צילום: מירי פירוז
קונצרט תזמורת הרחוב הירושלמית/ שמחה סיאני
הוזמנתי עם חברה לקונצרט של "תזמורת הרחוב הירושלמית" ב"מרכז מורשת בגין" בירושלים,שעוררה את סקרנותי, ומדוע, כי היא "תזמורת קאמרית מקצועית הפועלת לחשיפת המוזיקה הקלאסית לקהלים חדשים, על ידי נגינה בחללים לא קונבנציונליים ובמקומות ציבוריים." כך פורסם על אודותיה.
המופע הוא חלק מהסדרה מוזיקה יהודית -מהקלאסי ועד הכלייזמר.
במספר מופעים, מבקשים נגנים צעירים ומוכשרים אלה, להכניס מהרחוב לאולם הקונצרטים יצירות שכולן מוזיקה אמנותית קלאסית מגוונת האוצרת בתוכה מוזיקה יהודית, החל מהכליזמר, דרך נעימות ישראליות ועד למוזיקה ארצישראלית קלאסית אמנותית.
בתוכנית נכללו יצירות של קומפוזיטורים יהודים כמו: פאול בן חיים, ארנסט בלוך, יהויכין סטוטצ'בסקי ואף יצירה של סרגיי פרוקופייב הידוע והחשוב במלחיני המאה ה-20 שאינו יהודי.
ואכן, בתכנית ניגנו, (לא לפי הסדר), יצירות של:
פאול בן חיים – חמישייה לקלרינט; ארנסט בלוך – מתוך הסוויטה "בעל שם", חלק שני – ניגון; יהויכין סטוטצ'בסקי – שש נעימות ישראלית; וסרגיי פרוקופייב – פתיחה על נושאים עבריים.
היצירה של יואל אנגל – מתוך סוויטת "הדיבוק", לא נוגנה ובמקומה ניגנו יצירה של ג'ורג גרשוו'ין.
לא זאת בלבד שהנגנים הצעירים ניגנו כה יפה ומדויק, החבר'ה אף דאגו להביא תמונות מרהיבות ולהקרין אותן על מסך גדול בעת הנגינה, שהוסיפו גם שמחה למראה העיניים.
פתח את הקונצרט החגיגי מר יעקב פישר. בשיחה עמו סיפר לי, שהתחיל לפני כשש שנים בקידום מוזיקה יהודית: "אני מבקש להראות לציבור בישראל ומחוצה לה, שלא מכיר את הספקטור היהודי במלואו, שיש עולם מרהיב של מוזיקה יהודית וריבוי של סגנונות למוזיקה זו".
בקורטוב של הומור העיד על עצמו שהוא כבר בן שמונים ויש לו עוד ארבעים שנה של עבודה על פרוייקט זה. בתכנית לשנת 2024, מר פישר מבקש להגיש את המוזיקה האבודה של התקופה הנאצית שבה מעורבות בינלאומית.
"היה קונצרט בנושא זה שהתקיים באמצע שנת 2022 והיה לו כיסוי רב בכלי התקשורת. עתה, יש בדעתי לקיים עוד שני קונצרטים כאלה בתל אביב גם
בשנת 2024. נאחל לו מכאן הצלחה!
פתיחה של הכנר ברק
הכנר ברק שוסברגר, חבר בהרכב הקאמרי של תזמורת הרחוב הירושלמית, עלה לפודיום ובחן רב סיפר לנו, שהוא וחבריו לחבורת הנגנים, שמה לעצמה קונצרט מאוד מיוחד בסדרה מאד מיוחדת, שהכינה עבורנו העמותה: ״העולם המרהיב של מוזיקה היהודית״, סדרה שהפכה להיות רלוונטית במיוחד לנוכח הימים הקשים שאנו עוברים.
ברק אומר, שמאז ה-7 באוקטובר וגל האנטישמיות שבא בעקבותיו, רבים מאתנו העמיקו את הקשר שלהם עם החברה הישראלית ומדינת ישראל וגם עם התרבות והדת היהודית. בקונטקסט זה, כמוזיקאים קלאסיים יהודים-ישראליים עומדת בפניהם סוגיה מאד מעניינת, שכן המוזיקה הקלאסית מושתתת באופן כמעט מוחלט על תרבות שהיא לא שלנו, אלא של התרבות הנוצרית.
ברק מציין, שכל ספרי ההיסטוריה של המוזיקה הקלאסית מתחילים במזמורים הגרגוריאניים במנזרים של ימי הביניים, הממשיכים במיסות ובמוזיקה כנסייתית ומספרים לנו, איך הדת הנוצרית עיצבה את החוקים הדקדוקיים ואת עולם המושגים והדימויים של המוזיקה הקלאסית לדורות הבאים. מכאן עולה השאלה, איך בכל זאת משתלבת התרבות היהודית בסיפור ומה מקומה של המוזיקה שלנו במסורת מפוארת זו?
מוזיקאים קלאסיים אוהבים לקטלג יצירות לז׳אנרים שונים, תקופות שונות, סגנונות שונים… ומה שגילינו הוא, שה״ז׳אנר״ של מוזיקה יהודית (אם אפשר לקרוא לו כך), נוטה מאד לחמוק מהקטגורזציות הקלאסיות המסורתיות.
ברק אמר, שהקונצרט שלהם בערב החגיגי בא מחד, להציג את הקושי לקטלג ולהגדיר מה נופל בקטגוריה של מוזיקה יהודית. ומאידך, בא להראות שמהחמקמקות הזאת נוצרים שילובים מופלאים ועונג מוזיקלי עצום לשומעים.
הצגת התכנית
ביצירה הראשונה שתנגן לנו התזמורת, כבר מהדהדת השאלה שמר יעקב פישר העלה: האם בתוך הקטגוריה של מוזיקה יהודית ניתן לכלול יצירה שנכתבה על ידי מלחין שאינו יהודי?
ואכן, יצירתו של סרגיי פרוקופייב פתחה את הערב עם: פתיחה על נושאים עבריים (1919).
ומספר מילים על המלחין: סרגיי פרוקופייב נולד בברית המועצות בסוף המאה
ה-19. בשנת 1918 הרשויות אפשרו לו לעזוב את ברית המועצות, מה שלא היה מובן מאליו. הוא היגר לארה״ב ושם פנה אליו חבר באנסמבל נגנים מאד לא שגרתי שהכיל: רביעיית מיתרים, קלרינט, ופסנתר. הוא נתן לו מחברת ובה שירים יהודיים עממיים בסגנון כליזמר וביקש שישתמש בהם על מנת להלחין יצירה עבור ההרכב שלו. התוצאה הייתה יצירה מפוארת ששוזרת את הכליזמר עם הסגנון המיוחד של פרוקופייב.
אחרי סרגיי פרוקופייב, הציג ברק שוסברגר את היצירה של ארנסט בלוך -
״שלוש תמונות מחיים חסידיים״ (1923). הוצגה במשך כל נגינת היצירה תמונתו של הצייר אלכסנדר גרודזיצקי, "היהודי המתפלל".
לאורך כל יצירה שנוגנה, הוצגו תמונות מרהיבות שהשיגו חברי התזמורת והוקרנו על מסך גדול. נהנינו גם מהוויזואליות המדהימה שעל הבמה.
מוזיקה יהודית
לעומת הפתיחה של פרוקוייב ששמענו, אין ספק שהיצירה השנייה בתוכנית שלנו נמצאת בלב ליבה של הקטגוריה של מוזיקה יהודית, ולא רק בגלל שהמלחין השוויצרי-אמריקאי, ארנסט בלוך היה יהודי מבטן ומלידה.
אומר ברק, שבניגוד למלחינים יהודים רבים אחרים במסורת הקלאסית, שנטמעו היטב בסגנון האירופאי, היהדות היוותה מרכיב מרכזי ביצירה של בלוך.
הסוויטה 'בעל שם' או "שלוש תמונות מחיים חסידיים" נכתבה ב-1923 וקרויה על שם מייסד התנועה החסידית הבעל שם טוב. היצירה מורכבת משלושה פרקים, או תמונות: וידוי, ניגון ושמחת תורה. את הפרק "ניגון", ניגן
ברק שוסברגר סולו בכינור כשמלווה אותו בפסנתר טינה רונקין.
לפי המסורת החסידית, שהחלה בבעל שם טוב, המוזיקה היא כלי המאפשר חיבור רגשי ורוחני עמוק לאלוהות. התמונה שננגן לכם טינה ואני, הוא הפרק השני ששמו ׳ניגון׳, והוא המפורסם מבין השלושה וממחיש את תחושת ההתעלות הרוחנית שבניגון היהודי.
ארץ ישראל היפה בשירים
ועתה נעבור למלחין היהודי אף הוא: יהויכין סטוצ'בסקי: שש נעימות ישראליות (1961). ואם בציונות נחפוץ, שמענו את החלק ה"ציוני" של הקונצרט שלנו, עם שתי יצירות של מלחינים שעלו לארץ מאירופה. יהויכין סטוצ׳בסקי היה צ׳לן וירטואוז, שעלה מברית המועצות בשנת 1938. ברק מזמין לבמה את יוני עציון
וטינה רונקין. הן ניגנו שש נעימות ישראליות, ששה שירים עממיים שעיבד סטוצבסקי באמנות רבה לצ׳לו ופסנתר, שהציגו את פניה הרבות של ארץ ישראל, על נופיה ומגוון תרבויותיה. ששת השירים הם:
על שפת ים כנרת; טיפות גשם; את אדמה; נעימה מזרחית; תפילה ושיר הנודד.
על המסך הגדול נשקפה תמונתו של הצייר תמונה: ראובן רובין ,"כנרת".
הכנר ברק שוסברגר מציג את היצירה האחרונה ואומר, שהיצירה האחרונה שתנוגן היא חמישיית הקלרינט של פאול בן חיים (1941). בן חיים מייצג את השילוב האולטימטיבי בין התרבות הקלאסית לתרבות היהודית החדשה בארץ ישראל. הוא נולד כפאול פרנקנבורגר בגרמניה, מעוז המוזיקה הקלאסית מזה כמה מאות שנים, שהוציאה את המלחינים הגדולים ביותר, כמו: באך, בטהובן, ברהמס… על ברכי תרבות זו בן חיים התחנך והתעצב כמוזיקאי בתחילת דרכו. אך בשנת 1933, כשעלה לארץ ישראל. התרבויות והנופים המקומיים השפיעו עליו עמוקות והכתיבה המוזיקלית שלו התחילה להשתנות. המרכיב הגרמני קלאסי והמרכיב הארצישראלי החלו להתערבב ויצרו סגנון חדש וייחודי.
חבורת נגנים נפלאה הזו הכוללת את: עידו אזרד בקלרינט, יני הוניגן בכינור, ברק שוסברגר בכינור, איתמר רינגל בויולה, יוני עציון בצ'לו וטינה רונקין בפסנתר, הדגימה סגנון ייחודי זה בצורה מושלמת!
בראש ובראשונה, מזכיר ברק, את הרכב הכלים המיוחד של היצירה: רביעיית מיתרים וקלרינט, המזכירה את חמישיות הקלרינט הגדולות של מוצרט וברהמס, מהיצירות הגדולות ביותר ברפרטואר הקלאסי המסורתי. אבל אין לטעות באופי הארצישראלי של התוכן המוזיקלי עצמו, המנגינות המזרח תיכוניות, הסלסולים והריקודים המזרחיים והצבעים המדבריים.
חמישיית הקלרינט היא היצירה הארוכה ביותר שנוגנה בתוכנית זו ומורכבת משלושה פרקים. לנגינתה, הזמין ברק שוסברגר את כל חברי ההרכב, שלא כללה את הפסנתרנית טינה רונקין, שהצטרפה להדרן של המוזיקה מתוך פורגי ובס של
ג'ורג גרשווין: I got rhythm .
על המסך הוצגה תמונת ענק צבעונית של גרשווין ומחיאות הכפיים שזכתה תזמורת מקסימה זו, הרימו את תקרת האולם! כל הקהל עמד על רגליו ומחא להם כף, והם סמוקים השתחוו שוב ושוב לאות תודה.
לא תאמינו, אבל חברתי, מירי פרוז, שלא הפסיקה לצלם את חבורת הנגנים ואני, הולכות) לראות את התכנית עם הכליזמרים בבית מרכז בגין. בטוחני שזו תהיה הופעה שתגרום לנו לקום ולרקוד בשמחה.
להתראות בהופעות הבאות של חבורת צעירים מיוחדת זו!
