מסה:
יש בו משהו/ גבריאל רעם 
     
                                   
 
יש אנשים שכשהם נכנסים למקום כלשהו אנשים מבחינים בהם, הכוונה שאם יש תור של אנשים והם עומדים בקצה התור אנשים מבחינים בהם ואפילו יש אדם שיזוז הצידה ויגיד לו, תעמוד לפני. או אפילו בן אדם שנמצא בראשית התור יגיד לו, תעקוף את כל התור ותהיה ראשון.
עכשיו אותו בן אדם שמפנים לו את התור לא מבין על מה למה זה קורה דווקא לו? אבל אנשים מבחינים בו. הם לא יודעים במה הם מבחינים, אבל יש בו משהו שתופס את תשומת לבם ולכן הם מפנים לו מקום. הוא לא נראה שונה מאף אחד אבל הם שמים לב אליו, משהו בו תופס את תשומת לבם. אפשר לקרוא לזה כריזמה, נוכחות, מגנטיזם, הדרת פנים. הם שמים לב אליו ומשהו בהם גורם להם להתייחס אליו.
 
הוא נראה נורמלי לחלוטין אבל הוא מקרין משהו. ילדה קטנה בת ארבע יכולה פתאום להביט בו דקות ארוכות, לחייך ולא לדעת למה היא מסתכלת בו.
אם הוא מגיע למקום בתפקיד כלשהו נגיד מרצה,  מיד מבחינים בו. ישר מישהו ניגש אליו ואומר לו 'אתה המרצה?' אין בו שום דבר שמעיד שהוא המרצה אבל יש בו משהו שמקרין שהוא חייב להיות המרצה.
כשהוא נכנס לבית קפה הוא מקבל יחס מיוחד; לא פורשים לפניו שטיח, לא מוזגים לו יותר קפה אבל הוא מקבל יחס מיוחד. החיוך של מישהי מעבר לדלפק יהיה אולי מעט רחב יותר, היא תהיה אולי חביבה יותר, היא תשים לב אליו יותר. היא תיתן יותר תשומת לב. היא לא תדע למה אבל משהו בו ייתן לה תחושה שהיא תרצה להיות יותר עוזרת כלפיו. יהיה בו אולי איזה שהוא חום אנושי, תהיה בו איזה אנושיות, משהו בו יגע בה והיא לא תדע מה.
 
למרות שהוא נראה רגיל אי אפשר להיות אדיש כלפיו, יש בו משהו שמנטרל אדישות ובמילים אחרות הוא מיוחד מבלי שהוא מתנהג בצורה מיוחדת וכאן הקאץ. אם הוא היה מתנהג בצורה מיוחדת, מתלבש בצורה מיוחדת, הולך בהליכה מיוחדת, עומד בצורה מיוחדת, מדבר בצורה מיוחדת, בקול רם - זאת לא הייתה חוכמה. כל העניין הוא שהוא ממש ממש אבל ממש לא מושך תשומת לב, ולמרות זאת יש בו משהו אנושי שמושך תשומת לב. משהו בנוכחות שלו שכל כך חסר באנשים הרגילים גורם לשים לב אליו כי אנשים בדרך כלל הם חסרי נוכחות ואילו הוא מלא בנוכחות. הגישה שלו לאנשים מלאת אמפטיה, מלאת אנושיות, הוא שם לב לכל אחד, ואנשים כל כך זקוקים לזה ולכן הם שמים לב אליו ולכן הם שואלים אותו אם הוא צריך משהו, זה החזר לאנושיות שבו שהם לא מודעים לה אבל הם חייבים להגיב כי משהו בהם שהם לא יודעים אפילו שהוא קיים זקוק למה שהוא כל כך מלא בו וזה האנושיות.
 
שוב אפשר לקרוא לזה הדרת פנים, כריזמה, נוכחות, מגנטיזם אבל זה חסר אצל אנשים שהם חסרי פרצוף, אנשי הכולם כמו כולם, הדומים אחד לשני אך בו יש משהו מיוחד. בו יש אנושיות, יחס והתייחסות אנושית שמכלילה את הזולת. יש נוכחות ואנשים חייבים להגיד לו אתה תעקוף את התור, אתה תהיה לפני, משהו בו קורא להם לשים אותו בראש התור ואין להם מושג למה הם עושים את זה וזו הנפש שלו שגורמת להם להיות חייבים להתייחס אליו, הם לא יכולים להתכחש כי הנפש כל כך חסרה בכל האנשים  חסרי הייחוד שהם פוגשים. לכן הם מפנים לו את התור.
טואול - בניית אתרים