שיר:

אָנוּ לֹא/ פרנץ ורפל מגרמנית אשר ברש

 

הֶאֱזַנְתִּי אֶל תּוֹךְ נוֹף הָאִילָן, וְאֶשְׁמַע בָּעֳפָאִים:

 

עוֹד – לֹא!

 

כַָּבַשְׁתִּי אָזְנִי בָּאֲדָמָה – וַיִּדְפֹּק תַּחַת אָבָק וּדְשָׁאִים:

 

עוֹד – לֹא!

 

רָאִיתִי פָּנַי בַּמַּרְאָה; בָּבוּאָתִי עֻוְתָה בִּצְחוֹקָהּ:

 

אַתָּה – לֹא!

 

דִּינִי נֶחֱרַץ כֹּה.

 

בָּזִיתִי שִׁירָתִי נִתְעָבָה

 

וְהַלֵּב הַחוֹשֵׁק, לֹא יָדַע עֲנָוָה.

 

יָצָאתִי לָרְחוֹב, הוּא נָהָר כְּבָר בְּעֵין־עֲרָבִים.

 

עַל מֵצַח הַמְּתִים מָצָאתִי כָּתוּב: אָנוּ לֹא.

 

אַךְ בְּמַבָּטֵי כֹל כְּרָז קָרָאתִי תְּהִלָּה –

 

וָאֵדַע: גַּם אֲנִי, עֻוֵּיתִי מִשְּׁאוֹן הַכְּזָבִים,

 

שֵׁנִית אוּחַל כִּי חֵיק יְסוֹבְבֵנִי כְּבַתְּחִלָּה,

 

כַּאֲשֶׁר כֹּל סְבִיבָי. וָאֲשַׁבַּח אָז הַמָּוֶת,

 

וָאָשִׁיר בִּדְמָעוֹת לְכָל זֶרַע בְּתֵבֵל זֹה.