על הסרט תמיכה מלאה/ שושנה קרבסי
מתי יצא לכם לראות סרט ישראלי שיוצריו אינם נוכחים באולם ההקרנה כשבתום הסרט הקהל מוחא כפיים לאות הערכה? הייתי בסרט הזה! ובאופן ספונטנית מצאתי עצמי גם אני מוחאת כפיים לסרט וליוצרתו. (מיכל כהן יוצרת ובימאית)
בטריילר שלו מוצג הסרט כך:
בתא מדידה קטן בחנות החזיות, הלקוחות חושפות את מערכת היחסים המשמעותית ביותר בחייהן - זו שיש להן עם החזה שלהן. סיפור על אהבה, נשיות וקאפ סייז.
*זוכה פרס סרט הביכורים בפסטיבל דוקאביב* 💫
ובכן, זו הגדרה יבשה לסרט גדול מהחיים, כשתאי מדידה בחנות חזיות זעירה הופכים לתאי וידוי. זוכרים את הסרט ״שוקולד״ עם השחקנית ז׳ולייט בינוש? סרט מצליח מאוד שעניינו חנות שוקולד שנפתחה בעיירה שמרנית ודתית , חנות שהביאה שימחה לעיירה והפכה להיות הרבה יותר מחנות שוקולד, היא הפכה לדת שוקולד, אלטרנטיבה לדת העיירה הנוצרית, בה ראש העיר הקפיד בחומרה רבה שתושבי העיר לא ייהנו יותר מדי מחייהם שראשיתם בחטא קדמון....חנות שוקולד משמחת שהופכת עלייה לרגל לנשות העיירה ולשיח של מדורת שבט נשית
אז הסרט תמיכה מלאה הוא השוקולד של החזיות אבל לא של סיפור מומצא אלא של סיפורים מלאי עדינות מהחיים.
נשים פוקדות את חנות החזיות המנוהלת תחת ידיהן האמונות של צמד מוכרות אנושיות ורגישות שמסייעות בהתאמת החזיות, בלבישתן, מייעצות תומכות ומקוממות נופלים, תרתי משמע כשהשיח הופך מענייני חזיות לענייני החיים עצמם.
הסרט מתחיל בצילום הווילונות של תאי המדידה בחנות, וילונות מעוטרים בוורדים, בעיטורי פרחים, אווירה נשית ורכה ומזמינה.
אט אט פוקדות את החנות נשים ובתאי המדידה נגלות אפיזודות אנושיות ונוגעות ללב:
נשים שלא מסתדרות עם מראה החזה שלהן, שהוא קטן מדי/ גדול מדי, הבדלים בגודל השדיים, ״אני שמנה מדי״, ״אני רזה מדי״ , ״החזה שלי צמיד נכנס לפני״, הייתי ילדה עם שדיים״ ועוד.
גם נשים מיוחדות כמו טרנסג׳נדר בן קיבוץ המצוי בתהליך של שינוי מין שבא לקנות חזייה והתרגשותו מלבישת החזיה, התרגשות שהיא הרבה מעבר לחזייה אלא על שהוא סוף סוף מוצא את מקומו הנכון בעולם. כל כך אנושי.
אשה צעירה, יפהפייה ושחומת עור שבוחרת לראשונה בחייה בחזייה שחורה, כדי לשדר סולידיות ומדברת על התחושה של ״חשודה״ מתמדת ברחוב בגלל צבע עורה מבלי לראות את אורה שלה.
גם מקומן של נשים כרותות שד לאחר התמודדות עם מחלת הסרטן בסרט המדוייק הזה, והשיח על הפחד מאובדן הנשיות, או אם לצטט את האשה: לא פחדתי מהכימו ומנשירת השיער כמו מאיבוד שד. והנה היא רוכשת חזייה לאחר שחזור ומספרת על ההנאה שלה מרכישת חזיות.
ואיך לא תכנס לתא הוידוי אשה שעברה פגיעה מינית מתמשכת מגיל 6 על ידי שכן? דימוי הגוף והיחס למיניות וכאן עלה גם נושא האימהות. בנוסף, נשים לסביות המגדלות ילדים משותפים שרוכשות חזיית הנקה יחדיו, נשים ערביות ויחסן אל גופן על הכיסוי והגילוי, ואפילו בעלת החנות עצמה שמתלבשת רק בבגדים שחורים אך ברגע שמדדה חזייה צבעונית פרצה בבכי וסיפרה שמחייה נעדר הצבע מאז מות אמה.
לכאורה חזייה אבל תסביכי חיים כרוכים בבחירת החזייה הנכונה.
מרבית הנשים ציינו את תחושת השחרור של הסרת החזייה אחרי יום של לבישתה, אולי ביטוי לרצון להיות משוחררות יותר מכל מיני תפיסות על הנשיות על ידי החברה אבל בעיקר על ידי עצמן, כאילו החזייה היא מעוז אחרון של פמיניזם שטרם נכבש. עדיין אנו דורשות מעצמנו להיות יפות ומושכות והרף הולך ומתגבה.
לגברים סרט הזה לא עשה שרות...בעיקר מציצנים שבאו להציץ ולהחפיץ או בעל אדיש ושקוע בנייד בשעה שרעייתו עושה את בחירותיה .
קשה לבטא במילים את העדינות והרגישות והמצבים האנושיים הנרקמים בסרט, את המוכרות הנפלאות שהן לא רק מוכרות אלא מעצם היותן כלי עזר מול נשים חשופות, תרתי משמע, הן גם כר למכאוביהן ואוזן קשבת, משל היו כוהנות בבית מקדש של חזיות.
היחס לגוף האישה בסרט נפלא, של קבלת הגוף הנשי כפי שהוא, זקן או צעיר, חזה נפול או זקוף, משקל עודף, מלא או שטוח. הכל מתקבל באהבה והמוכרות מודעות כל כך למצוקת הנשים ביחס לגופן ומעניקות לכל אשה את הכבוד, לה ולגופה.
הנשים שנכנסו בשערי החנות כשיצאו ממנה היו אחרות.
בסרט כמה שיאים מרגשים עד דמעות ואחד מהם בסופו של הסרט, אם ובת שתים עשרה שבאות לרכוש חזייה ראשונה עבור הבת. ברגישות, ברוך ובעדשת מצלמה הנצמדת לפניה של ילדה הנפגשת לראשונה עם עולם הנשיות כשאמה מלווה וחונכת את התהליך באהבה ובקבלה, בליטוף פיזי את גופה של הילדה כשהמוכרות עצמן אף הן חונכות את הנערה הצעירה בכניסתה אל עולם הנשיות, משל מדובר בטקס חניכה שבטי.
ואתם, נשים, גברים עשו לעצמכם טובה גדולה, לכו לצפות בסרט הקטן אבל הענק הזה. הנאה צרופה וחומר למחשבה על היחס של נשים כלפי עצמן, יחסי אימהות בנות, יחסי גברים נשים, זהות מינית, אהבה, אימהות, נשים ערביות ויחסן למיניותן, כניסה אל עולם הנשיות הכל נמצא בסרט הזה, ובעיקר המון אהבת אדם ומסר של – תאהבי את עצמך כפי שאת.
ומי שמחפשת את החנות – רחוב ירושלים 50 יפו....כמדומני, לפי השלט בסרט.
שם הסרט ״תמיכה מלאה״ מתגלה במלוא המשמעות ובכפל המשמעות.
ותעשו כפיים. מגיע לסרט וליוצרתו : יוצרת הסרט והבימאית: המיכל כהן.
הטריילר של הסרט https://youtu.be/gkEspZKzp68?si=cA4T0o9zxfiqWyqq
תמיכה מלאה
בימוי: מיכל כהן 68 דקות
