מעשה בעשרה אגרטלים
ובפחה שנותר ללא מילים
סיפור עַם
עיבוד לחרוזים – שמחה סיאני
לארמון הפחה של ירושלים
הגיעה בשעות בין הערביים
משלחת מסין מכובדת וגדולה
שפניה קידם הפחה בצהלה.
ראש המשלחת הגיש לו במתנה -
עשרה אגרטלים מעוטרים מחרסינה.
לא היה קץ להתפעלות הפחה שרַן
למראה האגרטלים שנעשו בידי אמן.
הוא ציווה להקצות להם חדר מפואר
ולהציגם בפני כל, כי יופיים בל יתואר.
על שולחנות מזהב הם הוצבו בחדר
ואורחים נכבדים נהרו מכל עֵבֵר
אל ארמון הפחה לראות זה הפלא:
אגרטלים מסין, יפהפיים שכאלה.
עבד צעיר לחדר אז הוזעק
לשמור עליהם ולנקותם מאבק.
"אם חלילה יינזקו", כך לעבד נאמר
"תיתלה עד צאת נשמתך בכיכר!"
כך עברו הימים על הפחה בנעימים
וכל יום פקד את חדר האגרטלים.
באחד הערבים, נשמע קול נפץ חד
עת צנח לו אגרטל מידי העבד הנפחד,
התנפץ לרסיסים על הרצפה הממורקת
והעבד הובל לכיכר השוקקת!
בעוד מכינים את חבל התלייה
ניגש לארמון כבוד הרב זכריה,
הוא ביקש לראות את פני הפחה
והבחין שחצר השליט כמרקחה...
בסבר פנים יפות הפחה קִיבלוׁ
והביט ברב הנשען על מקלו.
"שמעתי שהיום תולים בכיכר
משרת צעיר שאגרטל שבר".
"נכון, כבוד הרב, בוא לראות גם אתה
ככה ייעשה פה לאיש שחטא".
כך אמר לרב הפחה הכועס
שאת ציפורניו החל לכוסס...
"כבוד הפחה, הנני מומחה
ושברי כלים אני מאחה
זה מקצוע שעובר אצלנו מדורות
והאגרטל השבור אוכל גם לאחות".
שמח הפחה והוביל את הרב
ופתח בפניו את דלת השנהב.
תשעה אגרטלים ניצבו בסך
והרב הביט בהם מחויך...
ובלי כל התראה הניף את המקל
ואת הכלים לשבור הוא החל!
הפחה היה המום וחסר מילים
והקשיב מבועת למפץ אגרטלים
"רוצח"! צרח לפתע הפחה והאדים
נדהם למראה השברים החדים
הוא נמלא זיעה וכל גופו רעד
ובלכתו הלוך ושוֹב כמעט ומעד...
"אני הרוצח?" קרא הרב נרגש
"האגרטלים הם הרוצחים ממש!
נער תִּתלה בכיכר, לא חבַל?
ורק משום ששבר אגרטל?
במקלי הרגתי תשעה רוצחים
תשעה אגרטלים יפים וצחים!
ועכשיו אדוני תכין עוד חבל
אני זקן - והחיים הם הֵבל".
כך אמר ובעיני הפחה הסתכל
עזב את החדר והותיר את המקל...
הפחה החוויר ובושה כיסתה פניו,
הוא ציווה להביא את העבד לפניו.
"סליחה בני", אמר לנער הרוטט
"לולא כבוד הרב, היית כבר מת!
צדק האיש, החיים הם רק הבל
ובשל אגרטל, לא אתלה אותך על חבל.
לך אל החדר, אסוף את השברים
ונעל אותו היטב בשלושה סוגרים!
את חירותך תקבל ברוב מחילה
וחיֵיך תתחיל היום מההתחלה!
הֵא לך שקית ובה מטבעות",
אמר הפחה בחיוך ודמעות,
"בְּבית ובאושר תוכל לזכות".
והעבד לא ידע אם לצחוק או לבכות...
***
ועתה, אדם, הקשב ברוב שֵמַע
את מוסר ההשכל של זו הפואמה:
עשה לך רַב עם מקל מעץ
כי החיים יקרים מכל זהב נוצץ
ודַע לך, שבזיעת הפחה
תאכל בכל יום את לחמֵך!
(ללא שם, בינתיים)
סיפור עם
עיבוד לחרוזים: שמחה סיאני
בדואי רכב במדבר על חמורו
ולפתע שמע קול קורא לעברו:
"קח אותי על החמור, כי אני חושש
שאם אלך ברגל, בוודאי אתייבש".
ריחם הבדואי על האיש המסכן
והרכיב אותו על חמורו השמן.
לאחר כברת דרך אמר האורח:
"שמע נא יה סידי, חמורך הוא פיקח".
כך עברו השלושה כברת דרך נוספת
והאורח הוסיף בנימה מתחנפת:
"שמע נא יה סידי דבַר לעניין,
החמור שלנו סוחב מצוין!"
עצר הבדואי וציווה על האורח:
"רד מן החמור ואל תתווכח!"
"אבל מה עשיתי, היתמם אז האיש
אם כסף תבקש אוסיף גם בקשיש".
"אין לי צורך בך ובכספך
עזבני לנפשי ועתה לֵך לך!"
"אבל מה חטאתי, אודה אם תאמר
ואל תשאיריני לבד במדבר".
"קודם כל תרד מהחמור בבקשה
ואז אומר לך ה כ ל ובלי בושה".
ירד מהחמור האורח החצוף
והבדואי אמר לו ישר בפרצוף:
"אמנם אתה אורח אך התבייש לך!
בתחילה אמרת: 'החמור שלך'
אחר כך אמרת: 'החמור שלנו',
והחמור לא שלך ולא של שנינו
עוד מעט תאמר: 'החמור שלי'
וממני תבקש שאלך רגלי..."
הצליף הבדואי בחמורו הדשן
והותיר במדבר את האורח המסכן.
מוסר השכל:
אם נתקלת במדבר בבדואי ובחמור
נהג כמו בדואי, אך אל תהיה חמור!
