רשימה:

על ספר השירה ירח אפל- איתמר רבי /מאת אריק חביף

 

 

 

 

“Nothing’s worth noting that is not seen with fresh eyes,” Bashō says

אני קורא שירים הרבה שנים, ומתוך כל זה, הרבה שירת הייקו הנכתבת בשפות שונות ורבות. מעטים משוררי ה-הייקו העכשוויים שעומדים ברף הגבוה של "שירת זן" שבמהותה היא מבט מפוכח בעולם וברגע.

סֵפֶר תּוֹרָה עַתִּיק

מִתּוֹכוֹ קָם לִתְחִיָּה

חֶרֶק מֵת [עמ' 30]

תמצית הרגע הקטן, הבודד. מבט המבודד מהמציאות הנעה והזורמת לה ללא סוף תמונה אחת, רבת עוצמה.

השיר הקטנטן והדחוס הזה מכיל בתוכו אימאז' קולנועי רב עוצמה מצד אחד ומהצד השני פארודיה אכזרית של רעיונות בני זמננו, החזרה הקיטשית לעבר ולאמונות עבר.

ספר השירים הקטן והצנוע הזה, מכיל בתוכו 56 שירים ב- 41 עמודים. אולי כדאי לומר 56 תמונות חיים מורכבות, עולם ומלואו.

ספר זה פותח במבט מובהק  של שירת זן-

עֶרֶב שֶׁל סְתָו

הַרְבֵּה עֲנָנִים

קְצָת שָׁמַיִם [עמ' 7]

היכן "השיר"?

הניגוד בין הרבה עננים לבין קצת שמיים מכיל בתוכו איום או הבטחה. אפור או צבע? זמן המבט "ערב של סתיו" מצרף את כמעט כל הקונוטציות התרבותיות, לא רק שלנו, כאן דוברי העברית, אלא לדעתי, גם מתרבויות אחרות.

המבט המצומצם הזה: ערב, עונה, עננים, שמיים  לפתע הופך רחב ועמוק לאין שיעור.

הספר סוגר בשיר הזה –

אֲנִי כְּבָר לֹא רוֹצֶה לִהְיוֹת

הַמְּשׁוֹרֵר הַדַּלְפוֹן

שֶׁחַי בְּגַפּוֹ.

כָּעֵת, אֲנִי מַקְדִּישׁ אֶת חַיַּי,

לָאַהֲבָה וּלְעֹשֶׁר [עמ'  41].

 

שיר ה-זן המתבונן במציאות, הבורא אותה במספר מילים מועט מחליף מקומו לשיר של בוננות פנימית, רחב יותר יותר משיר זן טיפוסי, אם כי יש להדגיש, גם שיר הסיום קצר.

שיר זה מסכם את המבט הרומנטי בעולם, בטבע, לאורך ספר שירה זו ומודיע, כהצהרה ארס-פואטית ופוליטית

"... אֲנִי מַקְדִּישׁ אֶת חַיַּי

לָאַהֲבָה וּלְעֹשֶׁר "

 

יש לקרוא אם כך את ספר השירים על פי שני קצוות אלה – מבט של משורר דלפון, שרואה את השמיים ומבט של משורר שאני רוצה להיות – מקדיש חיי לאהבה ולעושר".

 קריאה בספר חושפת קשר עמוק מאוד עם ציפורים. חלקן בעלי שמות, כמו השחרור, הנשר, הבז, זמירים ועורבים ואחרות נקראות: ציפור, ציפורים. בשירה העברית לדורותיה לציפור יש תפקיד מהותי בשיקוף אותו קשר בלתי אפשרי בין רוח לחומר. גם בשירת איתמר רבי  יש לציפורים תפקיד חשוב

הַצִּפּוֹרִים שֶׁשָּׁרוֹת בַּבֹּקֶר

קוֹרְאוֹת לִי

לְהִצְטָרֵף לְשִׁירָתָן [עמ' 16]

הרי, אף הוא כציפור שר את החיים, את הטבע. אותן ציפורים, כשהן נושאות שם מזעזעות את העולם, מותירות אותו כמעט חסר אונים, וזו הרי מהותן הרוחנית. אם כי המבט האירוני, המחויך לא נעלם:

זְמִירִים מַנְעִימִים אֶת הָאֹזֶן.

עוֹרְבִים עוֹשִׂים חֹר בָּאֹזֶן.

נָשִׁים עוֹד יוֹתֵר [עמ' 19]

האמרה הידועה: אם אין ציפור שיר גם עורב לזמיר ייחשב מהדהדת בשיר הזה, הטוויסט לשירת נשים או שמא לקולן מאיין, בהומור רב, את שתי ההצהרות הקודמות.

 הספר אינו רק מבט זני במציאות אלא גם מכיל סוגות שירה אחרות, במיוחד בחלקו השני. בעיקר שירת הרהור, כזו החוקרת את העצמי. גם בשירים אלה המשורר מעדיף את השירה הקצרה. למשל השיר בעמוד 37 המוקדש לעופרה חזה או שני השירים אותם הקדיש למשורר רון אדלר בעמ' 34. שלא כנהוג בספר זה, יש שם לשיר המוקדש לרון אדלר: עלם עולם.

 

אני רוצה לסיים סקירה זו של ספר השירים בציטוט אחד מהשירים מהקובץ שאומר הכל:

 

עֵת יַגִּיעַ

וְיִהְיֶה צֶדֶק בָּעוֹלָם

בּוֹ הַתַּרְנְגוֹל

יֹאכַל אֶת הָאָדָם

האם הוא אומר הכל? חלק? או שזו עוד חידת זן שירית מיוחדת ומקורית.

הקורא יקבע זאת.