צילום: יח"צ להקת קמע
להקת המחול קמע במופע עולמי חדש ערגה -תמיר גינץ/ מארי רוזנבלום
משהו בשם הזה "ערגה" ריגש אותי מאוד.
בתקופה הקשה והמטורפת, שאותה, אני ורבים אחרים, חווים, המילה הזו מטפחת בי תקווה ורצון לאהוב ולחבק.
אבל, גם פה, באהבה הטהורה והזכה, יש מאבקים, אכזבות והרבה כח.
השורד ממשיך את דרכו והפגוע משרך רגליו ומחפש מוצא לאהבה אחרת, אולי שונה, אולי פחות כואבת ואולי אפילו מחזקת או אולי, אלימה.
ועכשיו למופע.....
להקת המחול "קמע" היא סימן המזל של המחול הישראלי".
תמיר גינץ, הוא מנהלה האמנותי, המייסד והכוריאוגרף של הלהקה, מוביל את הלהקה ליצירתיות מלאת תשוקה, חיבורים ואמנותיות חסרת פשרות.
קמע שבתה קהלים נלהבים ברחבי העולם בשני העשורים מאז הקמתה.
יצירותיה מועלות מעל למאה פעמים בשנה בארץ ובעולם, נותנות במה לווירטואוזיות עוצמתית לצד ביטוי אישי של הרקדנים ומזמינות את הצופים לחוויה מרתקת.
גינץ, יוצר עבודות המהוות את הציר המרכזי ברפרטואר הלהקה והינו מהדמויות המרכזיות במחול הישראלי העכשווי.
הוא התחיל כרקדן ב־להקת בת שבע בתקופת הניהול של אוהד נהרין, רקד גם בבלט חיפה. אחר כך, היה כוריאוגרף הבית של להקת "בת־דור" תל אביב, וב־2002 ייסד יחד עם דניאלה שפירא את להקת המחול "קמע" שמעונה הוא בבאר שבע.
בסגנון עבודתו של גינץ נמצא כי המחול שלו, האישי, מאוד תיאטרלי, רגשי ודרמטי.
הוא משלב:
טכניקה מודרנית חזקה בסגנון מרתה גרהם.
שימוש בגוף כאמצעי לסיפור רגשי.
מוזיקה עוצמתית ולעיתים אפלה.
הרבה עבודה קבוצתית סוחפת.
קשר לנושאים ישראליים, זיכרון, שייכות, אהבה ופחד.
ואני אוסיף, פשטותו, היכולת לגעת במתבונן ולגרום לו להרגיש, להתרגש ולומר "הלוואי והריקוד הזה לא יגמר".....
בעבודותיו נרקם על הבמה עולם עשיר ברבדים. שפת התנועה הדרמטית של גינץ שופעת בדימויים ומאתגרת את יכולות הרקדנים.
תמיר גינץ מספר:
“היצירה החדשה הבוקעת ממני היא המסע שלי אל נפשי, זו שכל כך רוצה לאהוב ולהיות נאהבת. שני אנשים. יחד ודי.”
"זהו רקוויאם לאהבה."
ולאהבה, לכעס, לאכזבה, כידוע, פנים רבות. גבר ואשה, שני גברים, גבר ושתי נשים ואולי שכחתי עוד פנים...
"קמע" הנה בית ל-28 רקדנים, ישראלים לצד רקדנים מרחבי העולם, התורמים מכישרונם לתהליך היצירתי ומביאים לבמה ביצוע מרגש וסוחף. קמע זכתה להצלחה בסיורי הופעות ובפסטיבלים יידועי שם ברחבי העולם.
בנוסף, הלהקה מטפחת קהל צעיר של שוחרי מחול באמצעות מופעים לנוער.
בלהקה מועלות עבודות של כוריאוגרפים אורחים מהמובילים בעולם, לצד יצירה מקורית של כוריאוגרפים ישראלים ויוצרים צעירים.
"ערגה" נובעת ממקום אישי ופרטי. ביצירה זו גינץ שם את לבו, חשוף באומץ על הבמה, וזאת עבודה לאחר חודשים ארוכים של חקירה, בסטודיו, עם רקדני הלהקה. הוא ניצב על פי תהום של רגשות והבמה נהפכת למרחב של אמת.
גינץ מספר, כי במופע זה, הוא מתרפק על האהבה, חוקר את הרגש האנושי ואת היחסים הזוגיים וכמה לאינטימיות בעידן שבו החברה רדופת - שדים וערכי העבר התפרקו.
היצירה מונעת מן הכיסופים אל מה שאבד ויוצרת דיאלוג מתמשך בין תשוקה לעצב. זהו מסע של נפש המחפשת בית לאחר התפרקותו של הבלתי שביר והמוות השקט של האהבה.
בלהקת המחול "קמע" יש בדרך כלל כ־12–14 רקדנים מקצועיים, ישראלים ובינלאומיים. ב"קמע" יש דגש חזק על ״להקה״ כמשפחה אמנותית — פחות כוכבנות אישית ויותר עבודה קבוצתית.
רוב הרקדנים הם בגילאי: בערך 22–35, בוגרי אקדמיות למחול ושירות כרקדנים מקצועיים
חלקם מגיעים מחו״ל ועוברים לגור בבאר שבע סביב פעילות הלהקה
למופע נכתבה מוזיקה מקורית מאת המוזיקאי גיל נמט, בשיתוף פעולה שני עם גינץ.
המוזיקה מהדהדת לעיתים רוחות מן הרקוויאם של מוצרט ומעמיקה את הממד הרגשי של היצירה.
כוריאוגרפיה: תמיר גינץ.
מוזיקה מקורית: גיל נמט.
עיצוב תלבושות: אביעד, אריק, הרמן.
עיצוב תפאורה: אדם קלר.
עיצוב תאורה: שי יהודאי
רקדנים: אלינור אוסטרובסקי, סזר אמאיה, שגיא בללי, ג'ושוע דאנס, ג׳י-מין האן,
ויטאלבה זרילי, יוחאי חמו, מרטינה טראוי, זלטה יעקובובה, איטלו לאו, ליאור מרק, נורה סגאלה, חיה סלבדור, נועה פסמן, אריק קייטרר קייב, אריאל שרמן.
כמה מילים על התפאורה הנפלאה של אדם קלר. למד תפאורה בסמינר הקיבוצים, עיצב תפאורה ותלבושות בתיאטראות - רפרטוארים רבים כמו: הבימה, גשר, תיאטרון החאן, סין ועוד.
אדם קלר יצר קיר מתפצל – שבור המהווה תוספת לכל מה שהתרחש במהלך המופע כמו אלימות, קרע, אהבה, טיפוס, חנייה ביניים. הקיר מחליף צבעים כפוף לאירועים.
רעיון פשוט ויפה.
עיצוב תלבושות: כל השחקנים עוטים את אותו הבגד בצבע סגול עמוק מתחרה, למעט שחקן אחד, הלבוש במעיל גשם (טריינג' קאוט") בקטע מסויים.
אהבתי מאוד את המופע על כל חלקיו.
תודה.
התרשמה ורשמה
מארי רוזנבלום "בכוון הרוח"
