על הסרט שלום - גן החיות התנכי, ירושלים / מארי רוזנבלום
מה כבר אפשר לעניין אדם מבוגר על חיה בגן החיות?
הסרט המרתק והמיוחד של מיטל צביאלי מראה בהחלט אחרת.
משהו, בקריאת תוכן הסרט, אמר לי ללכת לראות אותו, מקסימום, אצא מיד, כמנהגי הנלוז.
החודש הוקרן הסרט "שלום" בסינימטק תל אביב.
הבימאית והמפיקה - מיטל צביאלי
שלום הוא קרנף, רחב שפה. בן 45 רוגע ושלו. משקלו כ-3000ק"ג. קרנף מזדקן, חולה ופצוע שחי בגן החיות התנכי במלחה -ירושלים.
שלום נולד ב-26 במרץ 1979 בדיוק ביום שבו נחתם הסכם השלום בין ישראל למצרים ומכאן שמו- סמל לתקווה לשלום.
בזקנתו שלום סובל מחולשה, מהתקפה ופציעה מבעלי חיים רבים שמבחינים בחולשתו ונוגסים בו. תש כוחו. שלום אהוב מאוד על הילדים המבקרים, תדירות, בגן החיות ומכל עבר הילדים קוראים בשמו כל העת.
קרנף מסוג זה יכול לחיות בטבע 40-50 שנה וגם בגני חיות הוא עשוי להגיע לגיל דומה ולעיתים, בזכות טיפול נאמן וטוב הוא יכול לחיות יותר שנים.
ההבדל הגדול הוא שהחיים מאחורי הסורגים מגינים עליו מפני ציד, מזונו ניתן לו והוא מקבל טיפול רפואי כל הזמן.
שני דברים חשובים לציון. האנשים המטפלים בשלום, אוהבים אותו, דואגים לו, מטפלים בו בנאמנות.
הראשון - צוות המטפלים;
רושדי עלי – בחור מוסלמי פלסטיני ישראלי מטפל בשלום באהבה ובאחריות כאילו היה זה ילדו. כאשר מצבו של שלום מתדרדר, עמדתו היא לתת לו למות מוות טבעי.
גלעד משה – יהודי ישראלי- קשור מאוד לשלום כמו חברו רושדי. בעיניו המתת חסד יכולה להיות הדרך למנוע מן הקרנף סבל מיותר.
המחלוקת ביניהם הופכת לאחת השאלות המרכזיות והמרגשות של הסרט.
דר' נילי אבני – וטרינרית. היא זו שמבצעת בסופו של דבר את ההליך הרפואי שבו מסתיימים חייו של שלום.
השני – במשך כל זמן ההקרנה רעש הסורגים נשמע כל העת ומהווה חלק בלתי נפרד מעולמו של הקרנף – חריקה, טריקה, מתכת, ומזכיר כל העת, נוכחות של כליאה - בתי סוהר. צליל המתכות מהווה בהחלט דמות ומחדד לאיטו את השאלה "כליאה מול חופש".
עתה מתעוררת השאלה בין עובדי גן החיות האם להרדימו או לאפשר לו מיתה טבעית. בשל מצבו, לא ניתן להביא, ארצה, שני קרנפים צעירים הממתינים בחו"ל. ההנהלה מעוניינת להביאם ובכך למשוך את המבקרים להגיע לגן.
הסרט גורם לנו לראות את שלום כאינדיבידואל בעל אישיות ורגשות, וכך גם צצו המחשבות שאנחנו משליכים עליו את הרגשות האנושיים שלנו - המוות כחלק מהחיים.
הסרט עשוי ברמה מקצועית גבוהה ביותר. אנו נחשפים לכל הבעיות הקטנות והגדולות במשפחות המטפלים, במלחמה, ביחסי חברות בין אנשים, בכבוד שחולקים לחיות, לאיש את רעהו ועוד הרבה אהבה.
בתום הסרט, התעוררו הרבה שאלות, מעבר לקרנף האהוב, שלום.
- שבי מול חופש - האם גן חיות יכול להיות מקום שמגן על בעלי חיים — או שבסופו של דבר הוא שולל מהם את הדבר הבסיסי ביותר: חירות?
- המתת חסד – היא מעשה חמלה? איפה עובר הגבול בין הרצון למנוע סבל לבין ההחלטה של האדם לסיים את חייו של בעל חיים? הקשר בין המטפלים לשלום - מה הסרט אומר על הקשר הרגשי שנוצר בין אדם לבעל חיים? האם המטפלים מסוגלים להישאר מקצועיים כשהם צריכים לקבל החלטה קשה? מי מחליט מהו „חיים ראויים”? האם אנחנו רשאים להחליט שבשלב מסוים חייו של בעל חיים אינם ראויים עוד להמשך? מה באמת פירוש המשפט "למות בכבוד" ?
- מה בין המתת חסד לחמלה? מה אתנו, בני האדם, בנושא המתת חסד? האם אנו זכאים להמתת חסד מבלי שנבקש?
-
הייתה, חשבה ושאלה: מארי רוזנבלום
