צילום: דורון לצטר 

על הרבה צלילים וצבעים עם טל קלמן / ראובן שבת 


טל קלמן ציירת ומוזיקאית יוצרת ,פותחת ב 24.5 תערוכת יחיד ראשונה "צליל בצבע" בגלריה חן וינקלר ביפו באצירתה של גלית צימבליסט.

היא ציירה ושרה מילדות, אבל רק כאמא לשלושה החלה לעשות זאת באופן אינטנסיבי כשהיא לומדת באופן אוטודידקטי ומשלבת בין שני העולמות: הצבע והצליל. קלמן בונה את הדימויים שלה בעזרת אפליקציה של אינטיליגנציה מלאכותית ומשם מעבירה אותם אל הבד. 




ספרי מעט על עצמך ומדוע בחרת בציור כדרך הבעה ויצירה 


גדלתי בפתח תקווה במשפחה דתית לאומית. כבר אז ידעתי תמיד ללכת עם הרצונות שלי והשתתפתי בלהקת הנוער המקומית "עבר, הווה, עתיד". בצבא שרתתי כמש"קית הוראה ואז גיליתי שאני אוהבת לעזור. אחרי הצבא השתתפתי בלהקת הפופ "יוניסקס" והופעתי בפסטיגל עם הרבה כוכבים!
אבל משהו לא הסתדר לי בעולם הזה. למזלי דרך המורה למתמטיקה של אחי גיליתי את סיינטולוגיה (סיינטולוגיה פירושה ״לדעת כיצד לדעת״ והיא גוף ידע מעשי ורוחני שנותן כלים מדהימים לחיים). שם גם מצאתי את אהבת חיי ואבי ילדיי, מיכאל. מאז זאת דרך חיי, למדתי ועברתי תהליכים שונים. אני חלק מצוות הארגון שעוזר לאנשים לשפר את חייהם.
במסע הרוחני שלי בסיינטולוגיה למדתי שאומנות היא חלק ממי שאני ושאני חייבת לעצמי ולעולם לא לוותר ולא להפסיק ליצור, על אף כל המכשולים. לפרוח ולשגשג.

 
כשאני מציירת, העולם עוצר. המחשבות נעלמות. אני נמצאת בתוך עולם של עשיה ושל צבעים שהוא מעבר למה שמילים יכולות להביע. הייחודי בציור כדרך אומנות, הוא שגם אם היצירה מכילה מסר, הצופה יכול לקחת אותו למקום שלו ולעולמו האישי.


 


 מה מייחד את התערוכה הזאת

כל אמן הוא יחיד ומיוחד. רבים אמרו לי – ואני מסכימה איתם-
שהאמנות שלי היא מאד אופטימית. היא סובבת סביב יופי, צבעוניות, פרחים, מוסיקה, יצירה ונשיות. האמנות שלי מתמקדת ביצירה של עתיד חדש ובהיר ופחות בקשיים או כאב מהעבר ובכך מאד משקפת את הגישה שלי לחיים.

והנה מה שכתבה עליה האוצרת גלית צימבליסט:
"הציירת טל קלמן נגשת אל הבד הריק בהתלהבות מתוך רצון לכבוש אותו, להכניע את האימג' שבדמיונה ולאלף אותו להישמע לרצונה, עבודותיה מגיעות מעולמות הצליל והדימוי החזותי. ביצירותיה טל מציגה את ההקשר שבין הצליל הפנימי האופטימי המהדהד בה לבין האובייקט המוצג. הדימוי המוביל את התערוכה, פורטרט של זוג דמויות ססגוניות, הוא נגן רחוב ,הפורט על הגיטרה, היא אוחזת בידו כשותפה ליצירה ואולי עוד רגע תפרוץ בשיר. הציור חושני, בפלטה צבעונית מזמין את הצופים לקחת חלק ולהצטרף לרגע האינטימי שבין השניים, בכך מאפשר להם ליצור עולם טוב ואופטימי . ציור זה מאפיין את יצירתה של טל אשר נולדת בדימיונה ונסמכת אף על טכניקת הדימוי הווירטואלי כנקודת התחלה לרעיון אשר מכנן בה. העולמות המשלימים הללו מסמלים את הקו העובר כחוט השני ביצירתה של טל. נראה כאילו צלילים מתנגנים ושוטפים אותה כל אימת שהיא יושבת לצייר. אין כמו החיבור של הצבע לצליל. צבע עבורה הוא אקורד. הפלטה הצבעונית שלה, האור והצל הם בשבילה מנגינה ושיר". 



 


הסגנון שלך מנסה לגעת בחיבור בין מוזיקה לציור. לכאורה, שתי אמניות שונות לחלוטין מבחינת דרכי המבע שלהן,זו מופשטת ובנויה על צלילים בלבד, והשניה מוחשית, נכוחה, רבת פניות בחיים, כיצד את רואה את החיבור הזה , מה משמעותו?


מבחינתי החיבור הזה נוגע לשתי אהבות גדולות שלי. מאז שהייתי ילדה ממש צעירה, היתה בי תשוקה עזה לכתוב, להלחין ולשיר. הרצון הזה היה לעיתים כל כך עז, עד שכאשר לא נעניתי לו ולא פעלתי בכיוון, ממש הכאיב לי.

הציור לעומת זאת, היה מרפא בלבד. הוא היה קרקע בטוחה. 

למרבה הפלא, דווקא בציור לא שאפתי ולא חלמתי להגיע רחוק. כילדה, היכולת שלי לצייר היתה לי ממש מובנת מאליה, כמו לנשום. עד כדי כך שכאשר הבנתי שלא כולם יודעים לצייר, הייתי מופתעת. 

מכיוון שהציור היא דרך להביע, חלק ממה שמובע דרכו היא האהבה והתשוקה שלי למוסיקה. בנקודה מסויימת הבנתי שזה לא ממש משנה, כל עוד אני יוצרת ומוסיפה יופי לעולם הזה, זה לא משנה באיזה ערוץ אני משתמשת.

 

מי הם שלושת הציירים שאת הכי מעריכה ומדוע?



הייתי אומרת שאני יותר אוהבת יצירות מאשר ציירים. נדירים הציירים שאני אוהבת את כל יצירתם באופן גורף. אני בהחלט מעריכה כל אומן מיומן שהתגבר על הקשיים וחוסר הפרגון של הסביבה והתעקש ליצור, גם אם גדולתו לא התגלתה בחייו.

אני אוהבת את המאסטרים הגדולים מתקופת הרנסנס כמו מיכלאנג'לו, בוטיצ'לי או ליאונרדו וינצ׳י. האחרון גם ניחן בהבעה מעוררת התפעלות, אווירה, ירידה לפרטים וגם בטכניקה מושלמת. 

הצייר אלפונד מוכה, עם סגנון הארט נובו שלו, בהחלט מעורר השראה בציורי הנשים והפרחים שלו.

אצל סלבדור דאלי אני מאד אוהבת את הסוריאליזם, הוא קורא תיגר על המציאות בציורים שלו וזה קסום בעיניי. 

יש גם המון ציירים בני זמנינו שהם כישרונות עצומים שאני עוקבת אחריהם ומקבלת השראה. 

רק אחרי כמה שנים של ציור אינטנסיבי הבנתי וגיבשתי את הסגנון הייחודי שלי. התבוננתי וקיבלתי השראה מאמנים מוכשרים, בהחלט. עם זאת, הסגנון בעיקר נוצר תוך כדי יצירה מתמדת.

 

 אם היית נקלעת לאי בודד לחצי שנה, אלו ציורים מהציור העולמי היית לוקחת איתך ומדוע?


הייתי לוקחת איתי ציורים של ציירים מוכשרים בני זמננו. כמו דמיטרה מילאן, בר בנווקיל, ג׳ולי קתרין הילבולדט. סגנון פיגורטיבי נשי עם נגיעות של אבסטרקט, דמיון והרבה אופטימיות. 

 

 


טל קלמן | "צליל בצבע"

אוצרת גלית צימבליסט

אירוע פתיחה חגיגי - 24.5.24 יום שישי בשעה 11:30
שיח גלריה יום ד' 19.6 בשעה 19:00 

התערוכה פתוחה למבקרים - 24.5.24 - 22.6.24
ימים א'-ה' 10:00-19:00, שישי 10:00-16:00, שבת 10:00-19:00

גלריה לאומנות חן וינקלר רציף העלייה השנייה 18 תל אביב יפו

 

לעמוד האינסטגרם של האמנית https://www.instagram.com/talkalmanart/

 

 

logo בניית אתרים