אירוע התנ"ך בזהותנו  בבית אורי צבי (אצ"ג)/ רבקה תפארת חקק

 

 

מאז הפך בית אורי צבי (אצ"ג) לבֵית תרבות מרכזי בירושלים, הוא מקדיש דגש מיוחד לתרבות היהודית. לתנ"ך יש משמעות עצומה לזהותו של העם היהודי. הוא נחשב לטקסט מכונן של היהדות. מנהל הבית הוא אסף ברקי. בהפקה: אסף דגן.

 

הרצל ובלפור חקק שימשו בעבר יושבי ראש של אגודת הסופרים העברים ( 2015-2003 ) והם מנחים סדרת אירועי שירה של המשוררים בירושלים. הפעם האירוע נתן אלומת אור מיוחדת לספר התנ"ך ומקומו בזהותנו  (ביום 13.2.2024).  הרצל ובלפור חקק הציגו את התפיסה הרעיונית של האירוע, והמשוררים קראו משיריהם.

הרצל חקק אמר:

"התנ"ך נותן לנו נרטיב היסטורי של העם היהודי, כולל האבות והאימהות, יציאת מצרים, מתן התורה בהר סיני וכמובן, הכניסה אל הארץ המובטחת. קשר היסטורי זה מחזק בנו גם כיום את תחושת ההמשכיות והזהות עם העבר היהודי בימי קדם. בדורנו זכינו לחזור בזכות התנ"ך לארצנו הקדומה ולשפתנו הקדומה".

 

ראובן שבת קרא שיר בעקבות ספר בראשית:

יַעֲקֹב יָרַד מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר

שֶׁבֶר.

וְהַמַּלְאָךְ לֹא הָיָה עִמּוֹ.

הָיוּ עִמּוֹ מַשָּׂא תְּלָאוֹת

שֶׁל שָׁנִים וּשְנֵים  עֶשְׂרֵה  בָּנִים, נָשִׁים, עֲבָדִים,

וּפִילַגְשִׁים.

וְהוּא זָקֵן, בָּא בְּיָמִים,

 

בלפור חקק השלים את ההיבט הספרותי:

"התנ"ך היה מקור השראה עמוק לספרות העברית. סופרים ישראלים רבים מסתמכים ביצירותיהם על נושאים, סיפורים וארמזי לשון תנ"כיים. העושר והעומק של לשון המקרא השפיעו על התפתחותה של העברית כשפה ספרותית במשך כל הדורות, וכך הדבר גם בימינו. 

התנ"ך תורם גם כיום לעיצוב הזהות הישראלית על ידי הקניית שורשים תרבותיים ונרטיב משותף. גם כיום יש אזכורים של אירועים ודמויות מקראיות בחיי היומיום ובספרות הישראלית, זה נותן תחושה של המשכיות עם העבר הקדום".

 

 

מתברר מתוך הדברים שנאמרו, שלתנ"ך הייתה השפעה עמוקה על הספרות, האמנות והתרבות העולמית. סיפורים מהתנ"ך היוו השראה לאינספור יצירות אמנות, ספרות ומוזיקה בתרבויות השונות. התנ"ך הוא טקסט מכונן עבור העם היהודי, והוא משפיע על אמונותיו הדתיות, זהותו התרבותית ותודעתו ההיסטורית גם כיום. עד היום מהדהד התנ"ך ביצירה השירית העברית. כשחיים גורי כתכ בשיר 'ירושה' "הם נולדים ומאכלת בלבם", זה קבע את מיתוס העקידה בזהות התרבותית של כולנו.

איילה חג'ג' קראה שיר על משמעותה של התורה:

דווקא בשל נצחיותה ורוב קִסמה

תמיד תסקרן, טַף ונער, איש ואִשה.

בשל היותה עמוקה מִנִי יַם

אוצרותיהָ שמורים ומיועדים לכולם.

הבּאֵר עולָה מאליהָ

ונשפכת על גדותיהָ

 

צריך לציין גם את הצד הפוליטי של חשיבות התנ"ך. בלפור חקק הציג זאת בהרחבה:

בזכות התנ"ך שבנו לארץ הזאת כתמיכה של האומות.

המסמך הראשון בתקופה המודרנית שבו זכינו להכרה בינלאומית בזכותנו על הארץ הוא הצהרת בלפור, ולאחר מכן הוסכם בעקבות זה על מנדט של בריטניה על הארץ והכשרת שיבת היהודים לארצם. בכל המסמכים ההיסטוריים, יש מקום ל'זכות התנ"ך' של היהודים על ארצם. בעיקר חשוב לציין שדויד בן גוריון בוועדת פיל (1936) בימי המנדט אומר לחברי הוועדה: "לא המנדט הוא התנ"ך שלנו, התנ"ך הוא המנדט שלנו". משפט מפתח בזהותנו כיום.

 

הרצל חקק הרחיב על גיבורי התנ"ך שהשפיעו לאורך דורות על תרבויות רבות: הם חוצים את גבולות הזמן והתרבות, ומשאירים חותם בל יימחה על הספרות והאמנות העולמית.

וכן הוא הדגיש: "מאז תחילת הספרות העברית החדשה אנו עדים להתרפקות על התנ"ך. קשה לשכוח את התמונה מספרו של ס' יזהר 'צקלג' -הלוחם בשדה הקרב וספר תנ"ך בידו, וברגע של מנוחה הוא קורא לחבריו פסוקים על מלחמות דוד בעיר צקלג...

הערך המתמשך של התנ"ך טמון ברלוונטיות הנצחית שלו".

חגי קמרט התייחס למשמעות התנ"ך למהות האנושית, למוסריות האדם. הוא שורר שיר:

לְמַרְגְּלוֹת הַתָּנָ"ךְ נִצָּב שֶׁלֶט

לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת

וּבִקְצֵה הַתָּנָ"ךְ תַּמְרוּר חֶרֶט

הַאִם רָאוּי אַתָּה לְקַבֵּל אוֹתָהּ?

עַל חַרְבְּךָ חָיִיתָ

מִימֵי אַבְרָהָם וְעַד חַרְבוֹת בַּרְזֶל

כָּמוֹךָ כֵּן אָחִיךְ- - - -

 

כרמית רינצלר קראה שיר על רות המואביה:

שָׂדוֹת חָרְשׁוּ

תְּלָמִים,

יָדַיִךְ שְׁלָפִים

בָּכוּ הַנִּירִים.

 לִקַּטְתְּ אֲלֻמּוֹת

שִׁבּוֹלִים בַּשָּׂדֶה,

סָללוּ נְתִיבִים אֶל

לִבֵּךְ הַדָּוֶה- - - -

 

שמחה סיאני קראה שיר על יעל שניצחה את סיסרא (בספר 'שופטים'):

וּמַה תַּגִּידִי, תַּסְבִּירִי, יָעֵל?

וְאֵיךְ תְּתָרְצִי אֶת מַה שֶׁעוֹלֵל?

הַסְתִּירִי, יָעֵל, אֶת זֶה הַמַּעֲשֶׂה

כִּי אִישֵׁךְ הַזָּקֵן, בָּךְ הָעָם יְשַׁסֶּה,

חַיֶּבֶת אַתְּ לִטֹּל אֶת נִשְׁמַת הָאוֹיֵב

שֶׁמָּא יִתְגָּאֶה, יְדַבֵּר, יִתְרַבְרֵב... - - - -

קראו משיריהם גם דן אלבו, ולוול טשרנין, מלכה אליהו (קו אל), איילת שמעוני, אסתר קמרון ורחל סיידוף. (רחל סיידוף ומלכה אליהו סייעו בתיעוד האירוע). הרצל ובלפור חקק קראו שירים תנ"כיים מספריהם החדשים שיצאו לאחרונה (הרצל חקק/ השיר שלא שרו מעולם, בלפור חקק/ סולם הכלים השבורים).

המפיק מטעם בית אורי צבי היה יוסי קופלד. גם משוררים מחוץ לירושלים לקחו חלק באירוע באמצעות זום.

אין ספק שיש לתנ"ך עד ימינו השפעה על הספרות הישראלית.

בלפור חקק הדגים זאת:

"והנה מזכרת קטנה, שיר של רחל.

קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:

הֲבָא? הֲיָבוֹא?

בְּכָל צִפִּיָּה

יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.

 

זהו השיר "מנגד" של רחל, שבו היא טבעה את הצירוף המיוחד "עצב נבו" וגם את המשפט שקיבל מעמד של פתגם: "איש ונבו לו על ארץ רבה". כך מסתיים השיר:

פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד

שָׁמָּה – אֵין בָּא,

אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ

עַל אֶרֶץ רַבָּה.