על הסרט הלילה הגדול ביותר של הפופ/ איציק גרפל
האח הידד. בנטפליקס עלה הדוקו המוסיקלי ״הלילה הגדול ביותר של הפופ״ ששט אל אחורי הקלעים של הקלטת השיר ״אנחנו העולם״ - יוזמה של הזמר האקטיביסט הפוליטי הארי בלפונטה, לגייס כסף ליבשת השחורה אפריקה ולאתיופיה בעיקר, שסבלה באותם ימים של תחילת האייטיז מבצורת קשה.
שנה קודם להקלטת ״אנחנו העולם״, ב-84׳, הביא כוכב הרוק הבריטי בוב גלדוף (היום מחזיק בתואר סר) עשרות מחבריו מפונפני הבלורית והתואר, מהבולטים בסולנים הבריטיים של ימי הניאו רומנטיקה והניו וייב, להקליט את המגה להיט ״האם הם יודעים שזהו חג המולד״.
בארה״ב כאמור שנה אח״כ, הדברים התגלגלו כך שהוחלט לנצל את ערב חלוקת חלוקת פרסי המוסיקה של תחילת 85׳ בו נכחה שמנה וסלתה של אצולת המוסיקה האמריקאית טרם פרוץ ההיפ-הופ, ולגייס אותה להקליט בלילה אחד ובהתנדבות מלאה, שיר שכתבו ליונל ריצ׳י ומייקל ג׳קסון (האחרון את הלחן) למען המטרה הזו. להפקת האירוע שודך אחד מגדולי המפיקים של כל הזמנים קווינסי ג׳ונס (שגם הוא זכה לדוקו לא רע עליו).
שימו לב אילו תותחים של אמצע האייטיז - חוץ מג׳קסון וריצ׳י - השתתפו בהקלטת השיר הזה שאולי לא היה הכי מדהים שיש, אבל בהחלט התגלה כנעים לליטוף, קליט ואפקטיבי.
ואלה שמות: בוב דילן, סטיבי וונדר, ריי צ׳רלס, ברוס ספרינגסטין, פול סיימון, קני לוגינס, טינה טרנר, סינדי לאופר, יואי לואיס, דיאנה רוס, סטיב פרי, סמוקי רובינסון, הארי בלפונטה, דריל הול, בילי ג'ואל, קני רוג'רס, אל ג'ארו, שילה אי, קים קארנס, לינדזי בקינגהאם, בט מידלר, דיאן ווריק ועוד.
הדוקו המרגש והמצוין הזה, שהוא באמת חוויה לכל חובב מוסיקה שגדל על האמנים האלה, מתאר את השלבים השונים טרום הפקת השיר וכמובן את הרגעים הגדולים וגם הקטנים והמשעשעים מליל ההקלטה עצמה שהתארכה כמעט עד הבוקר. מרשים לראות את הדרך המתישה בה צימצמו קווינסי ג׳ונס וריצ׳י עצמו- אולי על תקן פסיכולוגים, אגו מנופח של כ-47 אמנים גדולים והביאו בכשרונם הרב לתוצאה הנמכרת כל כך.
השיר הפך ללהיט וזכה להצלחה מסחרית. הוא נמכר בלמעלה מ-20 מיליון עותקים ברחבי העולם. זהו השיר השביעי הנמכר ביותר בכל הזמנים, וכן השיר השלישי הנמכר ביותר בכל הזמנים בארה״ב.
כאמןר באגו של האמנים שנכחו בחדר היה אפשר למלא כמה כדורי לכת, אבל לרגע אחד קטן-גדול של שת״פ למען מטרה נעלה, אנו עדים לכל כך הרבה פרגון ואהבה בין האמנים הבאמת גדולים שמילאו את אולפן ההקלטה. המצלמה מיטיבה לתאר איך אפילו מחלוקות אמנותיות קטנות עם ארומה של אגו, נזנחו מייד בצד.
הרגע המרגש בסרט - לטעמי - הצדעה ספונטנית שיזם אל ג׳ארו (שהתברר שנכנס למצב של שכרות קלה ככל שהערב התמשך) להארי בלפונטה. פתאום משום מקום כל האמנים מתחילים לשיר לבלפונטה - בעידודו של ג׳ארו - את banana boat להיטו הגדול ביותר שחרך את תחנות הרדיו לפני כ-60 שנה ויותר.
יש גם רגע ושחושף חולשה ואולי מעט מבוכה הקשור לבוב דילן הגדול שלא כל כל מצא את עצמו בהפקה הזו. השיר - שהוא מעין בלדה - והסולמות שבו - לא ממש השיקו למנעד הווקאלי הצפרדעי המוכר של דילן שלא כל-כך ידע איך לגשת ולשיר את הסולו שלו. בסוף יוצא מזה לא מעט בעזרת סטיבי וונדר סולו לגמרי לא רע של דילן שהןא ספק שירה ספק דקלום.
בקיצור - יופי של דוקו למי שרוצה לראות מקרוב, על תקן לטאה על הקיר, איך קרוב ל-50 אייקונים אמריקאיים עובדים יחד אולי למען עולם טוב יותר. היום בטח היו משתתפים בשיר כזה עשרות אמני היפ הופ וכל מיני יוצרים שהמוסיקה שלהם הרבה יותר צינית, קרה ואנמית. אולי מופקת כהלכה אבל פחות מרגשת.
