על הסרט דוג-מן/ ארמן אוונוב  

"כלב מכיר את קונו" (מסכת הוריות)

עלילה

סרט "דוגמן" נפתח בציטוט "כאשר אדם בצרות, אלוהים שולח לו כלב". זהו ציטוט של המשורר והמדינאי הצרפתי אלפונס דה למרטין. הסצנה הראשונה נפתחה בחיפוש משטרתי אחר צעיר כבן שלושים, שכנראה והוא גם חמוש. כשהמשטרה עוצרת את החשוד שנוהג במשאית מתברר שזה גבר בכיסא גלגלים, לבוש שמלת משי ורודה קרועה, פאה של אישה ועל פניו שרידי איפור. במשאית יותר מעשרה נוסעים - כלבים מכל הגזעים והגדלים. "הם לא יפגעו בך כל עוד לא תפגע בי," מזהיר החשוד בשם דאגלס את השוטר.

הוא נלקח לתחנה להמשך הליכים ופסיכיאטר נקרא עבורו. הפסיכיאטר מתגלה כאישה שחורה בעלת עיניים עייפות. לאחר שזיהה אותה כאדם מבין, רגיש וטוב לב, הוא מתחיל לספר לה את סיפור חייו.

בעצם 'דוגמן' הוא סיפורו של בחור צעיר שמוחזק בכלוב עם כלבים על ידי אביו האכזר. חקר עולמו הוגבל לאהבתם של חברים חדשים לצד אוסף מגזינים מבריקים של אמו המוסתרים ברפת הישנה. לאחר השחרר מכליאתו, דמותו של קיילב לנדרי ג'ונס (Caleb Landry Jones) מתגלה כאדם מרותק לכיסא גלגלים, הנושא נטיות קרוס-דרסינג שמדקלם ציטוטים מתוך התנ"ך ומוקיע כל ביטוי של קפיטליזם. דאגלס ה'דוגמן' הוא נביא העולם החדש שמדמם מפצעים וצלקות ה מוקף בשליחים מוכי פרעושים. המשיח שנקרא לתקן את כל עוולות העולם.

משחק

זהו סרט של שחקן אחד. קיילב לנדרי ג'ונס (Caleb Landry Jones) שמבצע את התפקיד הראשי מגלם את דאגלס ועושה עבודה יוצאת מין הכלל. הגיבור שלו, בהיותו נכה, מופיע על במת הקברט שם מבצע יצירות בלתי נשכחות של הזמרות הגדולות בכל הזמנים. שמעתי את קולה של אדית פיאף והייתי בהלם. השחקן (קיילב ג'ונס) הצליח להעביר לא רק את המרכיב הרגשי הטמון בשיר, אלא גם הפגין קישורי משחק הגבוהים ביותר והביע את כל הכאב הפיזי שמלווה את הכאב הרגשי באמצעות השיר "La foule" ("הקהל" ).

שחקנית המשנית (Jojo T. Gibbs) שמגלמת את הפסיכיאטר אוולין היא שחקנית חסרת כשרון במידה שאפילו הכלבים משחקים יותר טוב ממנה.

שאר הדמויות אינם רלוונטיים ודי מזכירים דמויות שנלקחו מקומיקס. הם לא רלוונטיים בדיוק כמו שהעלילה עצמה כי זה לא מה שעושה את הסרט ותכף נבין מדוע.

כישלונות או כוונה?

אם בוחנים את הסרט בעיניי המבקר שמחפש יתרונות וחסרונות בהתאם לגישה המקובלת אז יוצא שהסרט לא משהו.

הסיפור על גור אדם שגדל בתוך להקת זאבים עדיין מסעיר את דמיונם של אנשים. לכן, אומנים מודרניים לא מפספסים את ההזדמנות ללכת שוב ושוב בעקבות רודיארד קיפלינג. אז, לוק בסון מחדש את "מוגלי" בסרטו החדש "Dogman".

הילד דאגלס מפתח קשר רגשי מדהים עם חיות. הכלבים מבצעים את כל הפקודות הבלתי ורבליות שלו. הם מבצעים מעשים לא טריוויאליים כמו פריצה לבתים לשם גניבת תכשיטים או הגשת מצרכים עבור מתכון כזה או אחר. לאורך הסרט כולו, פיתוח היכולות הללו לא יוצג אפילו פעם אחת, למרות שדרכי האילוף היו יכולים לעניין את הצופה. אז למה לא? כי זה לא סרט על אילוף. הקשר הבלתי מוסבר בין אדם לכלבים נועד להסביר את כוחות העל של הגיבור ולא את הכשרתו כמאלף. במהלך הסרט ישנה רק סצנה אחת בה דאגלס מלטף גור. ולמה? שוב, כדי להראות שהיחסים בינו לבין חבריו אינם מתבססים על עקרון של מקל וגזר אלא נושאים ממד אחר רגשי, על טבעי.

העלילה מספרת לנו סיפור טרגי של ילד קטן בשם דאגלס, קורבן של אלימות במשפחה. האב המפלצת כולא אותו בכלוב עם כלבים, כי הילד היה מאכיל אותם בסתר, והאם החלשת אינה מסוגלת למעשה גבורה כדי להגן על בנה. גברים בקולנוע האירופי מוצגים לא מעט מהצד השלילי, עד כדי כך שצופה יכול בקלות להפוך לשונא גברים. העלילה אינה מסתפקת בכך וחושפת את הנוצרים כשליחי גיהנום. אז יש לנו בסרט חלאות גברים במשפחה שהם גם אדוקים באופן מוקצן וראוותני.  למה כזו הקצנה? כי זה עוד חיזוק של בניית הדמות כאשר "אין נביא בעירו".

ישנם עוד המון חורים בעלילה שמעלים שאלות של היגיון ורצף. כגון, היכן היו השכנים? הם לא שמעו את צרחות הילדים? למה המורים בבית ספר לא הרימו דגל? האם הילד בכלל הלך לבית הספר? לוק בסון מרמז "תפנטזו קצת ותשלימו את האפשרויות לבד". החברה האנושית דוחה אנשים שלא נוחים לה וכלבים דווקא מקבלים אותם באהבה. למה כלבים כל כך טובים? לוק בסון משיב במילותיו של הגיבור. כלבים הם בעלי "יופי חסר שחצנות, כוח ללא גסות, אומץ ללא זעם, כל המעלות האנושיות ללא הרשע האנושי."

אדם נכה מחפש עבודה ומקבל סירוב מכול בעל העסק חוץ מקברט של טרנסים שמבינים את עומק הכאב של עלוב החיים. אולי צרפתי מודרני לוק בסון דרך הסרט מתקן את "Les Misérables" של צרפתי שקדם לו ויקטור הוגו. זהו שילוב של  האפוס הקלאסי של המושפלים אך היפים בלב, אם כי סובלים מכמה הפרעות פסיכו-קוגניטיביות, עם פרשנות נוספת לביאה השנייה.

זו הסיבה שלוק בסון לא חושש מקוספליי. הסוף מזכיר את "הבושם", "הסנדק"  וכמובן מחוה ל"ג'וקר" של נולאן. אי אפשר בלעדיו כאשר הסרט עוסק בפושע בעל פילוסופיה ניטשיאנית.

סיכום

'Dogman' הוא סרט עם הרבה מוזיקת ​​פופ, תנ"ך ומרקסיזם ובעיניי צופה שתכנן לראות סרט פעולה בהחלט אין בו שום דבר יוצא דופן, פרט לתפקידו של קיילב לנדרי ג'ונס. אז מדוע שבועות לאחר הצפייה בסרט ישנן סצנות שאינן נמחקות לי מהזיכרון. אולי בכל זאת זהו סרט יוצא דופן?

בצפייה בטריילר של הסרט נרתעתי מהקונפורמיות של הבימאי. הדמות הראשית מופיעה לקהל כנציגת להט"ב ידועה לשמצה. פסיכיאטרית בעלת עור שחור וכל שאר הדרישות של הקולנוע המודרני. רק במהלך הצפייה בסרט הבנתי עד כמה הטריילר לא משקף.

דוגמן הוא לא פחות מאשר גלגול נוסף של ישו: סצנה של תפילה פרודית על הכוס, לאחר מכן פסאודו-צליבה בורלסקית עוד יותר. הצופה המבולבל תוהה מי נמצא בשמיים שמתאר לוק בסון - אלוהים או כלב. נוכחותם של כלבים בתור  השליחים מעניקה תשובה ברורה. בסצנה האחרונה של הסרט הצופה מבין שבתגובה לגניחותיו של האדם, יפתחו שערי השמיים ויישמע מתוכם "ווף!" מנחם ומרחם.

בימוי: לוק בסון 113 דקות

פרסים

הסרט הטוב ביותר בפסטיבל ונציה (Fanheart3 Association Award).

https://www.imdb.com/title/tt17009348/