על הסרט אהבה יוונית/ ראובן שבת

יאמר מייד.

אהבה יוונית הוא בהחלט סרט טוב. הוא נוגע בנו, הצופים, בעיקר באותם נימי רגש המתייחסים לקסם וגם לטרגיות שיש בפשטות החיים. אהבה שמתפתחת משום מקום. בעיות פרנסה. שנאת זרים. הצורך בקשר בין בני אדם.

הקסם של סרט דובר יווני, בהחלט פועל גם בהקשר לשפת הסרט, המתנגנת לה היטב לכל אורכו בשמחה, עצב, תקווה וכאב.

הסרט מספר שלושה סיפורי אהבה בין יוונים בני שלושה דורות לזרים מארצות אחרות, על רקע המשבר הכלכלי והחברתי בדרום אירופה בכלל וביוון בפרט, בעשור השני של המאה ה-21, המגמות הנאו-פשיסטיות שצמחו לאור משבר ההגירה והפליטים, וההתנגדות לגלובליזציה ולמדיניות הכלכלית של האיחוד האירופי כלפי יוון.

סיפור האהבה הזה מתפתח היטב בשלושה צירים. סטודנטית המתאהבת בפליט סורי נוצרי, שהוא צייר מוכשר ועוסק במכירת סדקית לסוגיה בכבישי אתונה.

אישה בשנות החמישים לחייה המכירה, נשואה, אך מצויה במשבר חיים עמוק וקשה, המתאהבת או מאוהבת על ידי גבר אנגלי, מבוגר, רומנטי ומסתורי.

מנהל שיווק בכיר, המתאהב ונאהב על ידי מנהלת בכירה ממנו, שהיא מהחברה השוודית המחזיקה את החברה שהוא עובד בה, בבעלותה.

התסריט כתוב היטב, העלילה מתפתחת בריתמוס נכון, והמשחק אותנטי, מדוייק, איכותי. וכך גם הבימוי המלוטש והטוב למדיי.

כדאי לראות. כדאי לחוות

בימוי: כריסטופורוס פאפאקליאטיס 113 דקות

שחקנים ראשיים            ג'יי. קיי. סימונס

כריסטופורוס פאפאקליאטיס

אנדראה אוסווארט

מריה קאבויאני

מינאס חאדזיסאבאס

ניקי ואקאלי

תאופיק ברהום