על הסרט הכוורן/ ראובן שבת
סרטים בשם "הכוורן" נעשו לא להאמין בעשרות רבות...
כמובן שהמשותף לכולם זה עיסוק בדבורים , כוורות ודבש, בכל מיני מצבים ואינטרפטציות.
מהן סמליות ומהן מעין ריאליזם קולנוע נוקב המבקש ליצור חיבור בין הכוורנות, דבורים, דבש ובני אדם בכל מיני מצבים.
במקרה הזה, הכוורן שהוא סרט חדש משנת 2024, הוא סרט אקשן, עצבני, מהיר מאוד, חד, מלוטש, משוחק היטב ממש.
אבל שטחי מדיי...
פשוט כך.
העלילה: כוורן מסתורי ומתבודד בשם מר קליי נחשב חביב השכונה באיזו עיירה אמריקאית פסטורלית, אי שם. מאז שהפך קרקע מקומית מוזנחת לגן יפהפה והתמקצע בניהול כוורות דבורים. כאשר חבורת נוכלים, עוקצת את בעלת המקום הקשישה וגורמת לה להתאבד, קליי יוצא למסע נקמה וחושף שלפני עיסוקו ככוורן, פעל כאיש היחידות המיוחדות שעסק בחיסול טרוריסטים. קליי מבין במהרה שלפניו ארגון נסתר ומוגן היטב עם זרועות שעוקצות אנשים תמימים בכל רחבי העולם. הוא נחוש שדבר לא יעמוד בדרכו לחשוף ולחסל אותם.
אז עד כאן מצוין, אלא שהסרט למרות כל זה הוא שטחי מדיי. האקשן טוב ודינמי מצולם היטב, אבל הדיאלוגים פשוטים ושטחיים למדיי, שלא לומר פשטניים מדיי.
יש גם פה ושם רגעים מביכים של קשקוש קולנועי של אמירות "נחרצות" של נקמה, נצחון וכו' וכו'.
בזכות הופעה מצוינת של ג'יסון סתיהאם המוכשר בתור מר קליי והופעה מעולה של ג'רמי איירונס הותיק ושל איימי רבאר, הסרט מצליח להיות סרט טוב איכשהו
חבל רק שלא רואים מספיק דבורים וכוורות בסרט...
בימוי:דיוויד אייר 105 דקות
שחקנים: ג'יסון סתיהאם, ג'רמי איירונס איימי רבאר.
