לצאת ממיס קונספציה/ עמית פז

זאת בדיוק הבעיה, אמרה לי, 

תסבירי לי, ביקשתי

שמונה זה העשר החדש, הם נכשלו

מי זה הם? שאלתי 

הטובים, השיבה

מה זה שמונה?

בינוני

והטובים?

שתקה.

את לא ברורה, אמרתי

מה כאן לא ברור? קשה מאוד לצאת מאזור הנוחות של שמונה, סובבה את אצבעה והמתינה לשיחה. 

פררר... פררר... השמיעה צליל פנוי,

מי זה? שאלתי

הניכור, הניכור, ענתה והסיטה מבטה.

שמים נטו אל הבהיר.

יש להן הרגלים קבועים למחשבות, אבל אין להן מקום קבוע, אמרה

ברור שיש להן מקום קבוע, נקשתי על מצחי,

אתה רואה? זאת הטעות שלך, הן נודדות.

אחת, שתיים, למה אני לא רואה את השלישי?

אולי כי בוקר? הצבעתי על הזריחה.

היא ספרה כוכב בודד במערב ואז אמרה שבאה לדבר איתי על רגשות.

היא נעצה מרשמלו בשיפוד מעץ, הדליקה נר של יום הולדת וחיכתה שיטפטף.

נתחיל מהתחלה, העבירה אלי את הקיסם,

שלום, אמרה לי,

שניה, כיביתי את הנר.

שמי הוא...

ציפתה, עשתה עצמה כלא שומעת, היה כבר אור כמעט מלא.

ולמה באת? שאלתי

לעזור לך, השיבה,

היא לא כל כך הקשיבה, המרשמלו כבר לא עמם כשאמרה שהיא חושבת שהבעיה שלי היא מיס קונספציה. 

כן, אבל איך כל זה קשור, ניסיתי להבין,

אז היא צעקה קצף 

ואני שמעתי כסף

והיא אמרה שלא, פתחה את המקרר, נכנסה בפנים וטרקה על עצמה את הדלת.

כשפתחתי מצאתי שם פאי לימון.

טעמתי ממנו, הוא היה חמוץ כמו פאי לימון

אחר כך היא ליטפה אותי בראש.

זה לא פאי לימון מה שאכלת, צחקקה, עכשיו כל מה שאתה צריך זה רוטב מייפל.  

תעלול אסקפיסטי? שאלתי,

כן, אבל לא כמו זה, אמרה והוציאה לי מאחורי הראש קונספציות שהיו בכלל דיספציות וג׳ינגלה בהן כמו קוסם שמקפיץ פלנטות.  

תסבירי לי, ביקשתי

מה יש כאן להסביר, אספה את הקונספציות אחת אחת לכובעה 

ומי זה הם? שאלתי

הטובים, אמרה

ומיהם, ניסיתי להבין

כל מי שלא בנוח של עצמו, טעמה מהפאי לימון

כל מי שמאמין, הדליקה את הנר

כל מי שלא בשמונה, הביטה בשעון 

ונעלמה אל תוך הבוקר.