איך חיים קצת יותר טוב עם יובל ששון/ ראובן שבת

יובל ששון,  סופר ומשורר,שחי במשך כמה שנים עם סרטן ושורד וממשיך לפרסם, כואב את המלחמה ואת הקורבנות, וכותב, כותב הרבה ומעט פרובקטיבי אולי. אך מעודד לאנשים מסוימים להמשיך בכל זאת ולו מה.

"מדריך יובל לחיים קצת יותר טובים",  הוא ספרון עזרה עצמית, קטן, מתומצת ובוטה, כזה שכל אחד יוכל למצוא בו רעיונות מועילים להתנהלות היום יומית.  ששון, שמתמודד עם מחלת סרטן כבר שבע שנים, מבקש שאנשים יפסיקו לרחם על עצמם וינסו לעשות משהו לשיפור מצבם!

ספריו הקודמים: "לפעמים למות זה לא מספיק" (שירים), "תודה שבאתם, רומי" (רומן), "אני אבא ופויו, הולכים לבקר את הדוד מוניו" – יחד עם ליאור צ'רניץ  (ספר ילדים), "רצתי ודורה" (רומן). דבש (רומן), "טבע

ועיר" (שירים)  www.yuvalsasson.co.i

"

ספר מעט על עצמך ומדוע בחרת לעסוק בכתיבה

אני יליד 1965, בהיותי בתיכון התחלתי כותב, בהתחלה שירים ללהקה שהקמנו, אח"כ סיפורים ומאז שפרץ האינטרנט לחיינו אי שם בשנות התשעים אני מפרסם בלי הפסקה.

      מה הוא הספרון הזה, במה ייחודו?

אני פסיכותרפיסט, למדתי פסיכודרמה וייעוץ חינוכי, ואני מלמד תיאטרון עשרות שנים. הספרון הזה משלב את תפיסות העולם המקצועיות שלי יחד עם ההבנה הפשוטה שהחיים הם קצרים מכדי לבזבז אותם על הרעות החולות שקיימות בעולם. הוא מציג מחשבה שאפשר שיהיה פה אחרת אם אנשים ייקחו אחריות על עצמם ועל האופן שבו הם חיים.

     מה מבטא אותך יותר הפרוזה שלך או השירה שלך

ההומור שלי שמשולב בכל מה שאני כותב – בין אם זאת שירה, סיפורת, מחזה או ספר הדרכה עצמית, להזכירכם, הספר הקודם שלי שנקרא "שירי אלמנות ויתומים מצחיקים" , משתמש בהומור על מנת לדבר על זוועות המלחמה בה אנו נתונים כרגע (להורדה חינם באתר "עברית") והוא זכה לאלפי קוראים.

מי הם שלושת היוצרים המוערכים ביותר בעיניך בכלל( בארץ ובעולם ) ומדוע

יוצרים מוערכים בעיני הם אלו שיש להם מה לומר שהוא מעבר לאישי. לצערי אני מרגיש שהם מתמעטים והולכים, אני לא בטוח שאני נמנה עליהם אפילו. הייתי מציין בינהם את ג'וזף הלר (מילכוד 22), ארי טפרברג עם הצגות היחיד המצוינות שלו (מסמך ללא שם) וארז מעיין שלו (המנהל האמנותי של תיאטרון תמונע).

      אם היית נקלע לחצי שנה על אי בודד, איזה שלושה ספרים היית בוחר לקחת איתך ומדוע?

את שני הספרים של ג'רום ק. ג'רום – "שלושה בסירה אחת" ו"שלושה בבומל" להזכיר לי את האבסורד וההומור שיש בטבע האנושי ו"כוכבים בחוץ" של אלתרמן, בשביל לא להרגיש בודד.