על מותו של מחבר עם רות לורנד/ ראובן שבת

רות לורנד  היא פרופסור  בחוג לפילוסופיה  באוניברסיטת חיפה, , המתמחה בפילוסופיה של האסתטיקה.במחקריה ובפרסומיה הבולטים, עסקה לורנד במהות היופי, הסדר ואי הסדר, בפרשנות ובהערכת האמנות, ובתחום ההתמחות המשני שלה – היסטוריה של הפילוסופיה במאות ה-17 וה-18. במחקריה האחרונים עוסקת רות לורנד בחקר המושגים – על מהותם ומקורם. מלבד עבודותיה האקדמיות, פרסמה לורנד גם ספרי פרוזה ושירה.

ספרה האחרון מותו של המחבר, יצא לאור לאחרונה.

ספרי מעט על עצמך וכיצד הגעת לכתיבה?

רוב שנותיי הייתי מרצה בחוג לפילוסופיה. לפני כן למדתי ספרות עברית והתכוונתי להיות חוקרת ספרות וסופרת. אל הכתיבה הגעתי יחד עם הקריאה. הספר הראשון שפרסמתי היה קובץ סיפורים בשם ׳מועד א׳ (ספרית הפועלים). עם צאתי לגמלאות חזרתי לכתיבה הספרותית שתמיד רציתי בה. הכתיבה שלי שואפת להיות בעלת טונים שקטים-מפוכחים, כתיבה מתבוננת שמונעת על ידי סערה פנימית כבושה. אני משתדלת להימנע מהכללות, הקצנות, ריבוי תארים ושיפוט. נראה לי שהצלחתי ליצור סגנון משלי.

במה עוסק הספר החדש ומה מייחד אותו?

״מותו של המחבר״ הוא סיפור של סופר מנקודת הראות של קוראת. דמות הסופר מורכבת, יש לו הצלחות מעטות, כישלונות רבים ובכל זאת הו לא מרפה. מהו הדחף הזה? בתוך כך עולה גם סיפורה של הקוראת ששואפת להיות סופרת בעצמה ולא מצליחה. "

מי הם שלושת הסופרים העולמיים שאת אוהבת במיוחד ומדוע?

"שאלה מכשילה... אהבתי מאד את ג׳והן סטיינבק האמריקאי (זכה בנובל) שכתב על אנשים לא-מיוחדים לכאורה, נכשלים, חוטאים, גם אם מתכוונים לטוב. במיוחד אהבתי את החמלה שבה סטיינבק מספר עליהם. אהבתי לקרוא גם בתנך בעיקר בספרי תהילים בגלל השפה ובספרות העברית את ביאליק וטשרניחובסקי על העושר הלשוני ורוחב היריעה."

אם היית נקלעת לאי בודד לחצי שנה, איזה ספרים היית לוקחת איתך לשם ?

" לאי בודד הייתי לוקחת מחברות ריקות כדי לכתוב, ולקריאה הייתי לוקחת את התנך, את המיתולוגיה היוונית ואת ה׳אתיקה׳ ל שפינוזה, כדי שיהיה לי על מה לכתוב."