על הסרט הספר הירוק / ארמן אוונוב

"כושי, רוסי ואיטלקי יוצאים לסיבוב הופעות באמריקה..."

שם הסרט

"הסרט נקרא על שם ספר המסע מדריך גרין לנהג השחור (The Negro Motorist Green Book), שנקרא בקיצור הספר הירוק והיה מדריך טיולים וספר ניווט לנסיעה בכבישים שנועד לעזור לאפרו-אמריקאים בהתמודדותם עם בעיות האפליה הגזעית על בסיס חוקי ג'ים קרואו. המדריך כלל כתובות של מלונות, מסעדות, מוסכים שהיו בבעלות שחורים או ידידותיים לשחורים". (ויקיפדיה)   

סרט רב ז'אנר

במאי הסרט שילב buddy movie ו road movie ביצירה אחת ותיבל אותה בנגיעות של דרמה וקומדיה.

עלילה

בסוף 2018 הוקרן ברחבי העולם סרטו של במאי הקולנוע האמריקני פיטר פארלי, 'הספר הירוק' שמספר את סיפור המסע של פרנק ואללונגה, שעבד כסדרן במועדון לילה, בתור נהגו של דון שירלי (מהרשלה עלי), פסנתרן שחור, במסגרת סיבוב ההופעות של האחרון בסדרת ערים באמריקה. כתוצאה מכך הצופה נחשף לשינוי האישי שעובר גזען והומופוב פרנק, כינויו 'טוני הקשקשן' (ויגו מורטנסן).

הסיפור לא חדש. הוא מזכיר את סיפורו של פרסיבל (אחד מחברי מסדר אבירי השולחן העגול של המלך ארתור) שגדל בבדידות ביער, צעיר מחונן בסגולות אבירות, אך משולל חצר אבירות, שחווה סדרה של הרפתקאות קומיות למחצה ומתקשה להסב לעצמו דפוסי ההתנהגות של אביר אמיתי. 'טוני הקשקשן' של שנות ה-60.

'הספר הירוק' מתאפיין במידה של הומור טוב. לא חד מדי, לא שטחי מדי אלא פשוט וטוב כמו בחיים האמיתיים.

הסרט מלא בקלישאות אבל לתמצת את 'הספר הירוק' לנושא של גזענות בלבד פירושו לצמצם בצורה קיצונית את הטווח הסמנטי שלו. זה כמו לתמצת את נושא הלב האנושי, למבנה שרירי הלב בלבד.

זו הסיבה שכל הקלישאות, כל הטוויסטים והרגעים שנראו פעמים רבות בסרטים אחרים נוגעים ומעוררים סנטימנטים. והכל בגלל היצמדות הדוקה לקנון הקולנועי תוך שמירה על הקלאסיציזם האלגנטי של הנרטיב. כך, במסע של שתי דמויות, אדם אינטלקטואלי ושל אחד מפשוטי העם, תחילה מזהים שוני מוחלט, קרירות ביחסים וחוסר נכונות להתפשר. אבל בקרוב הסקרנות הדדית תוביל להכרות יותר עמוקה בין הדמויות ותייצר כבוד ואהדה עד שזה יהפוך לבסוף לידידות. למרות שדעות קדומות גזעיות הפכו מזמן לטרנד, סרט מסוג זה שגם מבוסס על סיפור אמיתי מעורר היענות פנימית.

זהו סרט נפלא שבו המרכיב הסודי הוא קנטאקי פרייד צ'יקן חריף ופריך. מה שמוכיחה שמנה טעימה לא תמיד חייבת להיות מורכבת ולא תמיד עלילת הסרט חייבת להיות מלאה בחוכמה. לפעמים כדאי לעשות סרט טוב מספיק ליצור דמויות מעניינות והומור עדין ולהציג את כל זה בטעם ובמיומנות.

הסיפור המסופר הוא הנגטיב של הסרט הצרפתי הנפלא '1 + 1'. המצב הוא מהפך: יש גבר שחור מלא שמחת חיים בתור משרתו של אינטלקטואל לבן, מעודן, מוגבל ושניהם לומדים להבין אחד את השני ומשלימים זה את זה בצורה מושלמת. ל'ספר הירוק' יש את אותה המשמעות, אבל השחור והלבן החליפו תפקידים. וגם הספר הופך מירוק לספר צבעי הקשת אולי כי זה הטרנד הקולנועי של היום.

הקסם של הסרט "הספר הירוק"  שלא רק הדמויות הראשיות משתנות במהלכו אלא גם הצופה משתנה... לטובה, במידה הבין את מוסר ההשכל, כמובן.

משחק

כולם משחקים טוב אבל מי שעושה את הסרט הוא ויגו מורטנסן שמגלם את  פרנק "טוני הקשקשן" ואללונגה. מבלי להוציא סיגריה מהפה ויגו מחקה מבטא איטלקי כה טוב שאני בתחילה חשבתי שזה שחקן איטלקי. התנהגות, מימיקה, מחוות הכול במתכונת איטלקית לחלוטין. גאוני.

אל תתיישבו לראות את הסרט על בטן ריקה. בכל סצנות האוכל ויגו, שבמהלך המסע כול הזמן זולל משהו, גרם לי להזיל ריר. רק בזכותו גיליתי את הדרך הנכונה לאכול פיצה. רק שייגמר הפסח, פיצה זה הדבר הראשון שאני מזמין וחס וחלילה מישהו יחתוך אותה למשולשים.

ויגו מורטנסן היה מועמד לפרס אוסקר אך לא קיבל את הפסל הנחשק.

אוסקר

אוסקר הוענק לשחקן מהרשלה עלי. לדעתי האוסקר ניתן לא למי ששיחק טוב יותר, אלא למי שנמצא בטרנד. יתכן והשופטים פשוט לא הבינו את מוסר ההשכל של הסרט.

סיכום

הדיאלוג הקצר שמתנהל בין דון שירלי לטוני הקשקשן מתאר את איכות הסרט.

דון שירלי "זה כמו צלצול של פעמון בסיום הסימפוניה השביעית של שוסטקוביץ'."

טוני הקשקשן "זה אומר שזה טוב?"

דון שירלי "מושלם."

בימוי: פיטר פארלי 127 דקות

 שחקנים:ויגו מורטנסן  מאהרשלה עלי  לינה קרדליני