פרק מרומן:
התליון/ מייק אוואנס

שחזרתי הביתה מצאתי את אמא במטבח.  דוד היה איתה,  וכשנכנסתי הוא הביט בי במבט ידעני והחווה לעבר צווארו.  נגעתי בצווארי וחשתי בשרשרת.  לפני שאמא שמה לב,  זזתי הצדה,  הסרתי את השרשרת ותחבתי אותה לכיס השמלה שלי.  לאחר מכן חזרתי אל המסדרון,  חציתי את החדר למקום שבו עמדה לצד הכיור ונישקתי אותה על הלחי.  היא הרימה את מבטה לעברי" . איך היה בבית הספר היום"?

" היה בסדר".

" שמעתי שהיו לך צרות עם אחת מהילדות".

 נעצתי מבט בדוד,  אך הוא רק משך בכתפיו" . לא משהו רציני".  ניסיתי ככל שביכולתי להתחמק מהנושא. " את לא צריכה ליצור אצלן עוינות". " אני לא". " אם תהיה בעיה",  אמא המשיכה" , האשמה תיפול עלייך". " אני יודעת,  וזה מרגיז אותי.  זה לא הוגן.  הן יכולות לומר מה שהן רוצות,

 ואם אני עונה להן,  אני היא זאת שמסתבכת בצרות".

" ככה זה עובד".  אמא הניחה בצד את הכלי שהחזיקה וייבשה את ידיה במגבת" . את יודעת שככה זה,  אז למה להילחם בזה"?  היא הצביעה לעבר ראש כרוב שהיה מונח על הדלפק" . תקצצי את הכרוב הזה בשבילי".

 שחזרתי הביתה מצאתי את אמא במטבח.  דוד היה איתה,  וכשנכנסתי הוא הביט בי במבט ידעני והחווה לעבר צווארו.  נגעתי בצווארי וחשתי בשרשרת.  לפני שאמא שמה לב,  זזתי הצדה,  הסרתי את השרשרת ותחבתי אותה לכיס השמלה שלי.  לאחר מכן חזרתי אל המסדרון,  חציתי את החדר למקום שבו עמדה לצד הכיור ונישקתי אותה על הלחי.  היא הרימה את מבטה לעברי" . איך היה בבית הספר היום"?

" היה בסדר".

" שמעתי שהיו לך צרות עם אחת מהילדות".

 נעצתי מבט בדוד,  אך הוא רק משך בכתפיו" . לא משהו רציני".  ניסיתי ככל שביכולתי להתחמק מהנושא. " את לא צריכה ליצור אצלן עוינות". " אני לא". " אם תהיה בעיה",  אמא המשיכה" , האשמה תיפול עלייך". " אני יודעת,  וזה מרגיז אותי.  זה לא הוגן.  הן יכולות לומר מה שהן רוצות,

 ואם אני עונה להן,  אני היא זאת שמסתבכת בצרות".

" ככה זה עובד".  אמא הניחה בצד את הכלי שהחזיקה וייבשה את ידיה במגבת" . את יודעת שככה זה,  אז למה להילחם בזה"?  היא הצביעה לעבר ראש כרוב שהיה מונח על הדלפק" . תקצצי את הכרוב הזה בשבילי".

שטפתי את הידיים בכיור והוצאתי סכין מהמגירה.  התחושה של העלים החיצוניים של הכרוב בכפות ידיי הייתה חלקה ונעימה. בזהירות, כיוונתי 

 לעלים את להב הסכין ודחפתי אותו כלפי מטה.  צליל חיתוך נשמע בזמן שהלהב קצץ אותם.

 בזמן שעיניי היו עסוקות בכרוב ובסכין,  מוחי שחזר את הסצנה שקרתה לפני כמה דקות מחוץ לביתו של אדולף.  התמונות מאותו רגע מילאו את ראשי —  הנועם בעיניו של אדולף כשאמר לי שעליי ללכת הביתה,  הפחד בפניו כשאביו אחז בו,  הכאב והכעס בזמן שהאגרוף של אביו פגע בראשו" .אמא"?  אמרתי לבסוף,  בנימה הרגועה ביותר שיכולתי לגייס.

" מה עכשיו"?  היא נאנחה. " למה קארל אייכמן תמיד כועס"? " שוב הלכת אליהם"?  היא לא הייתה מרוצה.  תחושת אשמה מילאה אותי.  שכחתי לגמרי את האזהרה שלה אא

 ללכת לשם" . הלכתי הביתה עם אדולף".  ניסיתי להפחית מחשיבותו של

 המצב בעזרת ההסבר שלי. " אמרתי לך לעזוב אותם במנוחה.  האנשים האלה לא טובים עבורנו". " הלכנו באותו כיוון.  הוא שכן שלנו.  לא יכולתי להתעלם ממנו". " זה לא משנה."  היא רטנה" . היית צריכה לעזוב אותו במנוחה".  מנימת קולה ידעתי שהיא לא כעסה עליי,  אז לחצתי עליה בתקווה לקבל

 תשובה לשאלתי" . אבל למה אבא שלו תמיד כועס"? " קארל אייכמן הוא צרות צרורות עבורנו".  היא חזרה על דבריה.  עדיין לא ויתרתי" . הוא לא כועס רק עליי.  הוא כועס גם על אדולף". " את קוצצת את הכרוב?  כל הדיבורים האלה מעכבים אותנו". " ראיתי אותך הולכת איתו הביתה",  דוד הוסיף" . על מה דיברתם"? "מתמטיקה". "מתמטיקה"?  דוד צחק" . דיברת עם אדולף על מתמטיקה"? " הוא לא מצליח בבית הספר ודיברנו על זה". " אז זה מה שזה היה"? "כן", הנהנתי" . אבא שלו שמע אותנו והתרגז".  אמא הניחה על הכיריים סיר עם תפוחי אדמה והביטה לעברי" . בגלל זה

 הוא כעס"? " אני חושבת.  הצעתי לעזור,  ואז הוא התרגז".

" הצעת לעזור"?  דוד צחק אפילו חזק יותר מקודם" . אדולף יותר מתקדם ממך בהרבה בבית הספר.  הוא אפילו יותר מתקדם ממני —  הוא לומד אלגברה, גיאומטריה,  אלוהים יודע מה.  מה את יודעת על זה"?

"אה",  אמא הנהנה" . עכשיו אני מבינה למה הוא התרגז.  מה הוא אמר"?

 המשכתי להביט על הכרוב והנמכתי את קולי" . אני לא יודעת".  ניסיתי להתחמק מהשאלה. " תגידי לי",  אמא התעקשה" . מה הוא אמר"? "כלום",  משכתי בכתפיי" .באמת,  זה בסדר".  היא התרחקה מהתנור" .שרה,  תגידי לי מה הוא אמר".  מנימת קולה הבנתי שהיא לא תפסיק עד שלא אענה על שאלתה, לכן,

באי- רצון אמרתי לה" . הוא אמר' , יהודייה טפשה שעוזרת לגרמני טיפש,  איזו בדיחה'.  או משהו כזה".

" את רואה.  לזה התכוונתי".  קולה של אמא התחזק,  והיא המשיכה לדבר בתקיפות" . הוא לא התרגז בגלל המתמטיקה.  הוא התרגז בגלל שאת יהודייה.  וקארל אייכמן שונא את כל היהודים".

 דוד דיבר שוב" . אדולף יצליח טוב יותר במתמטיקה אם הוא ישקיע יותר בלימודים".

" זה לא זה",  אמא ביטלה כלאחר יד את ההערה." חלק מהאנשיםמתקשים במתמטיקה.  אלואיס לא היה כל כך טוב במתמטיקה כשהוא היה ילד".  היא נעמדה לידי ואז דיברה אליי בנימה רגועה" . זה לא קשור למתמטיקה או לבית הספר או לשום דבר כזה.  זה בגלל שאת יהודייה".  הרגשתי את ידה נוגעת בכתפי" . אבל כבר ידעת את זה, לא"?

"כן, אמא".

" וזה מטריד אותך".

"כן, אמא".

" אבל אני רוצה שתזכרי את היום הזה.  בגלל שאלו הם החיים שלנו.  אם תקבלי את המגבלות האלה ותחיי איתן,  תוכלי לחיות חיים טובים.  אם תנסי לעקוף אותן,  תסתבכי בצרות".  כשסיימתי לחתוך את הכרוב,  אמא הכניסה אותו לתוך סיר והניחה אותו על הכיריים.  לאחר מכן הלכה לנוח בסלון.  ניצלתי את ההזדמנות והתגנבתי

 מהמטבח אל חדרה של סבתא.  הלכתי בשקט מופתי.  עשיתי דרכי אל עבר השידה ופתחתי את קופסת התכשיטים,  נזהרת שלא להשמיע קול.  הוצאתי את התליון ואת השרשרת מהכיס,  הרמתי אותם אל מול עיניי למבט אחרון והחזרתי אותם למקומם,  בפינת הקופסה.

 חשתי תחושת סיפוק בזמן שסגרתי את המכסה.  למרות כל מה שהתרחש באותו יום,  אף אחד לעולם לא ידע מה קרה.  לקיחת התליון מהקופסה,  ענידתו לבית הספר,  הרגע שאיבדתי אותו ואז מצאתי אותושוב  —  כל זה יהיה סוד שאוכל לשמור לעצמי.  בתוך כמה שניות,  תחושת הסיפוק הפכה לביטחון עצמי זחוח.  הייתי ילדה חכמה.

 כשפניתי לצאת מהחדר,  אפופה בתחושת חמימות,  ראיתי את אמא עומדת לפניי.  לבי נפל בקרבי כשעיניה ננעצו בי.

" אבא שלך אמר לך לעזוב את השרשרת במנוחה".  כשלא עניתי היא המשיכה" . הוא לא אמר לך להשאיר אותה בקופסת התכשיטים"?

"כן,  הוא אמר".

" והמרית את פיו".

"כן, אמא".

" ובגלל זה היו הצרות בבית הספר".

" איך את יודעת"?

" אנשים מדברים".

" דוד סיפר לך".

"לא.  אחיך לא סיפר לי.  הוא לא היה צריך לספר.  ידעתי את זה עוד לפני שהוא חזר הביתה".

 תחושת אשמה ובושה נוראה השתלטו עליי.  דמעות הציפו את עיניי" . אני מצטערת".

" הקשיבי לי".  ציפיתי שתכעס,  אך במקום זה היא דיברה אליי בנעימות וברכות" . לזה התכוונתי כשדיברתי איתך עכשיו במטבח.  החיים מציבים לנו מגבלות.  אני לא יודעת למה,  אבל אנחנו צריכים לקבל אותן בתור משהו שבו אלוהים משתמש כדי ללמד אותנו לקח.  את צריכה ללמוד לחיות בתוך המגבלות האלה.  אם לא,  הן יגבו ממך מחיר יקר יותר מאשר השרשרת של סבתא".

 כל אותו זמן דמעות זלגו על לחיי.  כל שיכולתי הוא להנהן בהסכמה.  היא הניחה את זרועה סביב כתפי ומשכה אותי לעברה" . אבל הכול בסדר לעת עתה.  הדברים הסתדרו.  זה יהיה משהו ביני לבינך.  אין צורך שמישהו אחר ידע".  חיבקתי אותה בכל הכוח.

 מאוחר יותר אחר הצהריים,  מעט לפני שעת בין הערביים,  אמא שלחה אותי למכולת.  המכולת הייתה במורד הרחוב,  במרחק שלושה רחובות.  כדי להגיע אליה,  נאלצתי לעבור ליד בית משפחת אייכמן.  שלא כמו קודם לכן,  הפעם זכרתי את מה שאמא אמרה והתרחקתי מביתם,  הלכתי בצדו הנגדי של הרחוב כדי למנוע את האפשרות שאתפתה לעצור ולדבר.  הטיול למכולת היה קצר.  אמא הייתה צריכה רק שלושה או ארבעה דברים.  לעתים קרובות תהיתי אם הסיבה שבגללה היא שלחה אותי למכולת לא הייתה רק כדי לאפשר לי הזדמנות להתנסות במה שאמרה.

 היה נראה לי כאילו להליכה בצדו הנגדי של הרחוב מבית משפחת אייכמן הייתה משמעות מעבר להימנעות מצרות.  הרגשתי כאילו זאת הצהרה,  כאילו אני מחרימה אותם,  והרגשתי שלא בנוח. לכן,  בדרכי חזרה הביתה,  חתכתי לעבר הסמטה שעברה מאחורי הבתים ברחוב שלנו ועברתי דרכה כדי להימנע מהצורך לעבור על פני ביתם,  כך שאף אחד לא יראה אותי ואולי יחשוב למה אני הולכת בצדו הנגדי של הרחוב.

 כשהגעתי אל מאחורי בית  משפחת אייכמן,  שמעתי את קארל צועק שוב.  התריסים היו מוגפים רק חלקית,  ויכולתי לראות אותו עומד באחד מחדרי השינה האחוריים.  הוא לבש רק מכנסיים וגופייה עם כתפיות דקות.ביןהצעקות ראיתי את ידו מורמת באוויר ואז יורדת בחזרה,  אוחזת במשהו.  בפעם השנייה שעשה זאת הצלחתי לראות שהוא מחזיק בחגורת עור ושמעתי את קולו" . אתה רוצה לבלות עם ילדות יהודיות?  אתה מעדיף לעשות ככה מאשר את שיעורי הבית שלך? טוב,  תחשוב על זה"!  ואז הוא הניף שוב את החגורה.  מהדברים שאמר ידעתי שהוא מדבר אל אדולף,  ומהדרך שבה עמד והזווית שבה נטה ראשו הייתי בטוחה שאדולף שרוע על הרצפה.

 כל המחשבות ביחס לשיחה שהייתה לי עם אמא פרחו מראשי.  התגנבתי לכיוון הבית והצצתי דרך החלון.  כפי שחשבתי,  קארל עמד מעל אדולף,  צועק עליו ומכה אותו בחגורה.  על ידיו ורגליו נראו חבורות אדומות גדולות.

" איך מישהו יכול להיות כל כך טיפש"!?  קארל צעק" . לא לימדתי אותך להתנהג טוב יותר"?

 דלת החדר נפתחה, ומריה,  אימו החורגת של אדולף,  הופיעה בפתח" . מה אתה עושה"?  היא קראה.

" זה ביני לבין הבן שלי".  קארל השיב.

"לא,  זה יותר מדי".  היא פסעה אל תוך החדר וחטפה את החגורה מידו. " אתה לא יכול לעשות לו את זה".  היא התכופפה ועזרה לאדולף להתרומם מהרצפה" . אני לא ארשה לך.  תכף תכה גם אותי".

 מתוסכל וכועס,  קארל נדחף ביניהם ויצא בסערה מהחדר.  עמדתי ליד החלון,  מרותקת ממה שזה עתה ראיתי.  לפתע ראיתי את מריה מסתכלת לעברי.  היא הצביעה לעברי והחלה לנופף בידה בתנועת גירוש.  כמה רגעים לאחר מכן,  הדלת האחורית נפתחה בסערה וקארל הופיע על המרפסת.

 התרחקתי מהחלון,  בתקווה שהוא לא ראה אותי,  ובניסיון להסתתר מפניו ככל שאפשר,  אך זה היה לשווא.  קולו הרעים בעוצמה" . יהודים טיפשים"!  הוא צעק.  פניו האדימו והוורידים בצווארו איימו להתפקע" . הרסתם את המדינה שלנו ועכשיו אתם חושבים שאתם יכולים להרוס את המשפחה שלי"?