ערב יום השואה בתיאטרון בית ליסין/ חגית בת אליעזר

תיאטרון בית ליסין ציין את יום השואה באירוע משולב: קריאה מבוימת של "קיר זכוכית", מחזהו של אורן יעקבי, ולאחר מכן רב שיח בנושא זיכרון השואה.

אורן יעקבי הוא מחזאי ותסריטאי פורה, שכתב עבור תיאטראות רבים וגם לטלוויזיה. ב-2019 הוא יצר עבור תיאטרון בית ליסין עיבוד בימתי לסרטה של טליה לביא "אפס ביחסי אנוש". המחזמר זכה להצלחה עצומה, ומוצג ברציפות עד לימים אלה, כבר 5 שנים.

המחזה "קיר זכוכית" נכתב בשנת 2011, כשישראלים צעירים רבים נהרו לברלין, הידידותית למהגרים, בה הגיעו להישגים. המחזה הוצג בבית ליסין במתכונת בימתית מלאה בבימויו של גילי אמיתי. המחזה עוסק ביחסים בתוך משפחתו של שופט ידוע ומוערך, שעלה בגפו ארצה, לאחר ששהה, בהיותו נער, במחנה ריכוז בברלין, בו נספו קרובי משפחתו. ב-5.5.2024, בערב יום השואה, הוצגה קריאה של המחזה בבימויה של ציפי פינס. השחקנים ישבו בשורה עם הטקסטים מולם. משחקם התבטא בנימות קול ובתנועות ידיים, והיה רב-מבע, והעביר היטב קשת שלמה של רגשות.

תמצית העלילה: רקדנית ישראלית צעירה בשם חיה מתגוררת בברלין, בה היא מצליחה מאוד. אמה ואחיה הצעיר גרים בארץ. אביה נפטר בהיותה ילדה, וסבה מצד אמה, שורד השואה, היה שותף פעיל לגידול שני הילדים. הסבא מת בארץ וגופתו נשרפה. האם מגיעה במפתיע לברלין, כדי למלא אחר הצוואה של אביה, להוסיף את אפרו להר האפר, לצד אפר קרוביו הנרחצים, המצוי במחנה ההשמדה בברלין, שהפך לאתר תיירותי. מסתבר, שהבת והאם נמצאות בנתק מזה שנתיים וחצי, והן מתקשרות בצורה מצומצמת דרך האח-הבן.

כשההצגה עלתה בשנת 2011, היא הוגדרה כדרמה קומית. העדר תקשורת בין האם ובתה, האם המגיעה לברלין עם כד אפר, ונתקלת בסירוב של המנהל של אתר המחנה להוסיף את האפר, הם מצבים עם פוטנציאל קומי. בנוסף, שמו של הבן-האח הוא נצח, עם צורת חיבה "נֶצִי", אשר נשמעת, במפתיע, דומה ל- "נָאצִי", מנהל המחנה דובר עברית עילגת, כיוון ש "התנד(ב)ף" בקיבוץ בארץ במשך 10 שנים. נצח, שגם הוא מגיע לברלין, דובר אנגלית קלוקלת בצורה מוגזמת. גם כל אלה מעוררים צחוק בקהל.

המחזה מבליט את היתרונות של הומור כאמצעי אומנותי: הוא מעמיק את הקשב, מאמץ את השכל, יוצר ניגוד, ובכך מדגיש את הפן הטרגי של המחזה, כמו מלח וסוכר בעוגה, המבליטים זה את זה. קורה שהומור נובע מיצירת קשרים רעננים בין דברים, שאינם קשורים לכאורה, ואז הוא מחדש ומשמח. כזה הוא הניסיון של נצח להסביר לחיה התנהגות אנושית מסוימת באמצעות ערבוביה של מושגים מכדורגל, בו בקי, ומושגים ממחול, שמוכרים היטב לאחותו הרקדנית, אך לא לו. הקהל מקבל בשמחה את הבזקי ההומור ומגיב בצחוק מאחד.

קיר זכוכית פיזי מגן על הר האפר באתר ההנצחה של המחנה, כדי שלא יתפזר ברוח. קיר זכוכית מטאפורי ניצב בין האם לבין קיום הצוואה של אביה. קיר זכוכית הוא גם הנתק המתמשך בין האם והבת, עכור ממשקעי עלבונות העבר, והעומס הרגשי על הבן, שאמור לתווך בין הנשים. זאת ועוד, חיה בהיריון. איך האם תקבל את זהות האב? המחזה פותר את הבעיות בצורה מעודדת, באופן טבעי, לשמחת הדמויות והצופים, שהגיבו במחיאות כפיים נמרצות.

ברב-שיח לאחר הקריאה המבוימת השתתפו המחזאי אורן יעקבי, השחקנית יונה אליאן-קשת, הסופר ישי שריד, ודוד פינס, נכדה של ציפי פינס, מנכ"לית תיאטרון בית ליסין, נציג "הדור הרביעי". הנחתה התסריטאית והסופרת שירי ארצי. לכולם היה קשר משפחתי לשורדי השואה. הסופר ישי שריד כתב בשנת 2017 רומן "מפלצת הזיכרון" על מדריך של סיורי מחנות ההשמדה בפולין. הספר עובד להצגת יחיד ובוצע ע"י בן יוסיפוביץ'. המונודרמה זכתה בפרס הצגת השנה בפסטיבל תיאטרונטו 2021. בן יוסיפוביץ' זכה בתואר שחקן השנה בתחרות קיפוד הזהב 2022.

המשתתפים התייחסו למשמעות של השואה וזכרה במצבינו החדש שלאחר 7 באוקטובר. הושמעו דעות קשות של אובדן דרך, אך היה גם ניצוץ של אופטימיות בדבריו של דוד פינס, תלמיד כיתה י"א, שגמר אומר להיות פרמדיק בשירותו הצבאי, כדי להציל, ולא להפך.