מסה:
קרן אור/ ארן פטינקין
איינשטיין הצעיר דמיין עצמו רוכב על קרן אור. הגדולה של איינשטיין אינה במחשבות החריגות שחלפו בראשו, מחשבות כאלו יש לרבים. גדולתו בכך שדייק בזמן ובאופן שהביא את נבואתו לעולם המדע ולעולם בכלל. לאנשים רבים יש פריצות דרך דרמטיות, אבל איינשטיין ידע לנסח זאת כך שאחרים הבינו זאת וקיבלו את תורתו. כדי לגשר בין מחשבותיו החריגות ובין הדעות הרווחות – דרושים היו מאמץ עצום, כישרון רב ומזל. העובדה שההכרה הייתה בשלה בדיוק אז להכיל תובנה מהפכנית חדשה, היא בבחינת נס. זה אתגר עצום העומד בפני מנהיגים גדולים ממשה ועד איינשטיין בימינו - כיצד להסביר בשפה מקובלת משהו בלתי נתפש. את רוב ה'איינשטיינים' אנו מנדים ודוחים. פריצת דרך רצינית היא תמיד מסוכנת, ויש לה תמיד מחיר אישי וציבורי גבוה. הנביא אינו צועד בדרך 'בטוחה' וסלולה ולכן חייו אף פעם אינם פשוטים. אם כך, זהו נס היסטורי שאיינשטיין היה קיים.
אין בהצגת דברים אלו כל חדש – הם נאמרו ע"י רבים אין ספור פעמים לאורך תולדות האדם. כולם יודעים שהגאומטריה האוקלידית בנויה על אקסיומות. אבל זה לא עניין תאורטי בלבד – כל תפיסתנו המרחבית נשענת על אקסיומות אוקלידיות. בשלב מסוים אנו בוחרים לשכוח שבעצם הכל תלוי על בלימה בחלל אין סופי, נשען על מגדלי קלפים, ומתייחסים למציאות כאל משהו מוצק ובר קיימא בכדי שנוכל להמשיך להתקיים במה שנידמה לנו שהוא העולם. אנו מתנהגים כאילו העולם הוא מוצק. רק כאשר אדם עובר משבר נפשי גדול בעקבות מלחמה, תאונה או אובדן, הוא מתקרב להבנת הנזילות של המציאות. רק אחרי שאדם שורד זעזוע עמוק שבו מתפורר לנגד עיניו עולם מושגים שלם והוא שורד את המשבר, נפתח האדם לאפשרויות אחרות של התבוננות. אך רק מעטים באמת יודעים מה לעשות לאחר קריסה כזו; ומעטים עוד יותר, יש להם די אומץ ואנרגיה להתחיל הכל מחדש. כל עוד אדם חי בנוחות, אין כל סיבה או סיכוי שיראה משהו אחר ממה שהוא רגיל.
המילה 'הרהור' היא מלשון הר. כאשר אדם רואה את החיים ממרומי הר הוא יכול להרהר ברצינות ולהוליד לאחר הריון (גם מלשון הר) עולם חדש. כרגע אנו דומים לנמלה הצועדת על בלון ענק; מבחינתה, היא משוכנעת שהיא צועדת על מישור אין סופי; זה כל עולמה. הנמלה אינה יודעת איפה היא, ואינה יודעת מי היא ומהי סיבת קיומה. כנמלים אנו יכולים להתווכח על צבע הבלון, על שטח פניו ועל הטקסטורה שלו, אך איננו מסוגלים להתעורר ולהבין שאנו חיים על בלון נפוח. התנ"ך, בא לספר לנו אמת גלובלית זו. הוא אינו מוצא טעם לספר את סיפורה של נמלה אחת, ולא משנה עד כמה היא מופלאה ומקסימה. המקרא מעוניין במבט טוטאלי מאחד שרואה את כל האנושות ואת המציאות כולה כאסופת מופעים שכולם נגזרים ממעין משוואה מתמטית מאותו מקור.
