על החיים הלא ממושמעים של השירה/ אריה רגב
אריה רגב, הוא משורר עם קול ייחודי מאוד. ספר שיריו האחרון –"שירים לא ממושמעים" מציג בבואה מעניינת של שירים קומפקטיים, מלוטשים, אך מאופיינים בצניעותו של הכותב. בנוסף, רגב, מחובר לנימי השירה בארץ ישראלית במיטבה. בשפה, בתכנים, בסגנון. אולי גם בתפיסת העולם שלו.
ספר מעט על עצמך ולמה הגעת לשירה?
ילד גדול שחווה כבר שבעה עשורים ונוסק אל העשור השמיני לחייו. בכברת הדרך עד כה עשה כמה דברים שיש בהם ניחוח אדמה ודרך ארץ. נולד וגדל במושב מגשימים אשר בבקעת אונו, טיפל בפרדס ולול של הוריו, שירת בסדיר ובמילואים כקצין (בתקופה ארוכה שהחלה לפני מלחמת יום הכיפורים וחלפה על פני מלחמת המפרץ הראשונה ואף אחריה). עודני גר באותו הכפר עם משפחתי ואב לשתי בנות. ובין לבין סיימתי לימודי מוסמך לכלכלה חקלאית בהצטיינות, בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, וסיימתי שירות של יותר מארבע עשורים, כמדריך חקלאי, מנהל שירות הדרכה חקלאי ומנהל הקשרים הבין לאומיים של משרד החקלאות. מזה מספר שנים גמלאי, כותב שירה, מטפח גינת נוי, מזין ומשקה את בני טיפוחיי קהילת חתולי הכפר, ומשמש נשיא אגודת העיתונאים החקלאיים בישראל.
בצד חיי המעשה וליתר דיוק, לפניהם בתוכם ובעקבותיהם, אני בעיקר יצור מהרהר. יש להניח כי הרהרתי עוד בבטן אמי, וכשיצאתי מאדוות השלייה הרכות לאוויר העולם, נבהלתי עד מאוד ועודני מנסה להתאושש מכך ולהתעשת ככול האפשר. והריני מהרהר והוגה יומם ולילה בשוכבי ובקומי ובלכתי ובשבתי ומקיים שיח עם סביבתי והסובבים אותי ובעיקר עם עצמי, מזה כבר יותר מ- 26,000 ימים, 600,000 שעות, 36,000,000 דקות (את מספר השניות לא אציג אך יודעים ודאי כול קורא וקוראת מניסיונם האישי כי מחשבה, הרהור או דמיון יכולים להיוולד ולהתרחש בשנייה או שניות ספורות). ומהי חירות רבותיי וגבירותיי, אם לא חירות המחשבה, ההרהור, והדמיון!!! זו החירות הראשונה והאחרונה, ולמעשה היחידה שאינה נתונה לכללים כלשהם, לעול של מוסרות כלשהן, של חוקים ותקנות – מעשה אדם או כוחות הטבע. היכן אפשר להפליג ולהמריא ללא רסן, לגבהים שטרם נחצו ולמעמקים לא נודעו. לשבור ולנתץ גדרות וחומות באשר הן, להעלות באש ובעשן מוסכמות עתיקות ואמונות- טפלות יותר או פחות. היכן עוד אפשר להתפרע להשתולל ולהשתובב ולסרב לכול מגבלה , זולת בדמיון אשר חננה אותנו בו הבריאה, דמיון אשר הוא עצמו בורא עולמות שגודלם עומקם וממדיהם נתונים לו.
שירים לא ממושמעים , שם מורכב. מסקרן. הקורא מצפה לחוויות סוערות. אולי ארוטיות . והנה - ספר ממושמע דווקא אולי לא בייחוד שלו אבל בניחוח הפילוסופי שירי בו. אז מדוע בכל זאת שירים לא ממושמעים
"שירים לא ממושמעים"; באמת כותרת קצת יומרנית. במיוחד נוכח ההשערה הטמונה בשם זה, כי אתה מרשה לעצמך להשתובב ואפילו להשתולל בשירייך בעוד כותבים אחרים ממושמעים יותר, מקפידים לשמור על כללים סדורים והדוקים. ובכן שיריי בפרט ושירה מודרנית בכלל הן מן האומנויות הנוטלות לעצמן חירויות רבות , הן צורניות והן בתכנים. ובספר הזה, השלישי למניין ספרי, אין פרקים ושערים ואין חלוקה לנושאים. השירים מדלגים בחוסר משמעת מן הפרטי והאינטימי אל האוניברסלי וחוזר חלילה, והסדר היחיד הוא סדר הופעת ההגיגים שהפכו למילות השירים. הנה, בשני השירים הראשונים בספר ניתן להבחין בכך. השיר הראשון פותח בהצהרה פילוסופית כי "חיינו אינם אלא הבלחה בזמן" וכבר בשיר השני "דיאלוג עם מחמוד דרוויש", אני מקיים ויכוח ארצי מאוד ונוקב עם המשורר הערבי אודות זכותנו על הארץ הזאת. בהמשך בעמוד 46 בספר, יש פנייה אל הפן הארוטי, בשיר שכותרתו "עלסים לשחר עם יופייך הגועש" הפותח בשתי השורות: "רך וענוג מבטך החולף/ כאוושת הרוח על פני/...". וגם חמלה ופרופורציה אודות משך החיים ניכרים בשיר הזעיר (דמוי שיר הייקו) בעמוד 98 : "חומל הביט הפרח בפרפר/ חיי יום ניתנו לך, בני/ לי יומיים".
מה היא כתיבת שירה בעיניך?
כבר הזכרתי בדברי הקודמים כי אני בעיקר ורוב זמני עלי אדמות - יצור של הגיגים והרהורים. בשנות ילדותי, כמו שאר הילדים, זכיתי ללמוד את מיומנויות הקריאה והכתיבה בזכות מורותיי הטובות והצדקניות בבית הספר היסודי. אבל הרבה מעבר לכך, זכיתי להכיר ולהוקיר את קסם-המילים ואת יכולתן לבטא היטב את אשר מתחולל ומתרחש בנפש פנימה, בעולמיי המחשבות והשרעפים. וכך בהמתנה סבלנית ומפוקחת נוכח תלאות הקיום וצוקי העיתים, לא שכחתי כי רצוני לחזור אל המילים, ולפני מספר שנים, כשאני כבר בטבורו של העשור השביעי לחיי, נערכתי לצרף אותן זו לזו, עוטות משמעות, רמוזה או גלויה, ובמרקם שהפך אותן, כך אני מקווה, לשירה מרגשת ונוגעת בלב הקוראים.
מי הם שלושת המשוררים ישראלים ואחרים שאתה הכי מעריך ומדוע.
אשר למשוררים אותם אני מעריך; אציין שלוש משוררות עבריות, שכבר אינן עימנו, אך כתיבתן היפה נגעה בי, כול אחת בדרכה והן: רחל המשוררת, לאה גולדברג ודליה רביקוביץ'. רחל בזכות פשטות כתיבתה הקסומה והנוגעת, חוצה דורות ומרגשת רבים כל כך מאיתנו עד לזמננו, כמו למשל בשיר "זמר נוגה". לאה גולדברג המבקשת בשירתה כמו בחייה למצוא אהבה, אך זו לא מתרצה ואינה נעתרת לה, כמו בשיר "לתמונת אימא", ובשירים אחרים. ודליה רביקוביץ', נפש מיוסרת הנשברת לרסיסים מעת לעת וקמה מן השברים וכותבת: "שני דגים נחפזו,/ וירדו למצולות הים / לספר איש לרעותו/ מה גדלה אהבתם..."
.
אם היית נקלע חצי שנה באי בודד איזה 3 ספרים היית לוקח איתך ומדוע
שלושת הספרים שהייתי לוקח הם: התנ"ך (כמה מקורי) שהוא הספר המכונן שלנו וניתן למצוא בו הכול; סיפורים, דרמות, שירים , חכמת חיים, פילוסופיה ומה לא! הספר השני הוא ספר בישול המלמד כיצד הופכים צמחי שדה לארוחת גורמה (מאוד רלוונטי לאי בודד). וספר שלישי... אולי בכול זאת איזה ספר שירה, אולי של רחל המשוררת, המזכירה לנו כי: "צר עולמי מעולם נמלה".
