שיר:

וְהַמַּסֵּכָה מְדַבֶּרֶת/ חַיִּים מִזָּר

לִכְאוֹרָה הַפָּנִים קְפוּאוֹת לְלֹא נִיעַ וּלְלֹא זִיעַ

מִכֵּיוָן שֶׁהַכֹּל קָפוּא, נִצֹּק בְּתוֹךְ  תַּבְנִית שֶׁל גֶּבֶס.

שֶׁרִירֵי הַפָּנִים הֵם חִקּוּי לְמַה שֶּׁרוֹצֶה לִהְיוֹת

וְלֹא יָכֹל לְהַגִּיד שׁוּם דָּבָר.

כִּי מְדֻבָּר בַּמַּעֲטָפָה הַמְּכַסָּה  מַבָּט קוֹרֵא

מַבָּט שֶׁקָּשׁוּר עִם גּוּמִי מִסָּבִיב לָרֹאשׁ.

לֹא לָתֵת לַחֹרִים שֶׁבְּתַבְנִית הַגּוּמִי לָנוּעַ.

אֲבָל מֵאֲחוֹרֵי הַמַּסֵּכָה עֵינַיִם בּוֹכִיּוֹת

עֵינַיִם שֶׁנֶּחְנָקוֹת מֵרֹב כְּאֵב.

כִּי הֵן רוֹצוֹת לְהָמִיס אֶת חוּטֵי הַגּוּמִי

לָתֵת לַתַּבְנִית הַקְּפוּאָה לְהִתְפּוֹגֵג

לְהַרְאוֹת תָּוֵי פָּנִים שֶׁלָּהֶם עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ.

לָתֵת בְּמַתָּנָה עֵינַיִם בּוֹכִיּוֹת לַכֹּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַקְשִׁיב.

לָצֵאת בַּזְּעָקָה מְהַדְהֶדֶת וְלוֹמַר רַק מִשְׁפָּט אֶחָד.

לַמְרוֹת וְאוּלַי דַּוְקָא בִּגְלַל קִפְאוֹנָהּ. כִּי גַּם הַמַּסֵּכָה מְדַבֶּרֶת,

אוּלַי בְּכָל זֹאת יֶשְׁנָם פָּנִים חֲשׂוּפוֹת עִם עֵינַיִם שׂוֹחֲקוֹת.