פרידה ממאהבת

העשן מתעופף בחדר, נשימה איטית נשמעת ברקע, החדר מכיל כמות　רהיטים מצומצמת, מזרן שנמצא על הרצפה, טלוויזיה שמשדרת תוכנית לא מעניינת, שולחן, בגדים על הרצפה, ומאפרה שמקושטת בתוכה בעשרות בדלים ומסביבה שאריות אפר שלא הצליחו לתפוס את מקומם במאפרה.

אברהם נמצא בחדר ומעשן סיגריה אחרי סיגריה. הוא מנסה לשכנע את עצמו שהפרידה ממנה אמורה לעזור לו, הוא חושב לעצמו מה להגיד לה, אך שותק.

״אני אוהב אותך, אבל אנחנו חייבים להפסיק עם הקשר הזה בגלל ש...״

היא מסתכלת עליו ללא כל הבעה. מחכה שיגיד לה מה שיש לו להגיד, היא שותקת וסבלנית.

החדר מלא בעשן, ומחניק בצורה חולנית, הוא משתעל פה ושם, והעיניים שלו מתחילות לדמוע.

הוא קם ופותח חלון .למרות שהוא יודע שהיא לא תתלונן, רוח קרירה נכנסת לחדר ומכניסה חמצן, הרבה יותר קל לדבר או לחשוב שמגיע חמצן למוח.

הוא מתיישב חזרה על המיטה ומחזיק אותה ביד אחת.

ביד השנייה הוא מחזיק סיגריה, ״מה אני יעשה איתך?,״ הוא ממלמל לעצמו.

לוקח שאכטה אחרונה ומכבה את הסיגריה בתוך המאפרה המהודרת. היא מסתכלת לו לתוך העיניים הוא מתחיל להתעצבן, לאו דווקא מהמצפון שהיא עושה לו יותר בגלל שנמאס לו ממנה.

הם יוצאים קרוב ל14 שנה, היא הייתה איתו לפני שהוא פגש את אילנה, כשאילנה ביקשה ממנו להיפרד ממנה הוא הנהן ואמר שזה יהיה קשה אך למרות זאת הוא יעשה זאת.

עכשיו הוא יושב בחדר המפוקפק הזה. מנסה לעכל את הסיטואציה הזאת.

חושב מה להגיד לה.

הפרידה הזאת תהיה קשה, יותר לו מאשר לה, היא לא מתרגשת כשעוזבים אותה, למרות שרוב הבחורים או הבחורות שהייתה איתם נשארו להיות מאהבים מבלי הפחד שיגלו או מכמות הכסף שצריך לשלם עליה, ושלא נדון בבריאות, היא פשוט הורגת, אומנם לאט אבל בסופו של דבר היא הורגת.

היא חובבת הנאות. לא הפריע לה אם היא נמצאת עם גבר או אישה, היא אהבה להיות איתם, לראות אותם נהנים ממנה, שואבים ממנה את כל מה שיכלו.

אף אחד לא הצליח באמת לספק אותה קשה לראות אותה נהנית או מאושרת.

בלילות אפשר לראות שיוצא ממנה עשן .אבל בבקרים היא מסתירה הכל, לא מראה לאף אחד את הרגשות האמיתיים שלה.

אברהם מחכה שהיא תגיד לו משהו למרות שהוא יודע שהיא שומרת על זכות השתיקה. הוא מוריד ממנה את היד ותופס את הראש, ״איך לעזאזל אני יכול להיפטר ממך?״ ממלמל אברהם בקול חרישי שבקושי הוא הצליח לשמוע.

הטלפון מצלצל, הצלצול של אילנה מתנגן ומשאיר קולות של מבוכה. לה לא אכפת. זאת לא הפעם הראשונה שהאישה מתקשרת בזמן שהיא שם, אך אברהם אוכל את עצמו, מתקשה להרים את הטלפון, המצפון דוחף אותו ולפתע הוא שומע את קולה של אילנה בצידו השני של הקו, הוא אינו יודע מאיפה הוא מצא את הכוחות לענות לה אך כעת לא נותרה לו ברירה חוץ מלהישמע רגוע.

״אברהם? אברהם? הלו...״ קולה של אילנה מנקר את מוחו וגורם לו להתבייש בעצמו ומתוך אינסטינקט הוא משפיל מבט ועונה לה, ״כן, מה שלומך יקירתי?״　

קולה של אילנה נרגע ונשמע פחות מדוכא ״איפה אתה?"

"אני מתגעגעת״,

״גם אני מתגעגע,"

" אני אתעכב עוד טיפה, יש לי עניין שאני צריך לסגור ואני אגיע מהר ככל שאוכל״ השיב לה אברהם עם חיוך קטן על הפנים, ״אוקי, אני אתחיל להכין לנו אוכל בעוד מספר דקות, וכשתגיע תהיה לך ארוחת ערב חמה״ אמרה אילנה בטון שנעם מאוד לאוזנו.

״טוב יקירתי, אני מודה לך, להתראות״ אמר אברהם וניתק את הסלולרי עם חיוך רחב על פניו.

שניהם בחדר, אברהם מסתכל עליה במבט כועס.

לפעמים הוא נמצא איתה סתם מתוך הרגל ולא מתוך צורך או געגוע.

בבדיקות שגרתיות אצל הרופא משפחה הוא שמע ממנו בהפתעה שיש משהו שהורג אותו לאט ומה שזה לא יהיה הוא חייב להפסיק עם זה, כמובן שאברהם הגן עליה ולא אמר מילה עליה, אבל הוא הסכים עם כל מילה של הרופא, גם הוא חושב שהיא מסוכנת לו, ולא רק את חיי הנישואים היא הורסת אלא גם את אברהם עצמו, מבפנים ומבחוץ.

אילנה ידעה שהוא היה איתה בתקופה מסוימת אבל היא לא מעלה על דעתה שהוא עדיין איתה, למרות שהיו פעמים שאברהם היה מחכה שאילנה תירדם והיה יוצא למרפסת ומדבר איתה או יוצא מהבית בשביל להיות בטוח יותר. אילנה זוכרת את הריח שלה. היא מתעבת אותה, את המראה שלה ואת הריח שלה שנדבק באופן מיידי לבגדיו של אברהם.

״אני לא יכול לשקר לה יותר, ועצם זה שאני איתך אני משקר לה, אני חייב להפסיק את זה״ אמר אברהם בטון כועס בזמן שהוא אוחז בה ביד אחד ומסתכל ישירות עליה, היא לא אומרת מילה, שותקת ונשארת יפה. יש נשים שהיו מקבלות את אברהם למרות שהוא איתה, הוא מרגיש מועקה שהוא איתה ועם אילנה שהיא אכן אהבתו האמיתית.

שיעול מטריד יוצא מפיו של אברהם. הוא חש ליחה פוקעת בגרונו. אברהם קם לחלון, יורק ומתיישב חזרה מולה.

״את רואה, את הורגת אותי! אני מוכרח להפסיק עם זה״ רוטן אברהם לעברה, הוא קם מהמזרן מסתכל סביבו, זו יחידת הדיור שלו ושל אילנה הקרובה לביתו, 　הם היו משכירים אותה בעבר וכיום היא המקום שהוא מנצל על מנת להיות איתה "בזמן איכות", במקום להיות עם אילנה ולחוש הנאות מאהבה אמיתית.

הוא מרים אותה מהמזרן, מסתכל עליה, מתנשף, מוציא סיגריה ואומר בטון רגוע ״זאת המנה האחרונה שאני לוקח ממך״ ושואב ממנה את מה שהוא שאב במשך 14 שנה

* נאור פרל- בן 23, תושב קריית ביאליק, מפרסם סיפורים באתרי הרשת ובמות מקוונות של כתיבה