הפסיכואנליזה – לעשות עם מילים/ אבינועם חקלאי
פרויד גילה את כוחה המרפא של המילה במקרה . הריפוי בדיבור אירע לו כתאונה משמחת בזמן שניסה לרפא סימפטומים היסטריים באמצעות ההיפנוזה . מסקנתו של לאקאן , לאור התגלית הפרוידיאנית הייתה פשוטה : אם הריפוי נובע מן המילה , הרי שגם המחלה באה ממנה . הפסיכואנליזה אם כן, הנה לעשות עם מילים . שלך. אין בה אדון כמו הרופא או הפסיכולוג או כמו הסי. בי .טיסט שיאמר לך מה לעשות , איך לחשוב , כיצד להתנהג , מה נורמאלי , איך למצוא את הסיפוק שלך בחיים , שינסה לאלף את הסימפטום שלך .
בני האדם אינם חיות עוד . לא ניתן לתת פשר להתנהגותם באמצעות תיאוריות אבולוציוניות . מי שעושה כך , סובל מהמחלה של סקינר ופבלוב . לא נורא , ניתן להירפא מכך . בני האדם הנם אפקט של השפה שאוחזת בגופם . אם קוראי אתר זה אינם חשים בכך , איני יודע מאין יבוא עזרי ? השפה , במובן הסטרוקטורליסטי שלה ( לא אפרט) היא הלא מודע והסובייקט הנו יצירתה . למשל : אם אני פמיניסטית ספוגת להט , הרי זה רק כי קיים פמיניזם בתרבות . לא הייתי יכולה לקרוא לעצמי פמיניסטית , להזדהות כפמיניסטית , לנהל מאבקים רוויי תשוקה כפמיניסטית לולא היה פמיניזם , כך , בשפה . הנה : שם , זהות , אובייקט לתשוקה . מהשפה . אם לא היו סיגריות בשפה , הדחף שלי לא היה מוצא את סיפוקו באמצעותם . חד וחלק .
אנסה להסביר באופן נהיר , עד כמה שאוכל , בקצרה ולכן גם באופן פשטני . סיגריה . תערובת טבק המגולגלת בנייר . בקצה שלה פילטר מאיזה חומר זול . איני יכול להפסיק לחשוב עליה , לדמיין אותה , להיכסף אליה בגופי .המחקרים מראים שיחסינו הלוהטים אינם טובים לבריאותי . מדוע הפכה לאובייקט כה חשוב בחיי , למרכז עולמי , לסיבת ייסורי ? אני יכול לבוא לאיזה מטפל , להתלונן על " התמכרותי " , להעניק את עצמי למניפולציות התרפויטיות שינקוט בהם כמו : תרופות , הכחדה , התניה וכד' שיתקפו באופן ישיר את הסימפטום שאני מתלונן עליו ,ואולי אפסיק לעשן , לזמן קצר , אולי ארוך , אולי לתמיד , אך הדחף האוראלי שלי ימשיך להתקיים , יתבע את שלו , יופיע בחלומות , ימצא סיפוקים הרסניים יותר או שיותירו אותי יבש ועלוב , עוד סיפרה על גרף הבריאותנים , עוד הצלחה טיפולית לסטטיסטיקה , עוד קורבן של מסע ההסברה המוצלח להפחתת העישון . וכי מה רע בכל אלה ? ובכן , זה לא רע , זה גרוע . זה מוסר של עבדים , אתיקה של אסירים ושודדי ים . מלבד העובדה שהדחף האוראלי , אם לא ימצא סיפוק קונסטרוקטיבי שיעלה , שייווצר , באופן מפתיע , לא ידוע מראש לאף אחד , גם לא ובעיקר , למטפל האלוהי , על ידי הסובייקט עצמו , ברגע בלתי ניתן לחישוב ( אשליות הטיפול בX מפגשים נתונים מראש) , ימשיך להטריד את הפציינט לשעבר , הרי שלא ידע דבר על האופן האינטימי ביותר , הייחודי בו תפסה הסיגריה / אישה / סימפטום / שירה / פייסבוק / סמים / וכו' את מקום הסיבה בחייו , לא ינסח את סיפור חייו לאור אבני הסיפוק וההתענגות שבדרכו , לא יפרקם ויבנם מחדש באופן עמוק , יצירתי , עצמאי , באופן שיתאים לו , שיפחית את סבלו , שייתן משמעות לחיים שלו וכל זאת תוך היחלצות מסוימת מהאדון האמיתי שלו - הלא מודע . אין אלה הרופא , או הוריו או הקפיטליסט או השוביניסט או ראש הממשלה האטום שהם אדוניו . האדון הוא האופן הייחודי , החד פעמי , הבלתי ניתן להשוואה ולהחלפה בו הוא תפוס בשפה .
האנליטיקאי הפרוידיאני – לאקאניאני אינו תוקף את הסימפטום . הוא מבקש מהפציינט לדבר ולאט , לאט ( כן , זה דורש זמן , משאבים ,כסף ...לא נראה לכם ? לכו להסתמם !! ) נחשפות המשמעויות הלא מודעות שקבעו את האופן בו הוא סובל ומתענג . על האנליזנט ללכת בדרך הדיבור שלו , כמו סופר הקורא את חייו וכותב מהם רומן והאנליטיקאי פועל באמצעות פעולת פירוש מסוימת להביא לרדוקציה , לצמצום . לצמצום זה כמה צדדים : הראשון , הוא ההצבעה על הקבוע , על מה שחוזר כמעט בכל פרקי הרומן . למשל גבר שאהבותיו לנשים מסתיימות תמיד במפח נפש יוכל לפתע לתפוס שהתנאי הקבוע להתאהבויות הוא אישה שאוהבת גבר אחר . עד כמה שזה נשמע מפתיע , הפרט הזה שבו תלויה התאהבותו ושמבטיח לו סבל בחיי האהבה , שאחז בו , לא היה מודע לו . צמצום נוסף הוא ההתכנסות . האנליזנט יוכל פתאום לתפוס , או לנסח , אמירה או מספר קטן של אמירות שקבעו את מהלך חייו . למשל אישה שנולדה במקום הבן בו רצו ההורים , תתפוס לפתע איך איווי זה של הוריה גרם לה לרצות להצליח בעסקים , למרות שהיא לא מוצאת בהם סיפוק .הקבוע וההתכנסות מצמצמים את דיבורו המבולבל והשופע של הסובייקט לצורות סמליות בסיסיות , אולם לצד צמצום סמלי זה , חוזר גם מה שלא ניתן לומר אותו , הממשי , הבלתי אפשרי לנסח , הטראומטי , הזוועה . אולם , בניגוד למה שאומר ויטגנשטיין , באנליזה אין שותקים לגביו , אלא מנסים לנסחו , שוב ושוב , כמו בשיר . ואכן , ככל שהאנליזה מתקדמת , האמירות הולכות ומתכנסות מהרומן הטרגי או הטלנובלי , מסרט האימה אל שירת ההייקו הקטנה והמדויקת אותה אתה עצמך כותב .
כיוון שהקבוע והמתכנס הנם למעשה מילים , משפטים , נוסחאות שהתנסחו , לוגיקה פרטית , הרי שהעבודה האנליטית תלויה בניסוח מחדש , על ידי הפציינט עצמו , בגזירה ותפירה סמלית של.... גופו . ולמה גופו , אם מדובר במילים ? כי הקבוע והמתכנס , אהבתי התלויה באהבתך לגבר אחר , ואת תהיי הבן שלא נולד לנו , מושכים את הליבידו של הסובייקט . לזה קרא פרויד פיקסציה . עבור לאקאן , הגוף הנו משטח התענגותי , אותו סיפוק מוזר הנושא גם את צד הסבל , צורה טופולוגית רווית דחפים שנקבעו על ידי השפה . לכן , השפה היא שקובעת את משטר ההתענגות , היא הכלכלה הנפשית של פרויד . וכיצד קרה הדבר שדווקא תנאי אהבה זה נקבע בי ואמירה זו ולא אחרת קבעה את גורלי ? ככה . זו תאונה מקרית , קונטינגנטי , יכול היה להיות אחרת , אך כך אירע . האופן המיוחד של ההתענגות נרשם בשדה השפה . לא ניתן לחשב את כמות הליבידו , את עצמת הפיקסציה , את ההתענגות הכרוכים בקבוע ובמתכנס ולכן , גם לא ניתן לחשב את הרגע בו יתרוקנו הנוסחאות ממשמעותם הליבידינלית , מעוצמת פעולתם עליי ורק כאשר אדע , באמת אדע , לא רק מודעות , אלא בגופי , בבשרי , בעצמותיי , בכל מאודי כי לפעמים הסיגריה היא רק סיגריה , הרי שהיא תתרוקן ממשמעותה הקריטית ותפעיל עלי הרבה פחות קסם , תהפוך לאובייקט קטן להנאה שניתן לזנוח אותו או להשתמש בו ללא האשמה והחטא המגבירים את כוחה .
יקיריי , הרי אומרים שלא המטרה חשובה אלא הדרך . אולי מגזימים בכך מעט , רק קצת , אבל בתוך הזמן הרב שיכולה אנליזה להמשך , בדיבור , בפירוש , בכאבים , בדמעות ובחלומות , יתנסחו סיפורים מסתוריים , סרטי אימה , מחזות אבסורד ושירים יפהפיים שהם כולם ,כולם פרי עבודתו של האדם הסובל . אם אינכם מעוניינים בכל זה , תרמו גופכם למדע .
בהזדמנות אחרת נטפל בשאריות הנושרות מהמילים .
* אבינועם חקלאי- פסיכואנליטקאי ומטפל , כותב שירה ופרוזה.
