על ההצגה זינוק בתיאטרון הבית, יפו/ מארי רוזנבלום

תיאטרון הבית שוכן בצמוד לסטודיו של ניסן נתיב, ביפו, ברחוב נועם 5.

התיאטרון, כגוף עצמאי,  מאמץ לביתו ומארח מופעים העוסקים בקשת הרחבה של אמנות התיאטרון ואמנות המופע עם דגש על שפות תיאטרוניות חדשות וצורות עבודה עכשוויות ומאתגרות.

שוחחתי עם מרינה בלטוב גראס, המשמשת כמנהלת אומנותית של התיאטרון, לצדו של ג'ייסון דנינו הולט.

בלטוב היא בעלת רקע עשיר מאוד בתחומים: כוריאוגרפיה בתחום הריקוד, ניהול תיאטרון ילדים ונוער, בימוי הכולל גם את תחום המוסיקה והשירה ועוד.

בלטוב, אשה נאה, סיפרה לי על תוכן ההצגה. בנוסף, קיבלתי דף הסבר שבהחלט שיקף את דבריה.

שלושה סיפורים במחזה. על אנשים אמיתיים שהפכו למיתוסים.

ההצגה עוסקת בהשתחררות, בהפנמה, בקבלה, בחופש.

המחזה דן בנושא: מה גורם לאדם לזנק אל הלא נודע? לקפוץ ולדעת שמרגע הזינוק לא יישאר דבר כפי שהיה.

הראשון - הינו סיפורו של המדען סלבה קורילוב, מדען ימי, מהגר רוסי, הבורח מברית המועצות בשנת 1974, החל בקניית כרטיס לקרוז נפש שבמהלכו הוא קפץ בליל סערה, אל תוך הים ושחה שלושה ימים ושלושה לילות לכוון

הפיליפינים. הגיע לישראל ועבד כמדען ימי ומצא מותו בטביעה בכנרת בשנת 1998.

השני – ארון מיטשל, יליד אוקלהומה, יוצא צבא ארצות הברית. לאחר שחרורו מהשירות, הסתובב בעולם וחיפש משמעות לחייו. מיטשל גר בנאפל, בשוויץ ושב לארצות הברית שם מצא את מותו כאשר , ביום האחרון של פסטיבל הברנינגמן, בשנת 2017, כשהוא פיכח לחלוטין, זינק לאש ונשרף.

השלישית – סיפורה של אשה, אושיית חיי לילה תל-אביבית, שחקנית, המחפשת אהבה בעיר שכולה בדידות, קופצת מדירתה, מתוך ייאוש, רק כדי לגלות שהאהבה תתגלה אליה דווקא במקום הכי לא צפוי. (בהשראת סיפורה של לוסי דובינצ’יק).

בנוסף, שלושה שחקנים- רקדנים מעולים, מלווים בריקוד אוטנטי, לאורך כל ההצגה והם צובעים את המחזה ומוסיפים

לו נופך של יופי ואיכות.

מאת: סאבא סבלייב, בימוי: סאבא סבלייב ומרינה בלטוב גראס, תנועה: מרינה בלטוב גראס

שירים בהשראת קמא קמילה, לחנים: דימה מידבורן, תלבושות: ליזה ברויטמן

תאורה: עודד קוממי, ע. במאי: ניקולאי בלטוב

משחק: בני אלדר, דניאל מיוני, מיכל שפירא, בן זאב רביאן, תומר דורון, ג’קי תמרי

עד כה  המלל.

אבל

מצאתי לנכון לציין מספר דברים שצרמו את המשחק המעולה והמדוייק:

-         הבמאית החליטה לערבב את שלושת הסיפורים כמקשה אחת וקשה היה להבין, ממשחקם המשובח של השחקנים, מה בדיוק מתרחש על הבמה.

-         חלק גדול מהמופע היה בשפה האנגלית. לצערי, לא היו כתוביות בעברית, למורת רוחו של הקהל הרוסי ואחרים, שאינם דוברי השפה האנגלית על בורייה.

-         לאחרונה הייתי במספר הצגות ובינהם, מופע בלט וכיום, יש נטייה ברורה להכניס את הארוע המחריד את אשר ארע בנובה. גם כאן, החליטה הבימאית להכניס את סיפור האונס המזעזע.....לא ברור מה בין קפיצה מהקומה הרביעית  לאונס מזעזע.....

וגם

אהבתי את התיאטרון, מבנהו ונקיונו.

הצגה החלה בזמן.

על הבמה היו שלושה אקרנים ענקיים שגם הם לקחו חלק פעיל בהצגה.

חלק גדול מההצגה היה בשפה האנגלית וחלקו בעברית.

הקהל היה מגוון עפ"י גילאים. בלט, במיוחד, נתח האורחים, דוברי רוסית.

תודה.