תֵּכֶף יַחַלְפוּ עַל פָּנַי אֲנָשִׁים וַאֲנִי אֶנְשֹׁר פִּסּוֹת חַיִּים קְרַעִים מִגּוּפִי יָפוּצוּ לְכָל עֵבֶר וְאֹבַד לְעַצְמִי וְעַל כֵּן אֲנִי מוּכְרָחה לִרְקֹד כְּשֶׁשְּׁתֵּי רַגְלַי עַל הַקַּרְקַע

נְטוּעוֹת

כְּמוֹ אִילָן תָּם וְשׁוֹתֵק

כְּאֶרֶז הַלְּבָנוֹן

כְּאַלּוֹן הַבָּשָׁן.

עַל מָה אֲנִי מְדַבֶּרֶת כְּשֶׁאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לִהְיוֹת עֵץ, אֲנִי הֲרֵי רַכָּה וַאֲפֹרָה, לֹא מַתְמִידָה לְאוֹרֶךְ הַשָּׁנִים

וְאֵין לִי אַף שָׂדֶה שֶׁיִּהְיֶה לִי בַּיִת וְגַם לֹא שֹׁרָשִׁים

עַל כֵּן עָלַי

לְהִוָּתֵר כָּאן בְּצִלִי, עַל מָה אֲנִי מְדַבֶּרֶת כְּשֶׁאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לַחֲסוֹת כָּאן בְּצִלִי

אִם לֹא עַל הַכֹּל.