רק לב נשבר יודע -אירוע שירה עצמון יניב שי בוזגלו /  איריס שפירא ילון

רשמים מערב שירה מרגש ומפעים עם שי בוזגלו ועצמון יניב, שנערך ב14.7.24 בסלון הספרותי בדיזנגוף סנטר, לרגל צאת ספריהם החדשים.

צמד משוררים חכמים, חושניים, למודי אהבות ופרידות – האחד כותב על בית חזה שמנסה לקרצף מעליו הגנות ולטהור, על זיכרון ערסולי אהבה, והשני על מתק פעמי חתול המשבר את לוחות דיברות הבדידות, למילות שירה ועל אהבה בחצי משרה.

במהלך כמעט כשעתיים, הקריאו זה משיריו של האחר. שי הקריא שירים של עצמון מספרו השביעי 'מבע' ועצמון הקריא מספרו השישי של שי 'סילפיום', כל אחד מהם הוסיף מתובנותיו על שירו של השני, אליהם הגיב הקהל צמא השירה, אלו שטרחו והגיעו בערב גמר היורו בכדורגל.

הקדים עצמון וסיפר על שי, מורה מחנך בביה"ס בלפור בתל אביב, יליד אשקלון, גר בתל אביב,

והסביר מהו סילפיום – צמח שהיה ונכחד במאה הראשונה לספירה, שימש בעת העתיקה לתיבול ולרפואה והתייחד בשתי סגולות - מעורר תשוקה (מעין ויאגרה של העולם העתיק), וכמו כן שימש להפסקת הריון לא רצוי (מעין גלולת 'היום שאחרי'). נראה כי הביקוש והשימוש המוגבר בצמח, הביא להכחדתו.

ואז סיפר שי מעט על עצמון, על החברות שנוצרה ביניהם, ההבנה ואחוות המשוררים, למרות פער הגילים. וגילה לנו כי עצמון נוסף על היותו משורר, הוא גם צייר, וכי הציור המופיע על כריכת ספרו 'מבע', מעשה ידיו של עצמון.

במהרה, מבינים כי שניהם משוררים ותיקים יודעי ספר ובעלי אופקים רחבים, הכותבים בדייקנות לב חשוף כואב ובאופטימיות שקיימת במי שזוכר שיום אחד ימות ('ממנטו מורי', עמ' 36 סילפיום) - ישן וחולם על אהובו בעוד 'אימפריות קמו ונפלו וקול אלוהים חי הלך שוב בגן'. שניהם משלבים בשירתם רמזים ואזכורים למקורות נוספים, מהיהדות ומהתרבות הכללית.

הערב נפתח בשירו של עצמון 'מעורסלים באהבה', שהקריא שי. "גם בנשמת אפי/ האחרונה/ אריח ניחוחך/ ובערוב יומי/ בקור אתכס/ בחום גופך/ מבין הערפילים/ אראה אותך/ צוחקת בצחוקך / שכה איוויתי לראותו/ תמיד/ אחרי שנרגעה/ הלמות ליבנו/ ודמומים שכבנו/ מעורסלים באהבה" ('מבע', עמ' 9). שיר זה המופיע בראשית הספר 'מבע', לקוח מתוך ספר שירים קודם של עצמון 'לרוץ מלוא רוחב העין', אשר עצמון בחר לשלב בספר הזה, בהקשר של מחזור השירים על אהבה ואובדנה.

משם ממשיך שי, לקרוא את שירו של עצמון 'מקווה' (עמ' 17), השיר השני בספר.

"טובל בגעגועים/ להיטהר/ שלוש פעמים טבלתי/ לבי עודנו ער/ קרצפתי בית החזה/ שפתיי/ עפעפי העיניים/ פשטתי ידיי/ טבלתי עוד פעמיים/ לטהור /מתחת למים/ דממה / שפתיי לא נעות עוד/ קולך לא נשמע." עם כל ההקשרים והרמזים שהשיר מעלה על מוות וחיים, ועל האזכורים למקורות היהודיים.

אז מגיע תורו של עצמון להקריא משיריו של שי, והוא מתחיל עם השיר 'מיינה' (עמ' 10), מהשער 'כעבד ישאף צל', השיר מתחיל בבית "ציפור מבול/ במקורה שיר זר/ קולה קול יעקב/ כנפיה כנפי עשיו/ ואין דרור/ בודד בגשם...", בשיר הקשרים למין פולש, שאינו רק הציפורים והוא מסתיים בבית הרביעי "ואין יונה לבנה/ בעץ הגן/ ואין במכורה/ עלה של זית".

ומשם ממשיך לשירו של שי 'סילפיום' (עמ' 13), מאותו השער, "גוף ראשון/  נושק לגוף שני/ היא מצווה/ שבאה בעבירה/ אמרת/ איך תמיד למצוא/ אחד את השני/ בחשיכה/ היא שכר טרחת/ אהבה בחצי משרה/ אבל לי לא אכפת/ כל עוד קעקועיך/ משחקים בידי/ מחבואים/ דגי לחישותיך הקטנים/ עולים ויורדים בי/ כבמעלית תשוקה/ ומדגדגים/ בבועות חלומותיי/ ובקולנוע חיינו נשארת/ מאחורה באמצע/ גומר את ההלל/ לפרוטות חמדת עונג/ המשיבות רוח לקרבי".

וכאן עצמון מרחיב על מצווה שבאה בעבירה, ומהי בעיניו המצווה ששי מדבר עליה – המצווה לאהוב, שבעיני אנשים מסוימים בקונטקסט הזה באה בעבירה. שכר טרחת אהבה בחצי משרה, כביטוי פואטי כואב על קשר בו, אני נתתי את כולי והצד השני פחות במצווה, וכשהמשורר כותב בהמשך 'אבל לי לא אכפת', ומסתפק בדברים האחרים דגי הלחישות הקטנות והקעקועים, עצמון הקורא אינו מאמין לו. השיר מסתיים בחלק האחרון, הנועז.  

הוסיף שי ואמר במהלך הערב, כי כל שיר מושיט יד לקורא, ומשתפס בה הוא יכול לפרש אותה ולמצוא בה, משלו. ולכן הוא מעדיף לא להוסיף על הדברים. בעיניו כתיבת שיר היא מעין קרחון, שחלק קטן ממנה גלוי לעין הקורא, ורובו של הקרחון נסתר בעומקים, תחת פני המים.

עצמון סיפר על עץ הברוש העתיק אשר הוא רואה מחלונו בביתו שבכפר, ועל גזעו החלול, חריר דרכו נגלה עולם ומלואו (השיר 'דרך החריר' עמ' 32, מבע). אשר הזכיר לי את הסדק של לאונרד כהן, דרכו חודר האור.

הספר 'סילפיום', יצא ב2024 בהוצאת ספרי עיתון 77, בעריכת שלו פרפל.

הספר 'מבע', יצא ב2024 בהוצאת עמדה בעריכת רן יגיל.

אינני מבקרת ספרות, הרשימה היא רשמיי האישיים מערב השירה שנכחתי בו. אני שמחה שטרחתי ובאתי, בערב קיץ מהביל, אל פנינת התרבות שמנהלת חגית בת  אליעזר, בתוך מבוך דיזינגוף סנטר, התרגשתי ונהניתי מאוד.

את שי בוזגלו הכרתי שבועיים קודם, כשבא לבקר בדוכן אגודת המשוררים בשבוע הספר ברמת גן והביא עמו עותק אחד מספרו. את עצמון יניב, הכרתי בערב השירה. עם שניהם החלפתי ספרים בערב השירה הזה, שאני מחכה לקרוא בהם במלואם ולהעמיק. ממה שטעמתי, בערב הזה המרגש, אני ממליצה מאוד על שני הספרים.