הענקת פרס ברנר תשע"ד  

ביום שלישי כ"ד בתמוז תשע"ד ( 22 ביולי 2014) התקיים הטקס של חלוקת פרס ברנר מטעם אגודת הסופרים העברים. הפרס שהוקם בשעתו על ידי משפחת האפט, מתקיים בשנים האחרונות בתרומת רחל ומשה ינאי והוא נחשב לפרס יוקרתי, וגם גובה הפרס קרוב לפרס ישראל. בשנה הבאה מתכוננת אגודת הסופרים העברים לשנת השבעים לייסוד הפרס, ויש כוונה בסיוע הזוג ינאי להפיק אנתולוגיה של יצירות מכל זוכי פרס ברנר.

השנה התקיים הפרס בצל ענני המלחמה, ועד סמוך לאירוע היו לחצים לבטל את הטקס ולדחות אותו למועד אחר. אך יו"ר אגודת הסופרים העברים המשורר הרצל חקק, המנכ"ל ארנון פורת, ומנהל הטקס מאיר עוזיאל החליטו לקיים את הטקס במועדו, למרות הנסיבות הקשות של זמן מלחמה. הרצון היה לשדר ביטחון מורלי, ואי כניעה לטרור.

הטקס התקיים אכן כסדרו, ונמצאה גם הדרך לשלב מוסיקה למרות אווירת הנכאים של מלחמה והלוויות בכל יום. צמד הזמרים "האחים צנחני" בחרו שירים ישראלים המבטאים את הגורל הישראלי ואת מצוקות הזמן: "אני נושא עמי את צער השתיקה", ושירים דומים להם. המנחה אלכס אנסקי שילב בהנחיה קטעי יצירות של שני הזוכים: יוסי סוכרי, על ספרו "בנגאזי ברגן בלזן" בהוצאת עם עובד ואסתי ג' חיים על ספרה "אנשי פינות" בהוצאת כינרת זמורה ביתן. השופטים אכן בחרו הפעם לחלק את הפרס בין שני זוכים. חבר השופטים כלל את פרופ' מירון איזקסון, הדסה וולמן וד"ר צבי מלאכי.

הרצל חקק יו"ר אגודת הסופרים העברים פתח את האירוע בברכות לזוכים. בין היתר אמר בדבריו:

"לשון הספרים שזכו השנה בפרס נוגעת באותם גבולות של כאב, של שפיות, ביצירות של יוסף חיים ברנר. לשני הסופרים הזוכים, יוסי סוכרי ואסתי ג' חיים משמשת דמותו של ברנר השראה.

הנה דברים שכתב יוסף חיים ברנר, ויש בהם קרבה רוחנית לנשמת הספרים שזכו.

ואולי יש בהם לחן שמהדהד לימינו אלה:

"שרידי קוצים היו להם לשניהם על בגדיהם הפרוּמים ובראשיהם. אז קראה להם אופת-הלחם לעזור לה וַיקומו שניהם וַיעמדו. ואותו הסוד הגדול היה גם בקוציהם גם בעמידָתם. על משמַרתם עמדו. על משמרת-החיים עמדו...נעֱטרי-הקוצים. החמה זָרחה כמו לפני הגשם. ההוָיה חָיתה. הוית-קוצים. כל החֶשבון עוד לא נגמר".

פרס ברנר הוא מסורת בת 70 שנה, הממשיכה כיום בזכות רחל ומשה ינאי. בעיניי משפחת ינאי היא משפחת הכוהנים הממשיכה להבעיר בהתמדה את הלהבה, ובעיניי זו אש שאיננה נגמרת. אש התמיד.  שלא תיגמר לעולם."