על מטוטלת השירה והספר עם  ד"ר אסתר א. קאפח/ ראובן שבת

ספר השירה החדש של אסתר קפאח נקרא מטוטלת. שם מיוחד לספר מעניין שבו נשזרו יחד שפה פיוטית מעניינת, אמוניות והתבוננות של חמלה ואמת בעולם. ושזירה זו מצאה ביטויה בבשלות שירי הספר וקולם היפה והיחודי.

מדוע מטוטלת? הרי שם זה מתחבר לשעון מטוטלת, למונח פיזיקלי ( מטוטלת הזמן) פה ושם למונחים טכנולוגיים וכמובן לאותו כלי מיסטי, חידתי של המטוטלת, מה מכל אלו מתחבר לשם? כולם? חלקם? לא אחד מהם?

כאשר חשבתי על הכותרת "מטוטלת" לספרי השביעי, לא עלתה בדמיוני מטוטלת מתמטית, לא מטוטלת פיזיקלית, בוודאי שלא מטוטלת בליסטית. מי שמכיר אותי יודע שאני אינני מיסטיקנית ולא מתכוונת לתקשר עם מטוטלת מסוג כלשהו, שכידוע אינה מוזכרת בתנ"ך. אמנם היה בביתי שעון מטוטלת עתיק שנס לֵחו והונח אחר כבוד בסל האשפה ושעון הסלולר מחליף אותו בהתאם לקִדמה העכשווית. אז מה בכל זאת הוביל לכותרת "מטוטלת?

היו שני שלבים. השלב הראשון קשור לשיר "מטוטלת". באחד הלילות חסרי השינה הלומי דמעות, עברו לנגד עיניי מאורעות חיי וכמו הבזק לקחתי עט ומחברת לכתיבת השיר "מטוטלת". השלב השני נוצר כאשר ערמת השירים הלכה וגדלה. באופן טבעי כל השירים שחברו אל האני בטלטלות חיי הפכו לאוגדן אחד תחת הכותרת "מטוטלת". לדוגמה השיר "נשרכת עליו" שעניינו טלטלה רוחנית או "ביער השחור" - טלטלה פיזית ובחינה עצמית באשר למסוגלות של הגוף. השיר הזה נתן לי את הרעיון לעיצוב כריכת הספר.

האם השירים בספר מתחברים גם להוויה הכאובה של ישראל בימנו, על חריפות חילוקי הדעות שבה, ואם כן כיצד זה בא לידי ביטוי?

בתוך עמי אני יושבת. מאוד קשה להתנתק מהמציאות ויש לכך השפעה בשני ממדים של שירים הממד האישי והממד הכללי. יש שירים בהם הכאב הפרטי מתחבר להוויה הכאובה של ישראל בימינו, שנת תשפ"ד המדממת כמו, על השביל, נשקפתי, בלעדיך, חרץ לשונו ועוד. ויש שירים המבטאים את ההוויה הכאובה לכשעצמה כמו, אבק עולם, פני העולם וכן שירי תקופת מסכת הקורונה שציפורניה עדיין נעוצות בבשרי. גם בקובץ השירים השני "שירשת" יש שירים כמו, פעמי רשת וגדר רשת בהם הממד האישי והכללי חוברים יחדיו. מעבר לכך יש שירים ארספואטיים המביאים לידי שחוק ומפלט רִגעִי מהמציאות המדכאה כמו, שחוק פי, אוחזת בהגה, חמין, לסמן וי.

בתוך הספר יש יצירה שירית בשם שיח בין ערביים, מה ייחודה של זו?

אכן הקובץ השלישי בספר הינו יצירה שירית בשם "שיח בין ערביים" זוהי הפואמה הארוכה ביותר שכתבתי עד כה. יתרה מזו היא כתובה בצורת שיח מטלטל ומחכים בו-זמנית בין שני גורמים שמימיים על דרך האנשה – פרסוניפיקציה, משל לשתי חברות הנפגשות לעת ערב טרם השקיעה. השיח כולו חושף בפנינו את אופן בריאתן של החמה והלבנה ואת התפקיד הפונקציונלי המיועד לכל אחת מהן. הפואמה מתובלת במדרשים בעלי מידע אסטרולוגי. רובם מופיעים במדרש הביאור לרבי סעדיה בן דוד אלד'מארי, אותו תרגם וההדיר חמי הרב יוסף קאפח, חתן פרס ישראל זצ"ל.

האם בספר זה יש אותה זיקה וחיבור אל הטבע, וקסמיו כפי שהיה בספר הקודם, ומה משמעות החיבור הזה מבחינתך?

זיקה וחיבור אל הטבע קיימת תמיד. זה עולם עשיר של ריגושים, דימויים ומטאפורות המייפים את השירים ומעבר לכך. הדימוי או המטאפורה הם סממן מרכזי להפיכת הטקסט לשיר. לדוגמה השיר על כנפי נשר, אם תוציא את הדימוי "כנשר" אתה בעצם פורק את השיר מנשקו ומסיר את חינו של השיר. ולעצם העניין ברמת הסמנטיקה והתוכן. ידוע כי הנשר מגביה עוף ועל כן נושא את הגוזל על כנפיו להגן עליו מפני חיצי יירוט של האדם שוחר הציד. ככתוב בספר דברים לב, יא, "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף, יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ". והתכונה הזו מהותית בשיר. כמו גם תכונה נוספת של התחדשות. אחת לכמה שנים הנשר מחַדֵּשׁ את מוטת הכנפיים שלו. משיל את הנוצות המתיישנות ומצמיח חדשות תחתן להמשיך בתעופה רעננה עד 200 ק"מ ברצף.