על האופרה מאדאם בטרפליי / חגית בת אליעזר 

התזמורת הסימפונית חיפה מפיקה מדי עונה שתי אופרות. בעונה הנוכחית 2023-2024 הועלו האופרות "שיקוי אהבה" מאת דוניצטי, השנונה, ההומוריסטית, בינואר 2024, ומאדאם בטרפליי מאת פוצ'יני, הטרגית, ביולי 2024.

האופרות מופקות במתכונת מרשימה מאוד. התזמורת בניצוחו של יואל לוי,

מנצחה הראשי, נמצאת בקדמת הבמה המרווחת של אודיטוריום חיפה, הזמרים משחקים על הגבהה בעומק הבמה, ומאחוריהם מוקרנת עבודת וידאו מרהיבה בעיצובו של יאיר כצנלסון, שמשמשת תפאורה ופותחת את המבט אל המרחבים

את התפקידים הראשיים מבצעים סולנים ישראלים ובינלאומיים. כמו כן משתתפת מקהלת בת שיר בניהולה של טלי ויסמן. האופרות, בתרגומו של ישראל אובל, מבוימות ע"י יוליה פבזנר, כשתלבושות ואביזרים מעוצבים ע"י גיא הופמן, ועל התאורה אחראי דן גלזר.

האופרה "מאדאם בטרפליי" הוצגה פעמיים בימים א', ב' 21 ו-22 ביולי 2024. אני מקווה, שהמופע המרהיב הוסרט במלואו ויהיה זמין לצפייה. את התפקיד הראשי של סופרן-מאדאם בטרפליי ביצעה אלה וסילביצקי. בקול מהדהד מהתרגשות או רוטט מצער היא גילמה את הטרגיות של הדמות. אלה וסילביצקי היטיבה לשחק את האישה המאוהבת, הנטושה, השוגה בחזיונות שווא של חזרתו של האהוב לאחר 3 שנים, והנחושה למות בכבוד, כשלא ניתן לה לחיות בכבוד.

היא הצליחה להעביר את מורכבות היחסים עם מצו סופרן- סוזוקי, המשרתת שלה, בגילומה של רונה שרירא, ואת האימהות המקדשת-נוטשת כלפי הילד שלה. את תפקיד הילד במופע של 22.7.2024 שיחקה הדס אלרן בת ה-10 ממקהלת העתודה של בת שיר. היא התרפקה ברוך על בזרועותיה של המשרתת, ופרידתה לעד מאמה בתנועה איטית של אצבעות ידיים נפרמות ומתרחקות נגעה ללב כולנו.

שני הזמרים הבינלאומיים הם אוגו טארקוויני האיטלקי, בתפקיד של טנור-קפטן פונקרטון, הקצין האמריקאי, בעלה של בטרפלי, ואדוארדו מרטינז המקסיקני, בבריטון עמוק, בתפקיד של הקונסול האמריקאי ביפן. טארקוויני הקפטן משכנע בשירת האהבה שלו לבטרפליי העדינה, ולאחר מכן משחק היטב את הגבר הנוטש המתלבט המתחרט, הכואב את מותה של אהובתו.

לעבודת הווידאו, שהוקרנה על 3 מסכי לֵד בעומק הבמה, היה תפקיד מרכזי בהפקה. רוב התפאורה הוקרנה, ולא תפסה מקום על במת המשחק. בתקופת אושרה של בטרפליי בנישואיה הקצרים פרפר לבן ריחף ממסך למסך במסעו מענף לענף. באביב התקווה של בטרפליי המסכים הוצפו בפריחת הדובדבן המרהיבה. הים שהציף את המסכים שיקף את מבטה הכמה של האישה האוהבת לאופק הרחוק. בסצנת הסיום הטראגית כל שדה הראייה הוצף בדמה הנשפך של האישה האומללה באהבתה.

ההפקה הציגה בבירור את ההבדלים התרבותיים בין יפן לארצות הברית, עם הערצה לעליונות האמריקאית. האופרה, שנכתבה בשנת 1904, מתרחשת בעיר נגסאקי. באופן בלתי נמנע המחשבה נודדת אל פצצת אטום אמריקאית "איש שמן", שהוטלה על העיר ב-9 באוגוסט 1945. מאות אלפי אזרחים תמימים שילמו בחייהם ובבריאתם על התנהגות נפשעת של מנהיגם, שלא השכיל לסיים מלחמה.