על המיזם כלניות לנצח / יהורם גלילי


אומנית הקרמיקה ריקי מנור נרתמה למיזם ארצי של סדנאות אומנות ליצירת כלניות מקרמיקה שיוצבו באתרי הנצחה ברחבי הארץ

אומנית הקרמיקה ריקי מנור ממודיעין נרתמה למיזם ארצי של סדנאות אומנות ליצירת כלניות מקרמיקה שיוצבו באתרי הנצחה ברחבי הארץ. מתחילת המלחמה פתחה ריקי מנור בהתנדבות את ביתה, את ליבה ואת הסטודיו שלה עבור סדנאות ייחודיות ליצירות כלניות מקרמיקה. עד כה השתתפו עשרות נשים וגברים, חלקם בני זוג, בסדנאות

ריקי מנור הקדישה את אחת הסדנאות לסא"ל סלמאן חבקה ז"ל, גיבור ישראל נהרג בעזה במהלך המלחמה, ולעדה הדרוזית כולה. אחת המשתתפות בסדנאות כתבה בפוסט מרגש בפייסבוק: "שמחתי להשתתף במספר סדנאות ולהכיר א-נשים נפלאים שכולם נתינה. תודה ענקית חברה יקרה! בשורות טובות להשבת כל החטופים במהרה".

לדברי מנור, היא כבר השיגה את מטרתה שבהכנת הכלניות. "בסטודיו שבביתי נתתי מקום לנשים ליצור יחד בכיף לדבר על רחשי הלב לגעת בכלנית לחוש אותה בכל השלבים של העשייה. כשמביטים בה כשפותחים את התנור היא אדומה כאש סטטית, קפואה כמעט ומדממת וזה צובט את הלב. אני אוספת אותן אחת אחת ומכניסה לארגז וגם זה דימוי קשה. אני חיה את הכלנית ביום הראשון אחרי השבת ואיך היא פוגשת אותי. אני מרגישה אותה עם הרבה אמוציות - מהאזעקה הראשונה שפילחה לנו הלב והגוף ותפסה אותנו בחולשותינו, בלי טיפת הגנה, והפקירה אותנו לכל כך הרבה שעות בזעקות שבר לעזרה: איפה החיילים ולמה הם לא מגיעים? זה נשמע כמו לקוח מתוך סרט דמיוני בארץ אחרת".

היא מציינת כי בעיניה ובעיני רבים במדינה זהו המחדל הגדול בתולדות המדינה ואחת התקופות הקשות והעצובות שידענו ברמה האנושית הלאומית. "ביום שאחרי קמנו להילחם בכול הכוח כאריות בידיעה שנעשה את המשימה המלחמתית הכי טוב שאפשר ונחזיר לעצמנו קצת מהכבוד ומהבושה אחרי שהפקירו אותנו".

היא מסבירה כי העשייה של הכלנית נעשית בלישה בין אצבעות כפות הידיים ותחושת המגע כשל ילד קטן, שמרגיש את החומר רטוב ולח עד שמתייבש ולאחר מכן מוכנס לתנור הקרמי ומתחרס, מזדגג בגלזורה האדומה הבוהקת החלקה שיותר לא תשתנה. אני פותחת את התנור ובכל שלב התחושות שלי שונות, חזקות ושואלות אותי שאלות רבות. זה מרגש ומטלטל ועם זאת נותן לי כוח להמשיך, גם כחלק תרפויטי  לנפש של חברות וחברי הקבוצות שאני פוגשת בעשייה המשותפת במיוחד בימים קשים ולא ברורים לכולנו. הכלנית שיוצאת מהתנור ב-1,080 מעלות צלסיוס מתבוננת בי ומבקשת שאגע בה ושאלטף אותה. היא חלקה, יפה ובוהקת ואינה מניחה לי".

לסיום היא אומרת כי כולה תקווה כי מיצב הכלניות הגדול המתוכנן לקום בקיבוצים בארי וברעים יהווה אזור של כוח והתחדשות, "ועם כל הכלניות שמכינים בכל רחבי הארץ יש סיכוי שיהיו בו יותר מ-100,000 כלניות. המשורר רוני סומק כותב כך בשיר 'חיטה': 'שדה חיטה מתנופף על ראש אשתי ועל ראש בתי. כמה בנאלי לתאר כך את הבלונד, ובכל זאת, שם צומח הלחם של חיי'. נקווה שהחיטה בכל היישובים בעוטף עזה תצמח שוב ושמהאדמה ישאבו את הכוח לחיים חדשים ואת הכוח לבנייה ויצירה מחודשת. נייחל לכך שכל החטופים יחזרו במהרה לחיק משפחותיהם - זו חובתנו המוסרית!".

 

 


 

טואול - בניית אתרים