על ההצגה אנא, פאיזה בתיאטרון קפה הקאמרי/ מארי רוזנבלום
מרים בונן נולדה באלכסנדריה מצרים ב-1921 למשפחה יהודית. כשהייתה בת 7 נפטר אביה.בגיל 8 זכתה בתחרות כשרונות ארצית.
פאטמה רושדי, זמרת ושחקנית מצרית מצליחה, החליטה, באותה עת, לאמץ את מרים ולצרפה ללהקתה.
מרים החליטה לנצל את כשרונה בתחום הזימרה , לטובת פרנסת המשפחה ואמצה את השם פאיזה רושדי ("אל פאיזה" "היא הזוכה" בערבית). בעקבות ההצלחה עברה המשפחה לקהיר.
היא פיתחה קריירה של זמרת ושחקנית קולנוע בקהיר ובאלכסנדריה והושמעה ברדיו במצרים. זכתה לתהילה ופופולריות ברחבי העולם הערבי
הגיעה לראשונה להופעות בארץ ישראל ב-1946.
בשנת 1951, בעקבות מות האם, עלתה מרים, עם שני אחיה, לישראל. מרים- פאיזה רושדי שורדת בעזרת שירתה המדהימה והחושנית, חוש ההומור שלה וחוכמתה העסיסית.
כשהחל הרדיו הישראלי להשמיע אותה, הפסיקו להשמיע אותה בארצות ערב.
זמן קצר לאחר עלייתה נשאה לראשונה. בעלה היה מהמר כפייתי ובזבז את רב הכסף שהביאה עמה ממצרים. בני הזוג התגרשו לאחר כארבע שנים.
ב-1954 נכנסה לרשות השידור כזמרת מובילה בתזמורת "קול ישראל" בניצוחו של זוזו מוסא.
נכתבו לה כ-250 שירים, ביניהם שירים הכוללים בתים ופזמון וכן מוושאחאת אנדלוסיים, מאוואלים, שירים עממיים מצרים, סורים ועיראקים שנכתבו במיוחד בשבילה.
היא הושמעה ברדיו והופיעה בשנות השבעים בתוכניות של הטלוויזיה בערבית עם משה אליהו . בין הכותבים והמלחינים שעבדו איתה: פלפל ג'ורג'י, האחים סלאח ודאוד אלכוויתי, זוזו מוסר, נעים רג'ואן, אלברט אליאס, זכי סורור ועוד.
ב-1967, במלחמת ששת הימים, נמצא תקליט שלה ברדיו רמאללה, שהובא ממצרים עם שיר שהוקלט במצרים ונקרא "רחו אל חבאאיב וון".
בתחילת שנות השישים נישאה בשנית וילדה את בתה היחידה, יפה תוסיה כהן, לימים שחקנית וזמרת, ששרה ומשחקת את אמה וילדתה במופע זה.
פאיזה רושדי הופיעה במשך השנים בארץ ובעולם.
כשפאיזה כבר זקנה וחולה, נאלצת בתה היחידה, השחקנית, חנה – יפה תוסיה כהן להעבירה לבית אבות. במשך לילה שלם אורזת חנה את הבית שבו גדלה, שרה את שירי אמה היפהפיים ומספרת את סיפור חייה המופלא. היא נפטרה ב-2003.
הסרט התיעודי "אנא פאיזה", המתאר את מערכת היחסים בין פאיזה לבתה, בבימויה של סיגלית בנאי, הוצג בערוץ הראשון במסגרת "הערוץ האמיתי".
ב-שנת 2000 קיבלה המונודרמה הזו, עם משחקה של תוסיה כהן, פרס ראשון בפסטיבל תיאטרונטו.
נימוקי השופטים: הפרס מוענק פה אחד ליפה תוסיה כהן, על שיצרה והעלתה דמות מרתקת וייחודית של אומנית – זמרת - , פאיזה רושדי, תוך טיפול מרגש וכואב ביחסי בנות – אמהות"
הביקורות שיבחו.
עיתון הארץ: "הצגת יחיד כל כך יפה, פשוטה ונוגעת ללב" סיפור חזק עם קונפליקט, סיפור על כל פרטיו והתמודדות עימו והשלכותיו, ישיר, כן, צנוע ונוגע ללב כמו שתיאטרון יכול וצריך להיות"
נרי לבנה, ב-2003 כתבה:
"פאיזה רושדי הייתה זמרת מפורסמת מאוד. בימי הזוהר שלה במצרים הייתה בת בית אצל עבד אל-ווהאב והופיעה עם אום כולתום ופאריד אל אטרש.
בתה היחידה, יפה תוסיה כהן נזקקה לשנים רבות כדי להעיז על הבמה. מרגע שעשתה זאת נאלצה להתמודד עם ההשוואות הבלתי נמנעות. היא גם עבדה את סיפור חייה של אמה למחזה שזכה במקום הראשון בתיאטרונטו ושמש בסיס לסרט "אני פאיזה" של סיגלית בנאי.
תוסיה כהן מרגישה שרק עכשיו היא משתחררת מהלפיתה החזקה של אמה ומסוגלת להתחיל לחיות את חייה. היא מספרת על חנק אבל גם על המון אהבה. על חומות שמנעו ממנה לפרוש כנפיים. תוסיה אומרת " אני כבר בת ארבעים ועדיין אין לי ילדים. אני מרגישה שעכשיו, כשהיא הלכה, התפנה לי מקום...ואני יכולה בלב שקט ובלי רגשות אשם ליצור לעצמי משפחה שלי....עכשיו אני נמצאת פה בשבילי...."
תוסיה כהן הינה שחקנית, ילידת תל אביב, בוגרת אוניברסיטת תל-אביב בתיאטרון, זמרת ומורה לפיתוח קול, שרה גם בערבית.
היא מספרת לי:
"אני בהתפתחות מתמדת. אופטימית בלתי נלאית למרות הקשיים והבדידות המובנית בנפש, חברותית. מגלה את העולם כל יום מחדש, אוהבת ללמוד, סקרנית וחברותית. למדתי לגדל את עצמי ולרפא את הפצעים. מיום ליום יותר שמחה ומודעת לכוחותיי ולטוב שאני מביאה לעולם.
מיום ליום מאפשרת יותר ויותר לאהבה מסביב לחלחל אל נשמתי. מרשה לעצמי להירגע ולהנות. לדעת שהכל בסדר.
אכן, ההצגה הייתה עבורי גילוי של תרבות שאיני מכירה, של אומנות המשחק, שירים שבחלקם הכרתי, ארוע מגוון, מעניין, פער הדורות ויחסים אם ובת בהוצגו באומץ רב.
תוסיה שיתפה את הקהל הנלהב והא אכן היה נלהב ושר איתה ומאן לצאת מהאולם.
משחק: יפה תוסיה כהן
כתיבה: יפה תוסיה כהן ואיריס שביט
מוזיקה: אפי שושן בשילוב עם הקלטות מקוריות
שירה: (הקלטות מקוריות)פאיזה רושדי
בימוי: איציק סיידוף
אהבתי.
מתרשמת רושמת – מארי רוזנבלום "בכיוון הרוח"
