מאמר:

את מנגינת החלום אי אפשר להפסיק/הרצל חקק

על ספרה של איילה חג'ג' "הסוֹד של מלאכי", הוצאת 'ארגמן מיטב', 2023, 40 עמודים.

שם הספר נשמע מופלא, הסוד של מלאכי. ספרה של איילה חג'ג' מסקרן כבר במבט על העטיפה המקסימה. גרסת השמע לסיפור מוסיפה עוד דובדבן לקצפת המיוחדת.

 הציורים של שלהבתיה זיס יוצרים רובד של פליאה ומסתורין. השאלה הראשונה שעולה ומהדהדת: מהו הסוד? מִדף לדף אנו מיטלטלים בדו שיח שבין החיים לאמנות, לרגעים אנו שואלים את עצמנו: מה מַפעים אותנו במלאכי הקטן? מה גורם לנו להזדהות עם חלומותיו, עם פחדיו, עם רצונו לזכות בהכּרה, בעידוד?

אכן מה שמפעים בסיפורו של מלאכי הוא התהליך עצמו: מלאכי שלנו

כמו נוחת אל חיינו מעולם אחר ונותן לנו פרק בהבנת האמנות, מסתורי הכישרון, קסם היצירה הייחודית שהיא אחת ואין בלתה. הפרק הראשון אכן חושף בפנינו את הילד המתנדנד בין כישרון לכישלון, בין הדחף ליצור לבין הדרך שבה הסביבה רואה זאת.

חידת האמנות, הייחוד שאין לו שני

האמנות היא חידה, היא סוד – ומה שהתחיל כ'קשקוש' חסר פשר, ילך ויצבור תאוצה. האמונה של היוצר בעצמו תיתן לקווים לפרוש כנפיים ולשַדר משמעות.

כבר בציור הראשון שמלאכי הֵעז לצייר, יש לידו קול שנותן לו הכרה, מאמין בו, מדגיש את הייחוד שבאמנות שלו:

"איזה ציור יפה ומיוחד

אין כזה לאף אחד".

זו בדיוק גדולתה של האמנות, להצליח ליצור יצירה מקורית, אחת ומיוחדת, ציור שלא היה כמוהו לפני כן.

לרגעים נזכרתי בסיפור בן האלמוות, "הנסיך הקטן". כמו באותו ספר נצחי גם כאן אנו חשים, שהדיאלוגים של מלאכי עם הסביבה מעמיקים את הבנת הקסם של האמנות. התהליך שעובר על מלאכי מלמד אותנו פרק בהבנת היכולת של האדם להנחיל את כישרונו, היכולת המסתורית לפתוח את לב אחרים אליו, לאפשר לחברים אחרים לגעת בפנימיותו, בחלומותיו המשתקפים ביצירה שלו.

איילה המחברת מצליחה להעביר לנו את מגע הפלא הזה של האמנות, את נסתרות הרצון הפנימי באמן להנחיל לנו ממעמקי עולמו.

שלב שלב הופכת תחושת החרדה, שמא היצירה של היוצר לא תתקבל, להגשמה איטית של חלום נועז. תהילה מציעה למלאכי לצייר יחד ים וסירה – והנה שניהם מציירים יחדיו 'ציפור יפה שעפה בשמיים, פורשת כנפיים ממש מעל המים".

מלאכי יודע לתת פשר לציפור הנסתרת, ששאב מתוכו, והוא נותן משמעות לציור המופלא:

"איזו ציפור זו? שאלה תהילה,

"ציפור הקסם, מלאכי השיב לה,

"איך היא נראית", הוסיפה וחקרה,

"היא צבעונית, חייכנית וייחודית,

איש אינו מכיר א הציפור הסודית.

כנפיה רחבות, נושאות אותה למרחקים,

זוהי ציפור פלא, ציפור הקסמים,.

הגילוי של ציפור הנפש

הקוראים חשים מכושפים לנוכח הפֶלא שנוצר, ועמוק בלב אנו יודעים, זו ציפור הנפש. תהילה יודעת להגדיר את הקסם הזה:

"הנה יצרתָ מפרי דמיונך משהו מיוחד,

ומאחר שהציפור היא שלךָ,

בוא עַצב אותה בדיוק כרצונךָ".

זה סוד האמנות, שהולך וסוחף אותנו מפרק לפרק. מלאכי הולך ולומד את הכוח שיש ביצירה הייחודית, בַּחופש שיש לנשמה הייחודית. אַל לו לכבּול את עצמו לרעשי הרקע, עליו לתת דרור לדמיון ולַחלום.

את האמיתות האלה אהבנו גם בספרו של אנטואן דה סנט אכזופרי 'הנסיך הקטן' – והנה קם במחוזותינו המלאך הקטן. אנטואן כטייס תהה על סוד מעופם של בני הכנף, ובסקרנותו שאל עצמו מה הדחף של הציפורים לנדוד. בספרה של איילה היא תוהה מה מניע את נפש האמן, והיא חושפת בפנינו את נפשו את מלאכי הנודדת, המבקשת מרגוע.

אכן הספר של איילה ממחיש לנו כמה הילד הנצחי הזה הוא בן אלמוות. סיפורו של מלאכי כמו משדר לנו: כולנו היינו בעבר ילדים, ילדים קטנים, ואת החלום הייחודי שלנו, איש לא ייקח מאיתנו. הנסיך הקטן לא יעזוב את השושנה שלו, ומלאכי שלנו לא יעזוב את הסירה והים, את הציפור הנוסקת מתוכו.

הזכות ליצור יצירה ייחודית

השלבים הראשונים שבהם מלאכי נאבק על זכותו ליצור כאוות נפשו, על זכותו להעניק לנו את 'הקשקוש' שלו עם כל הייחוד שיש באוסף הקווים האלה.

ככל שהאמונה של מלאכי גוברת בכוחו ליצור משהו יחיד ומיוחד, אנו כקוראים מבינים מה רב כוחה של האמונה. וכאן מדובר ביכולת לראות במשהו שהוא מעבר לנראה לעין, לסגוליות שיש לדמיון של היחיד.

הפרק המסיים מוביל אותנו למהפכה הרוחנית שיוצרת האמנות. מלאכי שומע את קולה של הציפור, הציפור שצייר על הדף קמה לחיים ומדברת אליו.

בעודו ישן וחולם הוא שומע את האמת הזו והיא כה מטלטלת:

"אתה יוצר יצירות,

בורא עולמות.

אתה קוסם, אתה אמן,

בכל מקום ובכל זמן".

ברגע שהוא קם – השאלה שלו מאירה את הסוד הגדול.

הוא מנסה לברר, מי הקול הדובר אליו. מתברר לו, שהציפור פרצה מעבר לדף, והנה היא קמה לחיים.

"הגעתי היישר מהציור שלך,

להדריך אותך ולעזור לך.

כדי שיהיה לך קל  יותר ושמח בחיים.

אני הציפור הקטנה,

אלמד אותך את דרך האמונה

ולנצח היא תהיה למתנה".

ציפור ספרותית נשלפת מעולם האֳמנות הסודי והופכת להיות ציפור חיים. הכפילות הזו של חיים ואמנות, חיים וספרות – השניות הזו אכן טמונה בעומק היצירה. ראינו את הדילמה הזו בסרט 'שושנת קהיר הסגולה':

בסרטו של וודי אלן, הגיבורה ססיליה צופה בסרט 'שושנת קהיר הסגולה, והיא חשה את הכּמיהה לחבּר את המציאות לרובד הנסתר. ססיליה צופה בסרט שוב ושוב, עד שכוכב הסרט חש, שהיא התאהבה בו, ובאורח פלא הוא יוצא מן המסך. ססילה מלמדת את הכוכב כיצד להסתדר מחוץ לחיים הפלאיים ברובד האֳמנותי. הנה כי כן, הכפילוּת הזו – חיים ואֳמנות – מלַווה את עולם הספרוּת, ואיילה חג'ג' מתרגמת שניוּת זו בדרכּה שלה.

רזי היצירה - לראות את הסמוי מן העין

אכן לפנינו מלאך שמגלה את הכישרון, וסוד היצירה הוא להבין את כוחן של המילים, את האמונה של האמן בדרכו הייחודית, את היופי שיש בַּיכולת לראות את הסמוי מן העין.

כבר בתחילת הסיפור ניתן לראות קֶרע בין הטייס, בהיותו ילד, לבין עולם המבוגרים. הטייס המספֵּר אינו מצליח להעביר לסביבה את רעיונותיו מכיוון ששותפיו לשיחה אינם מצליחים לחדור מבעד למעטפת הראשונית. הם אינם מצליחים להשתמש בדמיון ולראות

את רזי מחשבתו, לצלול מֵעבר לנראה לעין - תכונה חשובה כל כך שרובּנו איבדנו במהלך הזמן בין הילדות לבגרות. גם בבגרותו ממשיך הטייס לחפש חברים על בסיס יכולתם לראות את השכבה הבלתי נראית. החיים והספרות מנהלים דיאלוג כל הזמן.

 דיאלוג כזה מתקיים גם בספרה של איילה חג'ג' – ומורים יוכלו לנהל בכיתותיהם דיונים, שיש בהם להעשיר את הדמיון.

הספר אמנם כתוב כספר לילדים, אך המשוֹב שמקבל מלאכי יוצר לבטים, מחשבה, תהייה. מלאכי בשיח ושיג עם תהילה ושאר החבורה - וכמובן עם הציפור שהפכה ממושא אמנותי ליצור חי. כל אלה מחזקים בנו את התחושה המופלאה: אמנות נבנית מדיאלוגים, משיח רוחני ומחשבתי. המציאות מקבלת משמעות מן ההבנה המאוחרת, מן היופי שיש בהארת הלב, ביכולת להיפתח לעולמות אחרים.

הטייס בספרו של אנטואן 'הנסיך הקטן' חש, בתחילת הדרך אבוד בעולם לא מוכּר, עולם שאינו מאמין בו, וכאן גם מלאכי בספרה של איילה. הילד בשעתו הקשה, פוגש בדמויות שנותנות לו ביטחון. שמעניקות משמעות פנימית לדברים, שהוא יוצר.

הסוד הולך וצובר תאוצה. וכל המסכים נפתחים. החברים אכן למדו להבין, כי מי שליבם סגור - קשה להם לראות מה שמֵעבר למוכּר ולידוע, מה שמעבר לרובד הגלוי.

האמנות יודעת להוביל אותנו מעבר למבּט השטחי, להמריא מעבר לרובד השולי, להתגבר על הקושי בהבנת הסודות: הפשר, המשמעות הרוחנית.

מלאכי מלמד אותנו דברים ששכחנו, והדרך ליצור היא לשמוע את הקול הפנימי, לתת לציפור שבּוקעת מבפנים לפרוש כנפיים ולעוף החוצה. אכן ספר מיוחד, אלומת אור לעבר ילד יוצר, לעבר מציאות של פליאה ושל קסם. מה עוד נבקש – במופלא מאיתנו העולם הגנוז והיצירתי תמיד רוחש.