רשמי מסע ביפן

צביה ויצמן כספי 






צילומים וסקירה:צביה ויצמן כספי

 

הרבה דברים מדהימים ומוזרים יפים וחפים ביפן. אתחיל ביומיומי. ראשית הנקיון הסדר והנימוס, מן המפורסמות הם. לקידות ולעומקן משמעויות וכוונות. הם אומרים הרבה במעט מילים. מחייכים על כל דבר ועניין. במשך כשבועיים יצא לי לפגוש רק איש אחד עם גומות חן ואיש אחד עטור תלתלים ושמנמן אחד בלבד ואיש עם סיגריה ביד. ליתר, פנים חתומות, שיער חלק, רזון אקוטי ואפס תנאים לעישון. ילדים יפים ממש, נשים נאות, גברים פחות. יפן פלנטה אחרת היו שאמרו, אמנם היא כבר פותחת צוהר לסודות הכמוסים שלה ועדיין נותר התייר פעור פה ועיניים ובנשימה אסופה מנסה לפענח את הקודים, צריך לקחת אוויר לצלול לשקט ולבוא אליה בשתי ידיים נקיות (כפי שהם נוהגים להגיש את הכסף). לאכול נכון, בכלי המיועד לכך, לקוד כשצריך, לא לגעת, לא להישיר מבט. עדיף להצניע חיוך, ללחוש. ולא להעז לתלוש ענב מאשכול הענבים. שמחירו כפנינים נדירות... 




בספרה ״חוויה יפנית״ מתארת הסופרת שפרה הורן את הטקסים והמחוות לאלים ולמקדשים. על אמונות דתיות, לא נדון פה. ההגדרה רוחניות קלה יותר לעיכול. הורן מנסה לעמוד על ייחודם ותוהה על מוזרותם: למה היפנים תופרים פנינים בשק ל׳מה שמו׳ שלהם. האמנם הם עוברים ניתוח לבטל ריח גוף למה הם מנסים לעגל את העיניים הצרות, וכן הם רוקדים עם המתים במסיבת טבע מטורפת…וכמה רחוק (אם בכלל) מקצוע הגיישה מהעיסוק העתיק ביותר… התארחנו בבית תה אופייני בחברת ״מייקו״, שהיא גיישה מתלמדת. למעט העובדה שהגיישה/מייקה מסתתרת מאחורי איפור כבד, היא עוטה לגופה הנערי קימונו יפיפה המכסה כל פיסת עור, מצוואר עד כפות הרגליים למעט רווח קט בעורף…בסופו של יום יש לה ״מאדאם״ וגבר יפני סמוך בהינד עפעף, הוא פוקד והיא מבצעת את מבוקשו. ומה היא בסך הכל רוצה? למצוא גבר עשיר, גם אם נשוי

ליפן יצאתי שלא כמנהגי, בקבוצה מאורגנת. אמרו שקשה להסתדר שם לבד, על אף שכבר ניתן למצוא שלטים ומפות באנגלית ובשוק הדגים של טוקיו ניצב מרכז מידע לתיירים. וצעירים שמעיזים מסבירי פנים. רובם, גם אם למדו אנגלית , חוששים מטעויות לכן נמנעים אפילו מלנסות. פרפקציוניזם חונק.

חיה גנות, מורת הדרך שהובילה אותנו היתה בעברה מחנכת כיתה מה שהקנה לה יכולות להתמודד עם חבורה הטרוגנית של תיירים לא צעירים, כאלה שהחזיקו משרות, שנהנים מפנסיה תקציבית ויכולים להרשות לעצמן מסע לא זול. חברת״פגסוס״ הפיקה טיול מותאם למשעי עם מנטורית ידענית. ובנוסף, הצמיד לקבוצה מדריכה מקומית ירוקו סאן שמה, שהתהלכה בינינו מעדנות, שתיקתקה את הדרוש במיומנות כובשת, בכניסה לפארק היו כבר ברשותה מפות ופרוספקטים עבורינו. בזמן שירדנו מההפלגה האוטובוס כבר חיכה לנו בסמוך, בתחנת הרכבת המהירה ה״שינקנסן״ בעוד אנו נפקדים על פי מספרי ברזל שקיבלנו בתחילת המסע (שלי היה 20 ואחרון…) היא כבר החזיקה בידיה את הכרטיסים שלנו ופתחה מעבר מיוחד לקבוצה שלא נעמוד חלילה קרוב מדי בתור. את שמות חברינו למסע, למדנו עם הזמן. בין היתר בלטו דוד הבדחן איתן ושאול הצלמים וידה שהיא דיוה  ויוסי אחד ומיוחד שהוא עצמו מורה דרך, סטורי טלר נהדר. שידע להסיח דעתינו מהשביל התלול והיה אהרון ניר, נדיר בן ה92 אגרונום בעברו קל רגליים בהווה, שהותיר אבק לכל ״הצעירים״ בני ה60+ לכל אחד ואחת עבר וסיפורים למכביר. עובדי מדינה. הם ישבו במשרדים ומעבדות, ומילאו תפקידים, במשרדי הממשלה, בבריאות, ברווחה, בחקלאות, בחינוך ובתקשורת. אנשים טובים. תמצית החברה הישראלית. בימים סוערים ועצובים אלה טוב לצאת מהשגרה המליצו יושבי האולפנים. מלכתחילה הובהר שלא מנהלים שיחות או ויכוחים פוליטיים ופרט זה נשמר. גם אם נשמעו לחשושים פה ושם. והיו ששרו בגרון ניחר שירי לאום והיו ששתקו והיו שציקצקו

סימנתי וי על עוד כיבוש קטן טעימה יפנית בכלים נאים, מסע בין ארץ לשמיים והמון מים, מדינת ארבעת האיים יפן המאכלסת כ130 מליון בני אדם שסבלו מלחמות ופצצות אסונות טבע ויצרו עוד מקדשים והכתירו עוד אלים והיו לאנשים שוחרי טוב. כאלה שעברו בהצלחה חינוך מחדש ויש לנו בהחלט מה ללמוד מהם וכן, גם ללמד... ומותר להשתאות, להרים גבה, למחות ולבקר.

הימים הראשונים - טוקיו

על 4 איים עיקריים התיישבו רוב היפנים: הונשו שיקוקו קיושו הוקאידו. ביפן 6850 איים. טוקיו היא מיקרוקוסמוס ליפן כולה. יש  בה מסורת ומודרנה היא משלבת ישן עם חדש. מקדשי זן וגנים ארמונות קיסריים מצודות ומגדלי הייטק, בתי תה שופינג וסושי.

מלון ניקו בו התארחנו מתפאר בגובהו פונה למפרץ טוקיו ולגשר הריינבו, לשמות יש כוונת מכוון. גם פסל החירות מרמז על יחסים טובים עם אמריקה, אחרי הכל. קצהו האדום של מגדל אייפל היפני מזדקר לפנינו. המערב קורץ מכל עבר.



30 מליוני בני האדם בטוקיו ובנותיה צריכים אדמה ולכן יובש הים ונוצר האי אודייבה ברובע מיניאטו.

שעל אדמתו מזדקרים מגדלים דוקרי עננים, רכבות מרחפות, נמל ופארקים. חלפנו על פני המתחם הקיסרי והפרלמנט היפני ה״דיאט״. ומשם ל״יויו ג׳י פארק״ שנצבע בימי ראשון במיצגים ונגנים פסטיבלים ולבוש פרחוני. הבוקר הוא מתאושש מהנגאובר. ולכן נתקלנו בעיקר באלפי עובדים שיצאו מהרכבת למלא את המשרדים הם נדמו לחיילים בשירות המדינה, רובם טרוטי עיניים כבושי מבט, לבושים שחור לבן תיקי גב ואוזניות…

מאוטובוס התיירים הממוזג המשכנו דרך מתחם האולימפיאדה לשנת 1964 שלאחר ההפצצה. המרחב האולימפי נבנה במעין הפגנת תקוה. בסמוך למתחם במתאם גוונים נבנה החדש מהאולימפיאדה האחרונה ״טוקיו 2021״ (שהיתה אמורה להתקיים ב2020 בל נשכח שהיתה פה קורונה. זוכרים את ה״דיאמנט פרינסס…״!?) היפנים נערכו למחזר אלקטרוניקה להכנת מתכות למדליות. יפן גרפה יותר 50מ מדליות רובן זהב. ללמדנו על זקיפות הקומה ונצחון הרוח. המתחם האולימפי החדש משתלב ברובע בצניעות יפנית. הם גם חסונים וגבוהים יותר לאחר שהקיסר הורה לבני עמו לאכול בשר ולא רק דגים. הבניה ברובע מאופקת המרחב עטוף בשדרות עצים שחורי גזע מסביב לאזור הארמון ולמבני הממשל. חפיר עצי אדר ורחש מיים מרגיע.

שכונת אקיהברה - רוחשת זמזום אלקטרוני המולת אלוהים נשים צעירות בבגדי טול של ילדות. צעירים באדידס מרחבים למשחקי מחשב. דמויות אנימה שמציצות מכל מסך בעיניים פעורות עגולות באקסטרים קלוז אפ. מותגים ידועים כמו סוני פוג׳י וסייקו טויוטה ומאזדה צובעים את הבניינים האפורים בבגד זרחני מתעתע מסמא. גאדג'טים ואלקטרוניקה. הרובוטיקה מתקיימת פה בכל תחומי החיים. לפי דברי חיה, ביפן יש יותר רובוטים שמפעילים כל מני מערכות, מבכל רובוטי העולם גם יחד!

משם, לרובע המפואר בו שוכנות חנויות מעצבי העל. אותם שזפה עינינו מהאוטובוס הממוזג. אין  מה לרדת. ״זה לא זארה ולא יוניקלו״, הזכירה לנו חיה. שמות נוצצים שהמחירים הקבועים הם במאות אלפים. אני רואה בעיני רוחי את הרפורמטור הגדול אומוטסנדו המפואר בבגדי פרדה או גוצ׳י, או לורן בקפה הסמוך גולש באייפד של אפל…נינוח ומחכך ידיו בהנאה. אותו מייג׳י שבעט בסוקוקו (סגירות) ופתח שעריו למערב, ודאי מבסוט.



חנות הספרים הנפלאה היחידה שנתקלתי בה היא במול מפואר בקומה העליונה סמוך לסטארבקס. רוב היפנים נהנים מעלעול בחוברות מאוירות. בכל נושא ועניין הם מקבלים את המידע הסיפורת התרבות וההגות בחוברות מאוירות. למי יש ראש למילים ארוכות אחרי יום עבודה מייגע.

אחרי הרעש, היום נוטה, צריך מקדש בודהיסטי אסקוסה סמסו ג׳י.  גדול כיאה לעיר בירה. מי לא זקוק אחרי אקיהברה ואומוטוסנדו המהודרת לחלוץ נעליים וליהנות מענני הקטורת המנסה להפיג את ריח הנעליים וכפות הרגליים היחפות.

ובלחץ הקבוצה פקדנו את שכונת גינזה, סופסוף שם שקל לזכור. חנות יוניקלו שתמיד מזכירה לי את אהוד ברק במעיל הרכוס והצעיף…ולא ידעתי שיש שם גם סתם בגדים…!

ואיך לא, שכונת שיבויה שהפכה לאטרקציה אורבנית כשמאות אנשים חוצים שישה מעברי חציה בקרוס ולא מתנגשים האחד בשני. מעבר לכביש תחנת הרכבת שם הוקם הפסל לזכרו של הכלב האצי׳ שחיכה יומיום לבעליו עד שיום אחד האיש לא שב… בסרט משחק ריצ׳רד גיר אהובי שנבחר לתפקיד אולי גם בגלל עיניו המלוכסנות.

שכונת שינג׳וקו סיפקה לנו הצצה למסעדה מעניינת אוכל מקומי. אכלנו ״סוקייאקי״ שזו ארוחה מהבילה על פלטת אינדוקציה מבעבעת, מעין פונדו יפני לשם השלכנו מגוון ירקות בשר ודגים למרק מיסו. וקינחנו עם גלידת ואסבי. היה טעים.

 הו טוקיו לו היית קיוטו…

תחרות וקנאות בין שתי ערים נהדרות אלו. שנים שהן רבות על הכתר וגם אוחזות בשם דומה. אותיות שמן (טוקיו בסיקול היא קיוטו) למי יותר זכויות למי הבכורה. מי הבירה הגדולה ומי הקדושה ומי מסורתית יותר. מי לקידמה ולמי מבנים אדריכליים יפים יותר.

לפני ההגעה לקיוטו חלפנו בחבלי ארץ כפרים הנשענים בשלווה על ההרים. בניה נמוכה, גגות אבן ציפחה באפור. לא זועק לא גנדרני. הטבע לעומת זאת יוצא מגדרו, עולה על גדותיו, נשפך לשוליים כמלמלה. ההרים ירוקים המפלים מחרוזת פנינים. חמוקיים רכים גבעות ועמקים נהרות ויערות עד ואגמים טיפסנו בכביש פתלתל לגובה של כ1500 מטר ובו 48 שלטי אזהרה: ״זהירות סיבוב מסוכן״ כדי להיות רגע בתוך גלויה באגם הצ׳ו זן ג׳י. אחת מפסגות החן שאלוהים יצר להביט מחלונו, לפי אלתרמן שהיה לו דיבור ישיר עם היושב במרומים: ״…מאגמיהם המיים ניבטים אלינו, שוקט העץ באודם עגילים. לעד לא תעקר ממני אלוהינו תוגת צעצועיך הגדולים״.



יפן יושבת בין 4 לוחות טקטוניים דומה הדבר לסיר לחץ מבעבע על פלטה סדוקה. היפנים סובלים מרעידות וצונמי וגם בשל כך הוקמו  מאות אלפי מקדשים וזו הסיבה שהבודהיזם הזדחל לתרבות היפנית. לזה מצטרף הסיפור המיתולוגי על קובו הנזיר מזרם השינגה (הארץ הטהורה) שישב מתחת לעץ והמניפה שלו עפה ברוח והגיעה להר מן העבר השני של האוקיינוס… ההר הפך להיות קדוש. ״האקויה סאן״ עוד אתר חובה במסלול התיירים, בגובה 990 מטר. החזקנו אצבעות ועשינו מדיטציה להירגע מהדרך. כאילו כדי להגיע לקדושה, חייב אדם בויה דלורוזה של הנפש. חיה מתפעלת ומציעה להביט מהחלון ״ראו כמה ירוק מסביב…״ החברים עוצמים עיניים ומתפללים שרק נגיע בשלום. כפר נזירי בית קברות יוקרתי, וחנות מזכרות. על ההר הזה התיישב קובו ונקבר בו. כיום אין נזירים יש יותר תיירים שפוקדים את המקום. האגדה האורבנית כדרכה הופכת את המקום לאטרקציה תיירותית. פעם בשנה מגיעים מסין מאמינים באלפים לבושים לבן, ואוחזים במוט עם פעמון ומתקיים פה פסטיבל רוחני מרהיב. אולי כדאי להכריז על הר במדבר שלנו כאילו הוא ההר שם דיבר אלוהים למשה להוסיף עגל זהב (כזה מהמסעדה באוסקה…) וזה מה שיביא יותר תיירים לארצנו. דבר דומה עשה שמעון מאשקלון, שאסף 2 עמודים בטון שעיטרו לובי של מלון שנהרס והכריז כי אלו הם עמודי שמשון… אוטובוסים של תיירים נהרו למקום. כל שנדרש זה לצקת תוכן מיתי שלא ניתן להוכיח או להפריך.

כבר אחרי שבוע ביפן אדם הופך לקצת אחר. דוקא בכניעותה היא סוחפת אותך. אתה יותר מרוסן ומתאהב. וגם אם למדת כבר להבדיל בין סוגי אטריות ויודע אתה לאחוז במקלות ולאכול נגירי סשימי או גיוזה, גם אם רכשת קימונו וגרבי אצבע אתה רק תייר. היא קורצת ומתחנפת, מכסה טפחיים מאחורי מניפה ומתהדרת בפריחת האדר. מפייסת אותך ממגדליה מודה לך בקידה על שבאת  ושמחה על הסתלקותך. מבקשת שתזכור את הר הפוג׳י שהוא כתב החידה של תרבות יפן. משחק אותה ביישן וצנוע ומסתתר לרוב  מאחורי שובל עננות רך ולרגע פתאום מופיע יהיר, קושר לצווארו צעיף מגונדר ומביט עלינו ממרום 3776 מ׳ כאילו היינו חגבים.



המשך יבוא…

 

 

logo בניית אתרים