על הסרט הצצה ליחסים/ צביה ויצמן כספי


לרגע שם הסרט החזיר אותי 30 שנה אחורה כשהחומה בברלין נפלה והוטל על פקיד סובייטי ״להציץ״ תוך האזנה רצופה, לחייהם של זוג אינטלקטואלי חתרני כנגד המשטר בסרט ״חיים של אחרים״. כל כך רחוק וכל כך קרוב. שם הסרט במקור הוא  May December

האם זה  מרמז על אהבה קצרת מועד?

 לא בהכרח. קורץ להתאהבות בין אביב חייו של הנער לחורף חייה של האישה. כלומר, פער גילאים משמעותי. הסרט מופק כעבור זמן בשנת 2015. בדיוק 23 שנה אחרי שנחשפה פרשת האהבים ב1992. מעניין שגם פער הגיל ביניהם 23 שנים. השם העברי ״הצצה ליחסים״ רומז שיש מי שפותח צוהר ומציץ לחייהם של בני הזוג.

כשנוכחת דמות שלישית נראה כי ההרמוניה מתחילה להתערער. לצופה ברור כי מה שהיה לא יהיה.

כל שנשען על מחויבות הדדית, הרגל או שיגרה מפוהקת  כבר לא סיפור אהבה. כאילו יש חוקיות באהבה.

נטלי פורטמן שחקנית מפורסמת. מגיעה לג׳ורג׳יה להכיר את הזוג מקרוב, שמא קרוב מדי, ללמוד על הדמויות ולהבין את המורכבות, להציץ בשניים, לקראת צילומי סרט על הפרשה שהיא אמורה לגלם בה את האישה הבוגרת שפיתתה את הנער. נוכחותה בעיירה השקטה מערערת על הסדר הקיים. היא יפה, היא מפורסמת 

לכל ברור מה מביא אותה אליהם.

הרקע משיק לסיפור יחסיהם האסורים של המורה מריי לטורנו בת 36 ותלמיד שלה בן 13 שחיו באהבה שנים רבות אחרי שריצתה עונשה בכלא על יחסים אסורים עם קטין. בזמנו הפרשה זכתה להד תקשורתי והסגירה את הפוריטניות השמרנית במדינות מסויימות בארה״ב. על אף הזיווג המוזר, נראה כי האהבה ניצחה את המוסכמות החברתית. לפחות לפרק זמן.

חלפו שנים, הנער ג׳ו הפך לגבר מרשים.  וגרייס אישה מזדקנת. היחסים שלה עם ילדיה לא ממש טובים. ובכל זאת הבמאי דואג להביא סצינות יפות של אהבה ורוך בין השניים. גם כעבור 23 שנים..

(מ1992 תחילת הפרשה ועד ל2015 ההכנות לצילומי הסרט)

ג׳ו וגרייס עדיין אוהבים. האומנם?! סצינות חיבוקים ארוכות. הלהט שהיה בעבר נשאר בעבר כזכרון מתוק שאותו מנסה השחקנית להעצים לתפקיד במסגרת תחקיר הפרה פרודקשיין שלה.

היא, אליזבת אותה מגלמת ביהירות ובטחון עצמי השייכים לצעירים. נטלי פורטמן, מבקשת להיות שם במקום שזה קרה. היא יודעת שבכוחה כנציגת המדיום המפורסמת, לאתר מפתחות ללבבות השבורים מסביב.

הבעל לשעבר, הילדים בני גילו של בעלה הנוכחי. היא מגיעה למפגשים לארוחות משפחתיות. מבצעת תחקיר עומק. היא מספרת שתעדיף לגלם דמות מורכבות ומעניינות. נדמה שלא רק הצורך המקצועי נדרש פה אלא גם סקרנות ותשוקה מתהומות הנפש שלה עצמה. לאורך הדרך נרמז מקטעי שיחות, שהיא מנהלת יחסים אסורים בעצמה.

נחזור ל1992. ג׳ו, נער קוריאני מחפש עבודה לקיץ, בחנות לחיות. שם עובדת גרייס הבלונדינית היפיפייה בשמלת פרחים וליפסטיק ורוד אישה בשיא נשיותה. נשואה ואם לילדים. אישה המוגדרת כשנויה במחלוקת.

המפגש בחנות לחיות הכלואות במתקנים רעשים ולחשים מלווים תשוקה בלתי מרוסנת.

שם בקע הצורך ההדדי הנואש לאהבה למגע בין השניים. כפי שמתוודה ג׳ו ״היא ראתה אותי״ והיא, יתברר בהמשך, מסתירה אהבה וגעגוע לילדותה כבת יחידה בין ארבעה אחים… 

הבמאי זורע זרעים ומטיל ספק. הוא לא מנסה להגדיר מהי הפרעה הנפשית. 

עם ההפרעה כולם מסביב רוקדים צעד קדימה שניים אחורה. זוהי מלודרמה סמי- פסיכולוגית העשויה היטב.

לא מצהירה הצהרות. כך זה במציאות. ובחיים עצמם אלוהים הרי הוא הבמאי הטוב ביותר.

את גרייס ואליזבת מגלמות שתי שחקניות צמרת דומות ושונות. יפיפיות מייצגות את פער הדורות. שתיהן שבריריות מייחלות לאהבה מסתירות עבר ויחד עם זאת בעלות נוכחות עוצמתית הן מנצלות או מנוצלות?!

יש שלב שבו שתיהן ממש נדמות כתאומות ולא ניכר ביניהן הפרש הגילים. במפגש הראשון אומרת גרייס לאליזבת ״אנחנו באותו גובה… בטלוויזיה את ניראית יותר גבוהה״

גרייס הופכת נטרפת כשאליזבת טורפת.

ג׳ו נכבש או נטרף יותר מפעם. האומנם יש לו בחירה.

כשגרייס פוגשת את ג׳ו הם מקיימים יחסים אסורים. היא תשב בכלא על כך. התקשורת תצקצק. החברה תעקם פרצופה. היא תזכה ליחס אכזרי מהסביבה. יותר נח להאשים את האישה הבשלה שפיתתה נער שרק חיפש הכרה כמהגר קוריאני. הנער המאוהב, אולי הכנוע, יבקר אותה בכלא. וידבק באהבתו אליה. בכלא היא תהרה ותלד את ילדיהם. בחלוף השנים החברה הפוריטנית תוקיע אותם אומנם באיפוק תוך התעלמות מנומסת. היא הופכת אישה שקופה נתלית ביחסים של נימוס משכנות בודדות. ואולי סלחנות מה,  על שאהבתם שורדת גם שנים אחרי.

השחקנית, מגיעה כדי לעמוד מקרוב על פרטי הפרשה כדי לפצח את הדמויות, להבין את הרקע שהניע את אהבתם שנדמית יפה ואנושית ורכה. בנקודת זמן זו, הנער שהפך לגבר מרשים מול אישה מעורערת שהתבגרה ומצפה למעט חיבה מבת דמותה.

יש כמה סצינות מרגשות של חמלה בהן ג׳ו מערסל אותה בזרועותיו האיתנות והיא גרייס, נדמית לילדה קטנה ואבודה. חילופי תפקידים.

נטלי פורטמן היא אליזבת שופעת עלומים ובטחון וכאילו לא די ביופיה היא מככבת בקמפיין על מוצר מרענן פנים שמבטיח להשאיר את העור צעיר. ג׳ו צופה בה שוב ושוב מהופנט ומהורהר. גרייס קוראת לו הוא כנער שנתפס במערומי נפשו, לוחץ מיד על השלט לכבות את דמותה הנחשקת. אז הוא יבוא לנחם את אשת נעוריו  ויעבור באצבעותיו על נמשיה וקמטיה בחום. לא בתשוקה.

הסרט הופק בשנת 2015 כשהפרשה התפוצצה על כל שער עיתון מגזין וצהובון אולפן ומשדר בשנת 1992.

מאז יחלפו שנים של אהבה והכלה וכבוד הדדי בין בני הזוג הלא סימטריים. ומי קבע מה סימטרי? האים גבר שמתאהב בצעירה ממנו עשרות שנים יעורר כל כך הרבה התנגדויות? לא. אבל החוק אוסר. ומי קבע את החוק…? "הסבטקסט"  ברור מלכתחילה. הוא מהגר קוריאני, היא אישה לבנה יפיפייה. היא  כנראה זקוקה לשליטה לאחר שנשלטה…

בנקודת זמן זו ג׳ו הוא גבר יפיפפה בן 36 וגרייס אישה שברירית , מזדקנת. הילדים המשותפים של שניהם (יש עוד ברקע מנישואיה הקודמים שלא מקבלים בולטות למעט בנה המוסיקאי המוחצן שמפלרטט עם מי שהגיעה לגלם את דמותה של אמו) סיימו לימודים והם עומדים לעזוב את הבית לטובת הקולג׳. יש לג׳ו רגע של חסד כשבנו מכבד אותו בשאכטה, לראשונה בחייו הוא פותח צוהר לרגע של גילוי לב. זמן חשבון נפש. ותיבות הפנדורה נסדקות אחת אחת. ומתבהר שהאהבה יכולה להרוס חיים של אחרים.

ג׳ו מנהל חיים שקטים, פה ושם מפלרטט טלפונית עם קולגה על העיסוק  היוניקי שלו הוא סוגר עצמו במעין גן חיות ביתי בו הוא עוקב אחרי התנהגותם והתפתחותם באקווריומים. הזוחלים ידידותיים הגלמיים הופכים פרפרים. הוא בוחן כליות ולב של צמחים חרקים. היא אופה עוגות ג׳ינג׳ר קינמון ואוכמניות ותובעת אהבה.

מערכות יחסים קונפליקט ודילמה יציאה מתבניות הם הבטחה מובנת לסרט טוב. כשברקע מישהו מסיט וילון,

יד פותחת דלת, הצופה נשאר מרותק. ולא תמיד מקבל תשובות. גם כשהתמונה מתבהרת. עוד סדק חורץ אמת אחרת. ומה שנדמה אמת הוא אדווה בים של גלים עכורים.

נדמה שהבמאי ניסה לאזן בין שברים טקטוניים ולאחד, גם אם לרגע, זוג במפגש ״מתוקן״ בין הנער שבגר לאישה בת גילו. בסוף, המשפחה המורחבת מתכנסת ויש טקס. כללי הטקס נשמרים>עוטים גלימות בוגרים  ומעיפים כובעים לשמיים. אחר כך נכנס ג׳ו למעבדה שלו ואוחז בעדינות בפרפר יפיפה שבקע בדיוק מהגולם ומשלח אותו דרך החלון לנוף המיוער לאופק הירוק. כאילו הוא עצמו פורש ידיו עכשו למרחב ולא מסתפק במחסן בחנות החיות שם התפתה לגרייס לראשונה.


בימוי:   טוד היינס 113 דקות

שחקנים ראשיים:נטלי פורטמן

ג'וליאן מור


צ'ארלס מלטון


 

טואול - בניית אתרים