על הסרט לא זמן למות / אבינועם חקלאי
סרט ג׳יימס בונד ה-25. החמישי והאחרון בגילומו הרציני של דניאל קרייג המתבגר. מה שנראה כדוק של עצב: תו של קבלת האובדן, מתגלה כמלנכוליה.
העולם נחשף כתוהו ובוהו. הבן מתנקש באביו כדי לסמל את שקיעת הסדר. הבעיה הנוירוטית הרגילה אותה מגלמים הגיבורים לאורך ההיסטוריה הקולנועית: מה ההבדל ביני לבין הנבל? הופכת למחיקת ההבדל עם התפוררות מנגנון ההדחקה בציוויליזציה. האבות אינם מעבירים את גרסת החטא שלהם, אלא את בּוֹרוֹת החוב על היותם ארכי-נבלים.
הנקמה הגדולה אותה רוצה האחד להעניק לאויבו, היא חיים של ריק.
שקיעת האב מוליכה אל העידן הנשי. את מספר הרישום ב-MI-6 הבדיוני, של סוכן 007, תופסת אישה שחורה, היורשת את ג׳יימס בונד. קיוּ, איש הטכנולוגיה המפורסם, הוא גאון מחשבים והומו. מפקד הסוכנות, M (בעברית זה אף נשמע טוב יותר: אם), הוא למרבה האירוניה גבר. הנזילות המגדרית מושלת בכיפה.
זהו עולם חדש בו מה שלאקאן קורא לו ״מועקת המלומדים״ מתגשם.
הידע המדעי הביולוגי מאבד שליטה ופורץ מן המעבדות כדי לאיים על האנושות.
ה״גבר הלבן״ שהפך לשנוא הפרוגרסיביות, כמייצג עולם פטריאכלי-״פריבילגי״, נדחק גם מאבהותו. החיים נחשפים כעירומים ממשמעות. הבוס של סוכן הוד מלכותה (בשנת עשיית הסרט, המלכה אליזבת עוד הייתה בחיים) המגולם שוב על ידי רייף פייס מתוודה כי כבר לא ניתן להעביר קו מבדיל בין טובים לרעים. שקיעת הגבר הלבן״ המייצג את האבהות בפן הדמיוני שלה (כמי שאוגר את הכח החברתי, מפלה ומופלה לטובה), היא למעשה התפוררות הממד הסמלי אשר בו נטועים החוק, הסדר והממסד המתפקד. מצד אחד הפרוגרסיביות העוקרת את האמת, ומן הצד השני הימין הקיצוני העושה כך גם הוא.
שתי הגדות של הפוסט מודרניזם הזורם בעוז ומפרק בדרכו את יסודות החברה.
טופולוגיה מן הגיהנום אשר דוחה את ״זמני האפס״ של מגילת העצמאות וההצבעה באו״ם על תוכנית החלוקה.
כמובן שתופעות אלה מרעידות את הקרקע בישראל, ולא בסרט.
העולם ב״לא זמן למות״ נראה ככפר גלובלי קטן שאת מרחביו גומאים הגיבורים במהירות וללא עכבות. אבל יש בו גם איזו אווירה של ניכור אינסופי ובדידות. נדמה שהכל מאשימים את הכל באובדנם, והנקמה היא הפעולה היחידה שעשויה להשקיט את הצמא.
אין טעם לפרט את פרקי העלילה. זהו מרדף רגיל על הגבול בין חיים ומוות אחר מגלומן חסר מצפון המצדיק את תאוותו לשלוט ולהשמיד, בטראומה מן העבר.
סרטי ג׳יימס בונד בגילומו של קרייג אינם יכולים לחדש בתחום הפעולה והאפקטים כפי שעשו בעבר סרטי הסדרה בגילומם של רבים וטובים. הם מבקשים לייצג ולהעביר את התחושה של מאבקם של המעטים החשים אחריות על שמירת סדר, או לכל הפחות, איזה ייצוב או ויסות, אל מול ההתענגות האינסופית של האנושות המשוגעת.
לרגע מציע הסרט משמעות של חיים באמצעות כינונה של משפחה חדשה. נאמנויות וחברויות. קהילות קטנטנות של קשרים ליבידינליים וערבות הדדית. אלא ש״לא זמן למות״ (או שמא, ״זה לא הזמן למות״), הוא זמן מותו של בונד בגילומו של דניאל קרייג. בדומה לגיבורו של הסרט ״גראן טורינו״ בגילומו של קלינט איסטווד; עוד ״גבר לבן״ אבוד בתוך עולם פרגמנטרי חדש; המוצא מן המלנכוליה הוא ההקרבה.
הגיבור מקריב את חייו למען האפשרות של עתיד לדור הבא, הוא דור הבנים.
במאי: קארי פוקונגה 163 דקות
שחקנים: דניאל קרייג ראמי מאלק ליה סדו לשאנה לינץ' בן ווישו נעמי האריס בילי מגנוסן אנה דה ארמס
