מערכות אוטופואטיות

ד"ר ברכה קליין תאיר

 

היקום כולו, מרמת המיקרו ועד לרמת המקרו בנוי על פי מנגנון היצירה האוטופואיטי(self creation, act of composing), שהבנתו יאפשר לנו לפעול אפקטיבית יותר. זהו מנגנון היצירה של היקום המאפיין מערכות חיות (צומח, חי, אדם, ארגון, יישויות גבוהות) אשר טמון בהן הרצון להתקדם לרמה גבוהה יותר (להבדיל, מערכות אלופואיטיות הינן מערכות מכאניות מעשה ידי אדם).

"ארגון אוטופואיטי" (מהות, הוויה, being)

המהות האוניברסלית של כל המערכות החיות ביקום (מהמיקרו ועד המקרו, מהחלקיק ועד לכוללות), מתוארת על ידי ה"ארגון האוטופואיטי" (מפה סטאטית – it is), המאופיין על ידי: אינטראקציות רקורסיביות, אוטונומיה, ייחוס עצמי ויצירה עצמית. אלו הם מאפיינים אלוהיתיים הנמצאים בבריאה כולה.

 

1. אינטראקציות רקורסיביות הינם מעגלים אינסופיים של יחסים המאפשרים חיים. הכל מושתת על יחסים עם עצמי, עם אחרים, עם הסביבה והטבע, עם האלוהות, עם הנשגב, עם הזמן (ספירלה פנימית וחיצונית כאחד). כי רק בתוך יחסים אנחנו מממשים את המשימות אותן באנו לבצע. רק בתוך יחסים אנחנו לומדים את השיעורים שבאנו ללמוד ומשיגים תודעה אוניברסלית על ידי התבוננות ביתר 359 הדעות שעל היקף מעגל היחד. בדרך זו נוצר איחוד שדות אלקטרומגנטיים ומושגת קואורדינטה אחת, במקום אוסף של ערוצים פרטניים. מאחר ואנחנו חיים ביקום הולוגרפי – פרקטלי, כל היחסים ביקום, מרמת המאקרו ועד למיקרו, הם כוללות אחת המתקיימת באחדות ONENESS)) בכאן ועכשיו. כל המערכות – כוללויות יצרו יחדיו תודעה רבת עוצמה המשתקפת זו בתוך זו בהתאם למדרגות האבולוציה. ביקום אין דואליות בין פנים לחוץ. הסביבה איננה מופרדת מהמערכת אלא היא חלק ממנה ("הגלריה", התמונה של הצייר אשר, או סמל המנדלה). אין הפרדה בין עבר – הווה – עתיד. אין הפרדה בין אנשים. היקום כולו נמצא בכילול של מחשבה (שלם אטומי עוצמתי). הכל קיים בתוך הכל, כי דבר ביקום אינו יחיד (כל היקומים נמצאים זה בתוך זה בדומה לטבעות של מנהרת זמן, "ספר הידע", 10/83). מיקרו שווה למקרו. הפירוק למרכיבים והגדרת יחסים כפנימיים או חיצוניים, הינם תלות סרגל ההתבוננות שלנו, תלות רמת תודעה המשפיעה על מערכת ההתניות וההרגלים שלנו. סרגל ההתבוננות מגדיר מרכיבים כייחדות (UNITY) - מרחב הרצונות והצרכים המשותפים למרכיבי המערכת היוצרים מעגל שותפות – כוללות בעלת קואורדינטה זהה - המתבסס על זהות משותפת, כבוד, אהבה ללא תנאי, סובלנות, אורך רוח, שיוויוניות, מחויבות, אמון ולמידה, או כיחודיות AUTONOMY)) - מידת השונות והאוטונומיה (חופש) של המרכיב הבודד. יחודיות מתוארת על ידי תדר אישי המאפשר ליחיד לראות את סביבתו באופן ייחודי וחבר את מרכיביו הפנימיים אחרת כל פעם.

 

כל מרכיב מרמת המיקרו ועד המערכת ברמת המקרו, נמצאים בו זמנית באחדות – ייחדות – יחודיות (כל אחד הוא עין בסריגה הקוסמית). משמעות הדבר היא לא בהכרח אחדות פיסית, כי היקום באמת רחב היקף ואינסופי, אלא אחדות ברמת התודעות השונות של מרכיבי המערכת - מערכות. לכן, ככל שהיחיד יהיה מוכלל, כך תושג יחדות מוכללת, כך תושג אחדות מהירה יותר. ככל שרמת התודעה אוניברסלית יותר, כך האחריות למעגל השותפות גדולה יותר. עדיין, כל יחיד אחראי לאיכות נתיבו בלבד (ממקום אוניברסלי ולא אנוכי) ולא יכול להיות אחראי על נתיביהם של האחרים במעגל השותפות (כל שותף במעגל הנו טריגר לאחר). לכן, יחסים משמעם גישור על פני תודעות שונות והשגת אחדות.

 

 

		ייחדות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לדוגמה:

אחדות                         פלנטה

ייחדות                          יחסים בין מדינות

יחודיות / אחדות                     מדינה                          

ייחדות                          שווקים שונים/ארגונים שונים

יחודיות / אחדות                 ארגון

ייחדות                          צוותים

יחודיות / אחדות                   אדם

ייחדות                          ממדים, איברים

יחודיות                                    תא/מחשבה/רגש

 

במעגלים האינסופיים של יחסים, הכל נמצא בתלות הדדית של שיקופים והשלכות – חוק דומה מושך דומה (structural coupling). היקום כולו משתקף במרכיב הבודד. האוקיינוס נמצא בטיפה אחת. אלוהים נמצא איתנו בכל מקום ובכל רגע. לכן, אין למעלה ואין למטה, אין אני או אתה, הם או אנחנו. שום רמה או מערכת חשובה יותר מאחרת או שולטת על האחרת. הכל הוא חלק ממארג דינמי של תנודות הנמצא בהתפתחות אינסופית בגלל ההדדיות. הכל נע על פי חוק האיזון[1] (יין/יאנג), המושתת על שלושה יסודות:  אש, +, אלקטרון, חיובי, גברי, אנרגיה רוחנית טהורה ולא חשמלית, רעיונות פוטנציאליים (חכמה בקבלה), צד ימין בגוף, נתינה (חסד בקבלה), קו  הזורם כלפי מעלה – התפתחות, יוזמה, גילוי, השפעה, השגיות (נצח בקבלה), שליטה, כוח. היסוד מים, -, פרוטון, שלילי, תודעה עילאית, כור היתוך של הרעיונות הפוטנציאליים (בינה בקבלה), צד שמאל בגוף, קבלה  (גבורה בקבלה), קו הזורם כלפי מטה, מושפעות, הודיה (הוד בקבלה), עיכוב, התנגדות. היסוד אוויר, 0 , ניוטרון. היא נקודת מוקד של האנרגיה האדירה (האיזון בין + / -). היא מייצגת את הנשי שהינה עוצמה יצירתית. היא עיגול (קו האמצע בקבלה); מכילה, נותנת אהבה ללא תנאי, מזינה, יוצרת את הצורה הסופית, זרע הנשמה (כתר, תפארת, יסוד).

מאחר ומטרת היחסים הוא לגרום למערכת להיות בתנועה אינסופית של הישתנות, היחסים אינם ליניאריים. הם פועלים במצב הרחוק משיווי משקל ולכן מציגים שונות יצירתית. כאשר אחד המרכיבים במערכת משתנה, או כאשר נוצרת תשומה קטנה, כל המרכיבים בתלות ההדדית עוברים שינוי קורלטיבי בו זמנית, לעיתים גדול בהשוואה לתשומה (ידוע כאפקט הפרפר).

 

2. אוטונומיה (autonomy) מגדירה את מידת חופש הרצון, הבחירה והאחריות של כל מערכת. מגדירה את גבולותיה וחוקיה המתאימים לקיום הזהות הייחודית שלה, ללא תלות והשפעה מהסביבה (פנימית/חיצונית). מאחר והגדרת שונות היא קוגנטיבית, השונות היא רק בהשוואה לסביבה ולא תלויה בסביבה. עצם האוטונומיה לא מונעת את התלות ההדדית (ייחדות) בין המרכיבים במערכת. זהו כביכול פרדוקס. הגבול של אוטונומיה הכרחי להגדרת הזהות המיוחדת של המערכת למען תוכל להמשיך לשמור על זהותה אך מאידך, מארג של יחסים הנמצאים בתלות הדדית מאפשרים הגדרה זו. אין תלות הדדית ללא אוטונומיה ואין אוטונומיה ללא תלות הדדית. אם אין "אחר", אין "אני". רק התלות ההדדית מאפשרת הבלטת האוטונומיה הייחודית של המרכיב הבודד. ככל שיש יותר חופש בהתארגנות עצמית, יש גם יותר סדר. לכן מרכיב האוטונומיה משקף חדשנות, חופש, שליטה עצמית, יוזמה וכבוד לגבולות האחר.

 

3. ייחוס עצמי (self reference) מאופיין על ידי יצירה פנימית (in-formation) שאין בה הפרדה בין היוצר לנוצר, בין הוויה לעשייה. כל מה שנוצר משקף את היוצר (אם זה מרכיב בודד, או מערכת). תיאור המציאות "שם" הוא תלות עולמו הפנימי של הצופה, תלות רמת תודעתו. מה שאנחנו רואים איננו הוכחה לאמת, אלא תיאור של עולם. כל תיאור עולם או תוצאת חיים משקפים מצבים עבריים (ידוע כרגישות למצבי התחלה, חוק סיבה - תוצאה). מערכת חיה פשוט זוכרת. היא משקיפה לאחור, אל ההיסטוריה אפילו הקדומה ביותר, על מנת לבדוק מה עשתה עד כה, בוחנת לאן הגיעה ולאן פניה מועדות. בגלל היחסים הלא ליניאריים (איננו מודעים לסיבה – תוצאה), לא בהכרח נדע להגדיר את נקודת ההתחלה, אבל חשוב לכבד את זכרונות העבר (חכמי השבט). כל תהליך ההיזכרות מושתת על סדרת פיבונאצ'י (1,1,2,3,5,8,13,21) הקובעת אלו החלטות תתקבלנה בכאן ועכשיו בהתחשב בכל מה שהמערכת עברה עד כה (זו גם שיטה טיפולית עוצמתית). האינטואיציה (העין השלישית) היא המדריך שבזמן שינויים מהירים, מתחברת אל הזיכרון, מפרשת ומגיבה. היא מחייה סימולטאנית את הכל ומאפשרת היבט רחב יותר של התפתחות המערכת. כיום, בגלל האצת תהליכי ההתפתחות, מגבלות מרחב וזמן לאט לאט מתבטלים והזיכרונות מזמן הנשימה הראשונה שלנו ועד היום מתגלים. הכל מהודק יותר.

מערכת אוטופואיטית נעדרת לכן התניה חיצונית. היא משוחררת מתלות בסמכות חיצונית או השפעה סביבתית ולכן, היא נושאת באחריות לתוצאות הישגיה. "החוץ" הוא רק טריגר (משקף). הווה אומר, מה שקובע את המשמעות, ההבנה, הפרשנות, הפתרון וההתנהגות הלכה למעשה, הינו ייחוס עצמי (למידה, שיקוף ומודעות פנימית). זוהי כביכול מערכת "סגורה".

 

4. יצירה עצמית (creationself) היא אומנות אלוהיתית, שירה אלוהיתית המחדשת, מרחיבה, מפתיעה, מרגשת ורלוונטית להמשך קיומה של המערכת. מאפיין היצירה העצמית מאפשר למערכת לשמר את יכולת היצירה הספונטאנית, ההתחדשות והצמיחה שלה (שינוי צורה) ובכך, לחיות בהלימה עם מטרת היקום כולו; המשך התפתחות אינסופית. וכאשר המערכת משתנה, היא בוראת מציאות חדשה.

 

"יצירתיות משמעה חיים

בריאה משמעה אנרגיה יצירתית

הצלחה משמעה היכולת לממש בריאה זו".

"המוח: הוראות שימוש"

 

בבסיס היצירה העצמית של כל המערכות החיות ביקום, קיימת הגיאומטריה המקודשת; פרח החיים (או עץ הספירות הקבלי) – מבנה קריסטלי – הטטרהדרון. הגיאומטריה המקודשת היא מבנה מורפוגני – שפת אור של הבריאה כולה. בתוך פרח החיים כלולה הבריאה כולה שמשכפלת את עצמה עד אינסוף (כל זרע מכיל בתוכו את העץ כולו). תהליך השכפול מבוסס על החוק שלוש באחד – אחד בשלוש ("ספר הידע", נספח 1). לכל דבר ביקום יש התחלה שנולדה מתכלית של דבר קודם. אף על פי כן לעולם התחלה זו אינה מובאת לפועל באופן יחיד. ברגע שאחד נברא, גם שניים ושלושה נבראו והפכו לאחד עוצמתי יותר, וכן הלאה וכן הלאה. הנקודה האנרגטית הגבוהה מוסרת אנרגיה לכל אחד משלושת הקטבים של משולש (שדה מאוחד). כל קוטב משליך על שאר הקטבים את האנרגיה העצמית שלו במאונך ובמאוזן בצורה מנסרית. מהירויות אור שמצטלבות יוצרות שדה אנרגיה ביניהן. על ידי איחוד שדות אלה, שדות מאוחדים באים לידי קיום. עצם הפירמידה הינה מנסרה אוניברסלית (אורות חייבים להשתבר על מנת לנוע קדימה) המאפשרת ללדת גרסאות חדשות ויצירתיות של עצמה מתוך עצמה ללא הרף.

כל מאפיין "בארגון האוטופואיטי" משפיע על התפתחות המערכת באותה מידה. משפיע על היכולת שלנו להתפתח אל עבר האוניברסליות. ככל שאנחנו עובדים ממקום של מהות אוטופואיטית ולא ממקום של שכל שיפוטי, התודעה שלנו גבוהה יותר וההחלטות שאנחנו מקבלים עוצמתיות יותר. הן נטולות היצמדות, חשיבות עצמית, דואליות, הפרדות והגבלות. כי כל המערכות (צומח, חי, אדם, ארגונים, יישויות גבוהות) דומות "בארגון האוטופואיטי" שלהן. כולן "בצלמו נבראו". לכן "הארגון האוטופואיטי" נחשב למארג מופלא שמעשיר ומאיץ חיים, שפע, רוחניות, למידה.

"מבנה אוטופואיטי" (התהוות, התארגנות, becoming)

"מבנה אוטופואיטי" לעומת "הארגון האוטופואיטי", מגדיר שונות ויחודיות של מערכת ספציפית (מקרו/מיקרו). השונות והיחודיות נובעות נובעות מהתארגנות דינאמית של מרכיבי "הארגון האוטופואיטי" (פיסיים, רגשיים, אינטלקטואליים, רוחניים, פונקציונליים ותוכניים). ככל שהמרכיבים בתוך מערכת מתנהלים ברמה גבוהה של אינטראקציות רקורסיביות, אוטונומיה, ייחוס עצמי ויצירה העצמית, המערכת נמצאת ברמת תודעה גבוהה ולכן, בהתארגנות של זרימה, הרמוניה ומימוש פוטנציאל. היא מאפשרת לייבא ולהעצים את "ההפרעות" (תנודות של מידע) שמתאימות להמשך התפתחותה לרבדים גבוהים יותר, או לייצא (dissipative structure) ולדכא "הפרעות" שעלולות לקבע אותה (למה נותנים כוח וממה נוטלים כוח).

 

"מבנה אוטופואיטי" של מערכת הוא לכן זמני, ומציג כל פעם התארגנות חדשה בכאן ועכשיו. או יותר מדויק לומר שלכל מערכת ישנם "מבנים" שונים בו זמנית, כי מידת היישום של "הארגון האוטופואיטי" במרכיבים השונים שונה. "מבנים" שונים מביאים המון יצירתיות בכל רמה, אבל יצירתיות זו מוגבלת על ידי ה"ארגון האוטופואיטי" והצורך לשמור את הזהות האוטופואיטית של המערכת ביציבות.

היחסים עם "הסביבה" (פנימית/חיצונית) אינם של תשומה חיצונית שמניעה או כופה על המערכת להישתנות ולהסתגל, אלא "הסביבה" מתנהגת כטריגר שהוא תקשורתי – דיאלוגי (אנחנו נותנים משמעות לעולם בו אנו חיים ביחד עם האחרים). אם היחיד רוצה משהו, עליו לבקש, להציע, ליזום, לקחת, ולא לחכות להשפעת הסביבה. מנגנון ההשפעות הפרטי נסגר. האחר לא יכול להניע אחר לעשות משהו.

על כן, אדם למשל דומה לכל אדם בזהות ה"ארגונית" שלו, אך שונה "במבנה" ההתארגנות שלו (זהות פרטיקולרית). מכאן שאין למערכת כל צורך להשוות את עצמה ל...או להתחרות כנגד מערכת אחרת, אלא להקשיב לטריגרים הבאים מ"החוץ" ולהמשיך להתחבר אל היחודיות והיצירתיות של עצמה.

 

יישומים ארגוניים:

מערכות ארגוניות (זוגיות, חברות, משפחה, צוותים, קיבוצים, בתי ספר, עסקים וכד'), נחשבות למערכות מאוד מורכבות וקשות לניהול בגלל שהן גם מערכות אוטופואיטיות (מורכבות מאנשים וממעשיהם הקונקרטיים - "ארגון" + "מבנה"), אך הן גם אלופואיטיות –organization of mind; מגדירות את הסדר והתיאום (מבנה ארגוני תפקודי, תהליכי קבלת החלטות),מגדירות מטרות חיצוניות משותפות, מגדירות ציפיות, ממשיגות מציאות "שם" ומגדירות את התרבות הארגונית – ערכים וחוקים שעל המערכת לפעול על פיהם.

האינטראקציות בין האנשים האוטונומיים על מנת ליצור יחד איכותי לוקחות מקום בתוך תחום הנקרא consensual domain (מעגל שותפות). בתוך ה- consensual domain נקבעת איכות היחסים בין המערכות האוטופואיטיות (אנשים) בתוך הארגון, ואיכות היחסים משפיעה על איכות ההחלטות לגבי המערכת האלופואיטית של הארגון. סוג היחסים בין המרכיבים האוטופואיטיים והשפעתם על המרכיבים האלופואיטיים בארגון, קובעים למעשה את הזהות הפרטיקולרית שלו (ארגון הקיבוץ למשל שונה מארגון עסקי ברמת הערבות ההדדית שלו).

ה- consensual domain מתופעל על ידי שישה ערכים המאפשרים יצירת יחסים איכותיים ומשמעותיים של אני – אתה (עזר כנגדו": מחד נתינה, אי אנוכיות, התמסרות לאחר, צמצום נוכחות ומאידך, התמסרות לעצמי, אנוכיות ודרישה). גם בין הערכים מתקיימים יחסים אוטופואיטיים (מאופיינים על ידי ארבעת המרכיבים);

1.      זהות היחד

2.      אחריות

3.      מחויבות (התמסרות, איכפתיות, חופש בחירה)

4.      אהבה (אמון, אינטימיות, הכלה, פינוי מקום)

5.      תקשורת ודיאלוג

6.      למידה (חיפוש, גילוי, אינטגרציה וטרנספורמציה)

 

ב"סביבה" שקיים בה "מעגל שותפות" המתופעל על ידי הערכים שלעייל, הרי שמחד המרכיב הבודד ממשיך להיות אוטונומי ולממש את עצמו האותנטי (ייחוד) ומאידך, נוצרות הבנות, החלטות והסכמות משותפת מתוך אמון - יחד (שגם הן משתנות כל הזמן). מכאן שהתנהגות אפקטיבית של המערכת הארגונית נוצרת בתוך איכות היחסים האוטופואיטיים בין ארבעת המרכיבים (של כל פרט) + ארבעת הממדים (של כל פרט) + איכות ה- consensual domain של היחד.

אך כאשר היחידים בארגון באים אל "מעגל השותפות" לא מתוך הנאמנות לזהות האוטונומית שלהם כמערכות חיות/ייחודיות ("ארגון" + "מבנה"), אלא כמערכות פתוחות ועצמאיות המחפשות להסתגל למשהו חיצוני להם, הם נתקלים בקושי ליצור "מעגל שותפות" אפקטיבי. הערכים שמפעילים את "מעגל השותפות" נשארים בגדר כמיהה, למרות שמשאבים רבים "נשפכים" על מנת לאמץ אותם למראית עין כתרבות ארגונית. ומדוע למראית עין? כי בעצם "מעגל השותפות" בארגונים אלה מתופעל על ידי גוף שולט ואינטרסנט שמנסה ליצור התנהגות קונפורמית נרצעת (מדכאות אוטונומיה ייחודית), לשמר סטאטוס קוו, יציבות והסתגלות לנורמות על מנת למנוע "סטייה" (זה נכון גם בעולם הכביכול נאור, עולם ההי-טק). אלה מושגים לעיתים על ידי כוח, שליטה, מניפולציה, תגמול, ענישה ולחץ (מעודדים התייחסות של אני – הלז). התנהגות שלצערי מובילה ארגונים רבים להתייחס אל עצמם יותר אלופואיטית ובכך, מונעים מפוטנציאל הבריאה והיצירה לבוא לידי ביטוי ממשי.

אוטופואיטי (ארגון + מבנה של מערכות חיות)    אלופואיטי (ארגון + מבנה של מערכות מכאניות)

·        זהות, הוויה                                                 מבנה סטאטי – היררכי

·        דינמיות, התהוות                                        יציבות

·        דיאלקטיות חברתית                                                פונקציונליות

·        יחסים, רוחניות                                           שטח

·        מעגלי, בו זמני                                             עוקב, ליניארי

·        התנהגויות משולבות                                               חלקים לכשעצמם (החלקים

(שום חלק אינו חשוב יותר)                          משועבדים לשלם)

·           מבנים שונים בו זמנית                                 מבנה אחד

·        It is                                                                        מתואר

·        אוטונומיה                                                   שליטה, תיאום וארגון

·        ייחוס עצמי                                                 מעוצב על ידי כוח חיצוני

·        יוצר את עצמו                                             מחכה ל- input חיצוני

·        נמצא באבולוציה ולמידה                              לא מסוגל ללמוד מציאות חדשה.

·        Positive feedback loop -                           negative feedback loop –       

התגלגלות אינסופית                                    מטרה סופית מוגדרת

·        צמיחה והתחדשות                                      יעילות

 

על פי מאפיינים אלה, מערכת אוטופואיטית חברתית לא יודעת לאן עליה להגיע ואיך להגיע ל"שם". היא לא מתוכנתת לעשות משהו מוגדר מראש. היא מתפתחת תוך כדי התנסות. היא יודעת את הכיוון, היא יודעת אם היא בכיוון המתאים לה והיא יודעת לומר מתי היא הגיעה למקום/מטרה שהוא משמעותי עבורה (גישה היוריסטית). המטרה והדרך משתנים תוך כדי תנועה (בתוך "מבנה"). מערכת אוטופואיטית מסוגלת לאמץ תוצאות שהיא חווה/השיגה, כל עוד "הארגון" האוטופואיטי שלה נשמר.

לעומתה, הגישה האלופואיטית – אלגוריתמית (נורמטיבית, הישרדותית) כן מגדירה מטרה מראש וגם אומרת לנו איך להגיע אליה.