שיר:
אַהֲבָה שׁוֹנָה / בעקבות עבדול וואהב/ דוד ברבי
זוֹ אַהֲבָה שׁוֹנָה וְסַעֲרָתָהּ שָׁקְטָה
אֵשׁ בּוֹעֶרֶת בָּהּ מְמִסָּה לֵב
וְאִם תִּשְׁכַּח וְהַתּוֹכֵחָה תָּבוֹא בָּהּ
תִּהְיֶה הַמְּתִיקוּת חוֹדֶרֶת לְלֹא כְּאֵב
הִפְחִידוּ אוֹתִי מֵאַהֲבַת נַפְשִׁי
אַל תִּתֵּן לִבְּךָ אֵלֶיהָ הִבְהִילוּנִי
וְהַזְּמַן עוֹבֵר דּוֹהֵר וְכָל שְׁנִיָּה אִתִּי
סוֹעֶרֶת פְּעִימָה וְאַתֶּם תִּרְאוּנִי
אַל תְּצַלְצְלוּ בְּפַעֲמוֹנֵי תְּפִלַּתְכֶם
כִּי זוֹ אַהֲבָה אַחֶרֶת זָרָה הִיא
אַל תִּשְׁאֲגוּ לַשָּׁמַיִם דִּבְרֵיכֶם
לֵאמֹר הִנֵּה אֲנַחְנוּ קִצְרֵי רֹאִי
וְהָיוּ אֵלּוּ וְאֵלּוּ בּוֹהִים בְּהֶסַּח
שׁוֹאֲלִים בְּעֵינֵיהֶם שׁוּב הֵיאַךְ?
