על הסרט אנטומיה של נפילה/ חגית בת אליעזר
"אנטומיה של נפילה", סרטה של ז'וסטין טרייה משנת 2023, זכה בפרסים יוקרתיים: סזאר הצרפתי, גלובוס הזהב, דקל הזהב בפסטיבל קאן, ופרס האוסקר לתסריט מבריק. זהו סרט ריאליסטי מאוד, שמתיימר להיראות כמציאות, ועל כן לא לכל השאלות יש תשובות. הצופה המסוקרן ממשיך להגות בסרט, לחפש מתוך זכרונו רמזים לפתרונות אפשריים של התעלומות, שלא באו על פתרונן ב-151 דקות הסרט.
הבימוי של ז'וסטין טרייה מפיק מהשחקנים תצוגות מרהיבות, מעצימה את יכולותיהם, מביא אותם לשיא אומנותם. הבמאית מעניקה מקום לכל הדמויות, ולא נותנת ל "ילד והכלב לגנוב את ההצגה": סנדרה הולר זכתה בפרס סזאר לשחקנית הטובה ביותר.
העלילה נרקמת סביב משפחה בסיסית: אמא סנדרה, אבא סמואל וילד דניאל בן 11. בסמוך לתחילת הסרט גופת הגבר שרועה על השלג מתחת לחלון הפתוח בקומה השלישית. ברור כשלג, שהוא נפל. האם נדחף / מעד/ התאבד? סנדרה עומדת לדין כחשודה בדחיפתו של סמואל. היא טוענת, שלא הייתה מעורבת בנפילת בן זוגה. אך האם תצליח להוכיח זאת?
הבן דניאל לקוי ראייה, ומטופל בכלב נחייה מגזע בורדר קולי בשם סנופ. לכלב תפקיד משמעותי בסרט, והוא אף זכה בפרס "Palm Dog" בפסטיבל קאן.
הסרט נדרש למספר רב של נושאים ומטפל בהם בחוכמה ובאחריות.
1. הספרות. שני בני הזוג כותבים. האישה מצליחה מאוד, היא סופרת מוערכת, שפרסמה ספרים רבים. הגבר נתקל במחסומי כתיבה, וטרם פרסם ספר. כתיבה היא מלאכה קשה, ללא הבטחה, שתניב ספר.
2. מאבקי הכוח בין בני הזוג. ההצלחה של סנדרה מתסכלת את סמואל. הוא מרגיש נחות, ומאשים אותה בכך, שהיא גוזלת את זמנו, בכך שמטילה עליו את רוב עבודות הבית, כולל הטיפול בבן לקוי הראיה. סמואל גם אשם, אם כי באופן עקיף, בתאונה, בה איבד דניאל בן ה-4 את ראייתו. בני הזוג אך מקיימים "מלחמת שפות" בין צרפתית שלו, גרמנית שלה, ואנגלית בתור פשרה, שלא מפייסת.
3. השחיקה של מערכת יחסים. סנדרה מספרת על כך שהתאהבה בסמואל הצעיר, שהיה אדם כריזמטי, שופע ביטחון עצמי.
היא מצטערת, שבתור סופרת מצליחה ואישיות חזקה תרמה להתדרדרות ביטחונו העצמי ואף לדיכאון בו טופל לאורך זמן.
4. תחושה מצערת של התרופפות נחיצות הגבר. סנדרה, הסופרת המצליחה, היא המפרנסת העיקרית. שיפוץ הבית, אותו סמואל יזם, בעצם אינו נדרש. סמואל אפילו אינו הכרחי מבחינה מינית, כי סנדרה מקיימת יחסים גם עם נשים.
5. הדרמה המשפטית. סצנות רבות מתרחשות באולם בית המשפט בנוכחות השופטת, התובע, עורך הדין, ידידה של סנדרה, התקשורת, סקרנים רבים, והילד דניאל. הוא שצריך להשתכנע בחפותה של האם, על מנת להמשיך לחיות איתה.
6. התבגרות מואצת, תום הילדות. דניאל מתבטא בצורה בוגרת. נכותו ותפקידו במשפט כעד אופי מרכזי האיצו את התבגרותו. בעדותו הוא אף מחזק את האפשרות של התאבדותו של האב, ומביא לזיכויה של האם. פרט מעניין: דניאל, לבוש חולצה אדומה מנהל קרב-מוחות עם התובע, עטוי גלימה אדומה.
7. המוזיקה. סמואל נהג להשמיע מוזיקה שאהב בעוצמה גבוהה, ובפרט את הגרסה הכלית של "P.I.M.P" מאת 50 סנט. המנגינה הדומיננטית מלווה את הסרט ומזכירה את סמואל גם לאחר מותו. דניאל לומד לנגן בפסנתר יצירה של שופן. נגינתו משתפרת בד בבד עם יציאתו מהבלבול, קבלת חפותה של האם והחלטה על הדגשים בעדותו.
8. חוסר הוודאות, דברים שלעולם לא נדע, כמו בחיים עצמם. החקירה והמשפט פסקו באופן חד משמעי, שסנדרה אינה אשמה במותו של סמואל. עלתה בדיונים אפשרות של התאבדות, אך לעולם לא נדע, מה הביא לה בנקודת הזמן ההיא, ולא נשללה האפשרות של תאונה, של מעידה ונפילה דרך החלון הפתוח במהלך השיפוץ, בו עסק שם, בעליית הגג.
במהלך כתיבת הרשימה הגעתי להבחנה, המגשרת בין הסרט לנסיבות יצירתו. כפי שסנדרה הסופרת, הדמות הראשית בסרט, הודתה, שלספריה בסיס ביוגרפי, כך אני רואה רכיב ביוגרפי של הבמאית ז'וסטין טרייה בתוך עלילת סרטה "אנטומיה של נפילה". בן זוגה, ארתור הררי, גם הוא תסריטאי, ומן הסתם פחות מפורסם ממנה. ארתור הררי תרם את חלקו לתסריט הזוכה של בת זוגו. בעשייתם הזאת הם הולכים בדרך של שיתוף הפעולה וקבלת ההצלחה של אחד מבני הזוג, ואילו את הדמויות של הסרט הם דרדרו לתהום של מריבות קולניות והאשמות מרירות.
בימוי: ז׳וסטין טרייה 150 דקות
שחקנים: סנדרה הולר, סוואן ארלו, סמואל תאיס
