על הסרט הרוזן ממונטה קריסטו/ ראובן שבת 

אנשים בני 40 ומטה אולי לא קראו או שמעו מעולם על הרוזן ממונטה קריסטו. ספר הרפתקאות שהיה חובת קריאה ספונטנית לאנשים שהם כיום בני שישים ושבעים.

נעשו עליו גם סדרות ולא מעט סרטים. אלכסנדר דיומא הסופר שכתב אותו, יצר מרקחת מעולה של יצרים ועלילות עוצרות נשימה. מאוד אותנטיות מאוד משמעותיות.

דיומא אינו מגדולי סופרי העולם. אבל היה בהחלט אחד הטובים שבהם וכמובן המעניינים.

ב2002 הופק בארצות הברית, סרט היסטורי, עתיר תקציב, שחקנים סבירים, תסריט ובימוי טובים מאוד, צילומים ותפאורה מעוררי התפעלות.

הכרונולוגיה של העלילה הקולנועית די דומה במהותה לרומן.

הסרט מתאר את סיפורו של אדמונד דנטס,( בגילומו של ג'ימס קאזביל) מלח צעיר ומבטיח בן העיר מרסיי, העומד להינשא לאהובתו ולהתמנות לרב-חובל של ספינת סוחר, אך בהצלחותיו הביא על עצמו את שנאתם וקנאתם של מספר אנשים: פרננד מונדנגו המאוהב בארוסתו מרסדס( דמרה דמציני), רואה חשבון בשם דנגלאר המתחרה על תפקידו של דנטס בספינה, ושכנו קאדרוס אשר חמד את רכושו; התקופה היא בעת מלכותו של לואי השמונה עשר, כאשר נפוליאון בונפרטה שוהה בגלותו באי אלבה טרם הרסטורציה, וכך מופלל דנטס על ידי אויביו בקשר פוליטי להשבת נפוליאון לשלטון.

מזימתם צולחת, ודנטס נשלח למאסר במצודת איף לשארית חייו, לאחר שווילפור, השופט-חוקר שבפניו הובא דנטס, פסק לו גזר דין של מאסר עולם כשהבין כי אם ישחרר את דנטס החף מפשע, יגרום לכך שבמקומו יופלל אביו של וילפור, מהפכן בשם נוארטייה, השואף באמת להשיב את נפוליאון לשלטון. בכלא פוגש דנטס אסיר נוסף, שהיה איש דת לפני מאסרו, והופך לידידו ולמורהו. בעזרת אב המנזר הכלוא מצליח דנטס לרכוש השכלה וגינוני כבוד, ואף מגלה את הסיבה לכליאתו: מרמתם של וילפור, פרננד, ודנגלאר. לאחר זמן מה בו נעלמו עקבותיו של דנטס, נישאת מרסדס אהובתו לפרננד

זה בערך החלק הראשון של העלילה ואחר כך מתחיל סיפור שעיקרו רקימת מזימת הנקמה של דנטס באוייביו ויריביו, עד סופם המר. העוברת חולפת ביעף בין ספינות מבריחים איטלקיים לסלוני האצולה הפאריזאית. עם הרבה יצרים אפלים. שחיתות. רציחות ותככים קשים.

אז הסוף יש בכל זאת  הפי אנד בהחלט, גיבור טרגי מיוסר גם יש.

אבל הייחוד של הסרט נעוץ בכמה דברים בולטים עיקריים:

תסריט כתוב היטב, בימוי טוב, שחזור אווירה מעולה המתבטא בתפאורה, בלבוש, בצילומים וברקע הגיאוגרפי.

במסר של הסרט("הרשעים באים בסוף על עונשם") ובכלל בהיותו סרט קולנוע כייפי, טוב ומעניין מאוד.

הוא בהחלט מרגש ומחזיר אותנו לתקופה שבה עלילות ספרים זרמו ורצו ללא הפסק, ואנשים עשו כל העת דברים , ולא היה להם מספיק זמן להרהורי קיום מלנכוליים כאלה ואחרים.

לכן- זה מאכזב במידת מה לראות כי רמת המשחק של השחקנים הראשיים בסרט, היא סבירה אומנם אבל בחלקה די שבלונית, לעיתים נטולת התלהבות, לעיתים מאולצת.

החל מג'ימס קאזביל, המשחק את דנטס, עבור דרך שחקנים טובים בהחלט כמו הנרי קאביל, ריצ'רד הריס, גאי פירס

יחד עם זאת, אפשר לסלוח להם. הם עשו מאמץ טוב בכל זאת

והסרט מרשים, שווה צפיה וכל רגע בו ראוי להיקרא קולנוע טוב וראוי.

בימוי:   קווין ריינולדס עריכת הנתון 125 דקות

שחקנים ראשיים            ג'יימס קאביזל (Edmond Dantès)

דאגמרה דומינצ'ייק (Mercedes Herrera)

הנרי קאביל (Albert de Morcerf)

ריצ'רד האריס (Abbe Faria, Abbé Faria)

גאי פירס (Fernand Mondego)

פרדי ג'ונס (Noirtier de Villefort)

ג'יימס פריין (Gérard de Villefort)

לואיס גוזמן (Jacopo)