צילום: עמי ורדי 

פיטר רוט בספרייה העירונית קרית אונו/ אלדד בוברוביץ'

פיטר רוט השתמש בחכמה, באותנטיות ובחינניות כובשת בלוקיישן האינטימי של הספרייה בקריית אונו ונתן שם את אחד המופעים הכייפים, המרגשים והמשעשעים שראיתי שם בשנים האחרונות (וראיתי לא מעט).

גילוי נאות, אני מכיר אותו מאז שעיצבתי ובניתי לו אתר. בדיוק אתמול כשבאתי במטרה לכתוב על ההופעה לאתר "בכיוון הרוח", סיפר לי פיטר כשניגשתי להגיד שלום בסיום ההופעה שפייסבוק תיזכר בבוקר שחלפו שבע שנים מאז שהעלינו את האתר שלו לאויר.

מאז ראיתי לא מעט הופעות שלו עם להקת האם מוניקה סקס (שהפכו לאחרונה סופר טרנדים בקרב תיכוניסטים, הישג לא מבוטל ללהקה שקיימת סביב 30 שנה) ובשני סיבובים עם מי שהוא קורא לו "החבר הכי טוב המוכשר והמצחיק - מאור כהן". אתמול בספרייה זו היתה הפעם ראשונה שראיתי אותו ״עומד על הבמה חשוף״ (תודה לשלום חנוך על השורה האלמותית), רק הוא והגיטרה החשמלית וכמה עושר ועומק הוא הצליח להפיק בערב המענג הזה.

הכוונה בשימוש בלוקיישן זה לעמוד, לדבר וליצור קשר קרוב, משעשע ובלתי אמצעי עם הקהל.  קיבלתי ממנו תחושה שהוא עומד בסלון ומדבר עם חברים ולא בספריה העירונית בקרית אונו מול 150 אנשים זרים. בהמון צ'ארם הוא שילב בין השירים אנקדוטות משעשעות מחיין המקצועיים כמפיק מוזיקלי, כולל לא מעט ירידות על עצמו. לי זה הכי עושה את זה כשאנשים (בעיקר מפורסמים) יודעים גם לצחוק על עצמם מפעם לפעם.

ההופעה החלה גם עם הומור בריא כשרוט הדגיש שאחד הדברים הכי שווים בהופעות בספרייה שהן מתחילות מוקדם, מה שיאפשר לו לשבת כבר ב-23:00 עם תחתונים מול ערוץ הספורט. "היא אוהבת" הרומנטי מאלבום הסולו הראשון היה בחירה מעולה לשיר הפותח ואז עם הביצוע ל"פצעים ונשיקות" של מוניקה הקהל כבר שלו, שבוי לגמריי. משם החל שיוט מרתק בהפקותיו המוזיקליות תוך הדגמות שירים מלאים. הוא התחיל עם ההפקה הראשונה שבהן ("הכי יפה בעולם" שעיבד מוזיקלית למאור כהן מאלבום הסולו הראשון כולל סתלבט קצר ומשעשע על כשלון האלבום  "עם אחת העטיפות הכי מכוערות בעולם").

בין לבין הוא  פיזר דוגמאות מההפקות. למשל ליין הפתיחה האייקוני לקאבר שהפיק מוזיקלית לכהן ל"שיר של יום חולין" מ"עבודה עברית 2" ("הייתי צריך להתחרות בליין פתיחה יפהפה ומאוד מזוהה והפעם זה מאוד הצליח") ואז ביצע את השיר באופן מפתיע ומרענן דוקא עם ליין העיבוד הפותח והמוכר של אילנית. גם פה הוא שילב אנקדוטה על גורלם הכלכלי הלא משופר מידי של מפיקים מוזיקליים ממנה למדנו שמפיק מקבל רק 12% מעוגת התמלוגים של שיר ובעצם משלשל לכיסו את הסכום האסטרונמי שנע בין 8-20 אגורות להשמעה.

בשלב הזה של ההופעה הגיע החלק של ההפקןת המוזיקליות לכוכבים הגדולים והסיפורים מאחוריהם. זה החל עם "עבדים" (הפקה לברי סחרוף באלבום "נגיעות"), "טלפני טלפני" (אותו ביצע כחלק מהלהקה שליוותה את שלמה ארצי), תקופה אותה הגדיר כ"מגרש אימונים הכי מטורף שיכולי לבקש לחיי כמוזיקאי". בהמשך הגיע גם "כמה שאני מתגעגע", שיר געגועים לאריק איינשטיין האהוב עליו מאוד

לו הפיק את האלבום "רגעים" ב-2006 ומשם לסיפור ההתגלגלות של הגשמת החלום הזה ("התחלתי עם אריק בסטוץ כנגן אורח באלבום "שמש רטובה" שהפיק מוזיקלית מיכה שטרית, משם זה עבר למגורים משותפים באלבום "שתי גיטרות  בס תופים" בו כבר הפקתי כמה שירים לצד ברי סחרוף ולבסוף הגענו לחתונה שהתבטאה בהפקה מוזיקלית של האלבום "רגעים").

אחרי ביצוע רוקי נפלא עם אסי הירשפלד מנהל הספריה ל"סאן חוזה" של מוניקה סקס, הגיעו ההדרנים מבלי באמת לרדת ולחזור ("תחשבו שכבר ירדתי וחזרתי אבל אל תשכחו שזה כבר ההדרנים") ל"צחוק הגורל" מאלבום הבכרורה בארומת E.L.O קסומה וכמובן ביצוע מרגש וקצת אחר ל"מכה אפורה" של מוניקה סקס בביצוע קולי נהדר, שהזכיר למי שלא שם לב שרוט מעבר להיותו מפיק מוזיקלי מוכשר וגיטריסט על הוא גם זמר נהדר.

***

אלדד בוברוביץ', מעצב גרפי ואיש כותב.

אתר:  https://www.atar2b.co.il

בלוג: https://atar2b.net