מה בעצם עוד לא קרה עם שולה ברנע/ ראובן שבת

שולה ברנע, היא סופרת בעלת קול ייחודי מאוד. ארבעה  ספרי הפרוזה שהוציאה לאור, מצביעים בבירור על התבוננות עומק מעניינת, בגיבוריה, בשילוב עלילותיהם. ההתמודדות שלהם וחייהם בכלל. לאחרונה יצא לאור הספר-"מה עוד לא קרה"( בהוצאת זמורה ביתן) המשלב פנטזיות בדיוניות ומבט עומק, לעיתים כאוב על מה שקרה ואולי  מעין אות אזהרה גם על מה שטרם קרה. שולה ברנע היא גם משוררת שהוציאה לאור שישה ספרי שירה.

ספרי מעט על עצמך ועשייתך הספרותית

אני ילידת חולון.  נשואה, אם לילדים וסבתא לנכדים. עסקתי שנים רבות ועודני עוסקת במסגרות שונות של ייעוץ טיפולי ומשפחתי. החיבור שלי לכתיבה החל דרך קריאה ענפה. מאז הילדות. במהלך השנים, הבשילה בי גם האהבה לכתיבה. הוצאתי עד עשרה ספרים. אני סבורה שהם מבטאים אותי ככותבת, כסופרת, אולי גם כקוראת.

אני דור שני לשורדי שואה(אושוויץ) אמי איבדה ילד בשל זיהום בברית-"נעלם" כילדי תימן... לא ראתה קבר או גופה.-נותר חור במשפחה. גרם לרגישות העזה שלי כלפי נושא המוות והחיים."

ממה נובע שם הספר?

לדעתי,  הספר נוצר בהשראתו עצמו. הכול קורה בו ונדמה לך שכבר לא ייתכן שיקרו עוד אירועים מפתיעם מעבר לכתוב בו. בכלל הכתיבה באה לאחר קריאת יומנה של אנה פרנק-ראיתי בה דוגמה ומופת. וכן ממורי לספרות, המשורר דוד לויתן שנטע בי את תחושת המסוגלות. ההשראה יכולה לצוץ אצלי כבזק מטריגר במציאות והחיבור לאמרות משלים את התמונה כגון-לשבור תקרת הזכוכית. ההשראה באה אליי ממקומות עבודתי כיועצת בבי"ס, בו הייתה אוכלוסייה קשת יום, מכאן למשל גילוי עריות, התאבדויות, אלימות קשה במשפחה. אני חושבת שבכתיבה אני משוחררת ופתוחה וזהו הצד הנחשף אצלי לעומת נוהגי ביומיום ובמציאות שלי השגרתית,  אני  אשה מופנמת ועצורה הרבה יותר ממה שנחשף בכתיבה."

הנה, לכאורה מרבית האירועים בסיפורים, אינם מכאן ולא ממש שייכים לכאן, האם זה ניכור מול המציאות הישראלית, האם זו בריחה, או שזה בכלל רק בדיון חלקי ששם לנו בבואה נטורילסטית מול פנינו בפרט לאחר ה7 לאוקטובר

הספר נכתב שנתיים לפני המלחמה. תחושת ההרחקה מהארץ נובעת בעיקר מכך שאני קוראת הרבה ומספרות זרה שלא מכאן. למעשה,  הרוב אצלי בנוי על בדיון ופנטזיה מעט "גרעיני מציאות". בכל מקרה, אני עושה דרמטיזציה והעצמה לאירועים  מעבר לדברים עצמם- כך בודקת את גבולות הייתכנות בכלל ובוחנת השלכות ותוצאות האירועים על נפש האדם והקורלציה של הדברים ביחס לאנוש. הניכור קיים  וניכר בחברה שלנו בעת שנכתב הספר. תופעות של דחייה ,סירוב, חוסר שת"פ פוגשים על כל צעד ושעל-אולי יקל להסביר את ריבוי הפשיעה על רקע אי האכפתיות לזולת והדאגה המרובה לאגו ולעצמי- למכסם אותו על חשבון האחר. קצת בתחילת המלחמה נוצר הרושם של התלכדות העם-אך זה  כבר התפוגג.

ספרי מעט על העדפויתייך הספרותיות מי הסופרים האהובים עלייך ומה הן היצירות האהובות עלייך ומדוע

"קוצר רוחו של הלב- סטפן צוויגי בשל יכולתו המופלאה להיכנס לתוך הדמויות להבין נפתוליהן ולהסבירן וליד זה הקורא משלים את החסר לפי הבנתו ואופיו שלו. תוך השלכתיות-המתח שבספריו נובע מאליו. יצירות דוסטוייבסקי- החטא ועונשו-אחת מפסגת היצירות בעיניי: הדו-שיח המרתק בין חוקר המשטרה לרסקולניקוב והבאתו להודות בחלקו בפשע הוא תפנית מרתקת מאוד בעיניי . אני קוראת ספרים רבים בעיקר הקלסיקה של פעם: מופסן, דוסטוייבסקי ,תומס מאן  מוהם,  צוויג,  קלודל וגם מותחנים."