על המופע שלו, אב ובן    - מאיר עוזיאל, בצוותא/ מארי רוזנבלום

מתרשמת-רושמת

יצחק שלו נולד בטבריה ב-1919. למד בגימנסיה העברית בירושלים, עסק בהוראה. החל לפרסם את שיריו במאזניים ובדבר ב-1951. שירתו חותרת אל הפשטות, מסריה  בחלקם הגדול לאומיים, ממוקדים בכמיהה עזה לירושלים שהייתה בעיניו כאישה אהובה שבויה בידי זר בימים שלפני מלחמת ששת הימים. בשירתו מובעת אהבה גדולה אל הארץ, תולדותיה ונופיה לצד השירה הלאומית קיימת גם ביצירותיו, חטיבה לירית ייחודית וגם שירי אהבה עדינים החותרים אל הנשגב והנעלה. יש בהם גם כמיהה אל מנהיd המסוגל להוביל אחריו קהל של אידיאליסטים ולוחמים.

נפטר ב-1992.

בנו, מאיר שלו נולד ב-1948 במושב נהלל. אמו הייתה ממשחת המייסדים בנהלל. בילדותו גר בקרית משה, בירושלים.

הוריו היו מורים מהוללים לתנ"ך ולספרות והם השפיעו עמוקות על עיצוב זיקתו לתנ"ך וללשון העברית. לאחר סיום לימודיו בבית ספר התיכון של האוניברסיטה העברית בירושלים, התגייס לסיירת גולני ואף נפצע בשעת פעולה מבצעית בבקעת הירדן . עבד בטלוויזיה הישראלית בתפקידי עריכה, תחקיר, כתיבה והגשה של תכניות אקטואליה ובידור.

שני ספריו הראשונים היו קובץ חרוזים הומוריסטיים-ארוטיים ואסופת מסות פרשניות שנונות על סיפורי המקרא. הרומן הראשון שלו יצא ב-1988 "רומן רוסי" שהיה לרב מכר. אחרי רומן רוסי באו ששה רומנים נוספים: "עשו", "כימים אחדים", "בביתו במדבר", "פונטנלה" , "יונה ונער", "שתיים דובים".

כולם זכו להצלחה רבה והפכוהו לאחד הסופרים הנקראים והאהובים. ספריו תורגמו לשש-עשרה לשונות.

מאיר שלו נפטר ב-2023.

ב-1/7/2024 נערך בצוותא מופע ספרות של שני הסופרים הגדולים, יצחק שלו האבא ומאיר שלו הבן ובעריכתו והנחייתו של מאיר עוזיאל.

הכרטיסים אזלו. באולם ישבו אנשים רבים שידעו וציטטו משפטים רבים מספריהם של שני המשוררים.

השתתפו: זהר שלו, נכדתו של יצחק שלו

יואב יפת, איציק גבאי, דן כנר, תמר לבני, נעמה שטרית.

מוסיקה: אופיר צנחני, אביטל פיגל

וכן היו קטעים מוסרטים של מאיר שלו על אביו.

מאיר עוזיאל:

"לפני שאנחנו מתחילים הבה נקווה שכל החטופים ישוחררו. עכשיו, עד סוף המופע. ושחמאס יודיעו על כניעה ללא תנאי וימסרו את נשקם.

נחזור אל עולם הספרות.

זו תופעה מופלאה בספרות העברית: יצחק שלו, מאיר שלו, אב ובן, שניהם מן הכותבים הבולטים והנקראים ביותר, כל אחד בדורו. ננסה לטעום משהו מתוך העושר הזה ומן היחסים המיוחדים במשפחה של יוצרים.

קשה היה לבחור, ההרגשה היא כמו אדם שניתנה לו מתנה כזו: הכנס לחנות של אמן תכשיטים, וקח מה שאתה רוצה. אבל יש הגבלה: קח רק מה אתה יכול לשאת בכפות ידיך, או להגיש במופע של שעה וחצי, שעתיים. וקשה עוד יותר, בחר מהמבחר בשתי חנויות! חנויות גדושות. אני מאבד את העשתונות: כל כך הרבה דברים לקחת. אני בצרות. והכי קשה להחליט במה לפתוח."

האב יצחק שלו, כתב שיר שבו הוא מביט על שני הילדים שלו, מאיר ורפאלה, שנמים בחדר הילדים. כה דומים הם לנו, ההורים, הוא חושב, וכה לא דומים.

 מקריא יואב יפת: "כה דומים הם".

הסבא של מאיר שלו, אביו של יצחק שלו, עלה לארץ מגולת רוסיה. ויצחק שלו כתב שיר נפלא על אביו. השיר הולחן על ידי שלמה ארצי וגידי קורן. מלים שאינן בשיר המולחן אומרות: אבי עלה לכאן מפטרבורג יצא לבנות עולם עלי בתה וָבוּר. רבים לו נדו עת הלך לפלשתינה, הנערה אשר אירש לו לא הבינה מה לגבר בן תרבות ובר מקצוע ולארץ בִּיבְלִית רחוקה, למרגלות גילבוע.

את השיר ביצעה במקור מיכל טל. יבצעו אופיר צנחני ואביטל פיגל.

"יצחק שלו חי בירושלים, האם, בתיה בן ברק מנהלל. איך הם הכירו? תיכף תשמעו זאת מהבן שלהם, מאיר שלו. יש ליצחק שלו גם שיר ששמו "מה יזכור עלי בני". הבה נשמע מה זוכר הבן, מאיר שלו. (יצחק שלו, קטע וידיאו).

האב והאם נפגשו, שנתיים אחרי כן בתיה הייתה בהריון. עוד לא ידעו אז אם זה בן או בת, זה היה בן, מאיר שלו. מול האם בהריון, הנושאת בבטנה את מאיר שלו, כתב יצחק שלו שיר מופלא ששמו "שמלת הריון". מגישה נעמה שטרית.

"פרשת גבריאל תירוש" הוא אחד הרומנים הנקראים ביותר בספרות העברית עד היום. יצחק שלו כתב שלושה רומנים: "פרשת גבריאל תירוש", "תחת התות", "דם ורוח". "פרשת גבריאל תירוש" הוא רומן חזק ביטוי על חבורת צעירים בארגון מחתרת של טרום קום המדינה. בראשם גבריאל תירוש, המורה, המפקד והרבה יותר מזה. זה ספר שהשפיע ועדיין משפיע.

תירוש, מגלה כי מפקדיו ב"הגנה" דוחים את רעיונותיו לפעולה אקטיבית ופורש מן הארגון. הוא מושך אחריו את חברי החוג המצומצם לפרוש גם הם, והם מתחילים בפעולות תקיפה של שכונות וכפרים ערביים, כאשר הם מכוונים לפגוע באנשי הכנופיות. לקראת סוף הרומן מתברר כי הארגון שהקימו הוא חלק מארגון האצ"ל שהולך ומתגבש באותה התקופה.

בסוף הרומן גבריאל תירוש נעלם, אולי נהרג, בפעולת תגמול עצמאית כנגד כפר ערבי רצחני.  יואב, תמר ודן כנר מקריאים סצינה מגבריאל תירוש.

7. מוסיקה: קול קורא. נשארים

על קברו ביקש יצחק שלו לכתוב "עבד העיר הזאת", וכך כתבו הבנים, מאיר, רפאלה המכונה רפי, וצור על המצבה. עבד העיר הזאת.

ראיון עם זהר שלו:

"זוהר, את הכרת  גם את סבא יצחק שלו וגם את אבא מאיר שלו, כמובן. עד איזה גיל היית עם סבא, מה את זוכרת מהימים עם סבא?"

"הייתי יכולה לנהל איתו שיחות. גרתי בבית שלו. כשאני מטיילת היום בירושלים עצוב לי שהוא לא אתי עם כל הידע שלו על ירושלים. כמבוגרת הייתי נהנית.

פעם או פעמיים צירף אותי לטיול של חוג המטיילים שלו. אני זוכרת טיול ברחוב החבשים.

הוא כתב לי שיר.

מאיר שלו היה אדם עם נוכחות מאוד חזקה, שהיה חלק מהחיים שלי. היה רב גוני באישיותו. גם נושאים רציניים, גם ידען, וגם נורא מצחיק ועם הרבה הומור. וגם שטויות וצחוקים. גם אדם מאוד רגיש, אפילו רגשן, וגם מאצ'ו, עם אופנועים וג'יפים. כן, בצד החוויות של הספרות שלו, היו לי גם חוויות של אופנועים וג'יפים."

מאיר שלו: "אבא שלי היה איש ימין. איש ימין ידוע, איש ימין תקיף בדעותיו. לא שמעתי אותו מדבר על יריביו מן השמאל בצורה מפחיתה, משפילה או מבזה.

הוא לא הגדיר אותי ככתם על המשפחה, וגם אני לא הגדרתי אותו כך. היו לנו חילוקי דעות, אבל לא השמצנו אחד את השני, או אחד את מחנהו של השני". כידוע יצחק שלו היה בין ענקי הרוח שחתמו על הכרוז של התנועה למען ארץ ישראל השלמה יחד עם נתן אלתרמן, משה שמיר, עגנון, יעקב אורלנד, ועוד. והוא מעודו לא חזר בו.

ערב מעניין, מעשיר,משחק מעלה, שירה שנוגעת.

מאוד אהבתי.