על הסרט עניין של מזל/ צביה ויצמן כספי
הפסיכולוג בערוץ המשדר ״מלחמה-היום ה20״ המליץ על מנת אסקפיזם מאז ה7 באוקטובר.
בחרנו בסרטו האחרון של וודי אלן. מה יכול להיות, סרט המצולם בפריס ומנגן לכל אורכו ג׳ז קליל.
50 סרטים יצר הבמאי היהודי הגאון. סרטיו מאפיינים את כל הז׳אנריים. מקומדיה דרך פשע, מתח ורומנטיקה. הבמאי שהטביע חותם בשפה קולנועית שלא היתה כמותה לפניו. מהמסך המפוצל דרך הויזואליה של מחשבותיו (בבחינת שבירת הקיר הרביעי), ועד לסצינות מצויירות המשולבות בפילם. הוא מדבר למצלמה וקורץ לקהל הצופים. וודי אלן צילם ערים והאניש אותן: את פריס ורומא ניו יורק וברצלונה הפך לערים מתויירות יותר. את ירושלים לא העלה על ראש שמחותיו…עדיין.
נראה שב״עניין של מזל״ הוא מתרחק מיהדותו ומעברו. מחוויות נעוריו. שתי הדמויות הגבריות יכולות להתכתב עם אישיותו המורכבת המרובדת של וודי אלן. פה הוא פחות מיוסר ולא מביא לידי ביטוי לבטים נפשיים. אלא את הדואליות דרך גיבוריו: הציד והניצוד. האגואיסט והרומנטיקן. הרך והאכזר. הטוב והרע. את מי שנדמה שיכול לשלוט בחיו ולבעוט בכל אבן נגף שבדרכו ולנהל את מזלו מול מי שהמזל מכריע אותו. מי הוא מי?! ובלי ספויילרים.
הפעם, אולי לראשונה, הוא מדבר צרפתית ולא אמריקאית.
אחרי שדש עד העצם את יהדותו, תסכוליו ופחדיו הוא בוחר בדמות הגברית הראשית את השחקן נילס שניידר, יהודי עפ״י שמו, גבר נאה (משאת נפשו של אלן להיות כזה. פעם צוטט כמי שאמר כי היה מוותר על חלק מהאינטלקט לטובת מבנה גוף גברי ולא רופס) נילס רומנטיקן ואינטלקטואל, ניכר שאלן בנה את הלך הרוח שלו עצמו.
פריס פוטוגנית, בעיקר בסתו כשמוסיקת ג׳ז מנשבת בין עצי השדרה ופאני כמו ׳אמלי בפריס׳ אופנתית לא פחות, מתהלכת מעדנות על מדרכות השאנז אליזה כשפונה אליה גבר נאה ושרמנטי מן העבר ומזהה אותה מיד. היא מוחמאת.
וודי אלן תמיד יעדיף צעירה שיש בה משהו שונה. שאישיותה נשגבת בנוסף להיותה צעירה, יפיפייה רגישה ואינטלגנטית, כך הוא אוהב את נשותיו.
לו דה לאז׳ משחקת את פאני. צעירה, משכילה עובדת בגלריה מכובדת, תפקידה לשערך מחירים של יצירות אומנות ולתווך למכירות פומביות של המאיון העליון. היא מתעשרת מעשירים. במסגרת תפקידה היא פוגשת אנשים שירדו מנכסיהם (מה הוא מנסה לרמוז לנו…) ומבקשים למכור יצירה זו או אחרת כדי לשמור על רמת חיים טובה. לא לעולם חוסן. (רמז ציור של קראווג׳ו) גם בית המידות שבו גרים פאני וז׳אן מלא בחפצים נאים, שכיות חמדה ויצירות אומנות. משרתים, נהגים ועושר רב ממלאים את חייה של פאני. ונדמה שהאושר לא גר שם.
כבר במפגש האקראי עם אליין, היא מזכירה לו שהיא אישה נשואה כאילו היא מוגנת. הוא גרוש. כאילו חיכה לה כל חייו. קונפליקט. היא אהובה אך לא מאוהבת. היא משכנעת את עצמה שדי טוב לה עם ז׳אן, אחרי כשלון נישואיה הראשונים. היא די משתעממת מסופי שבוע בכפר ופחות אוהבת את חבריו הצבועים אך מתנחמת בזרועותיו של הגבר המצליח העשיר שאוהב אותה עד כלות. האומנם?
עד שהיא פוגשת את אליין הרגיש הרומנטי, שחושף את רגשותיו ומספר כי הוא מאוהב בה מאז שהיו חברים לספסל הלימודים בניו יורק בנעוריהם (כשהוריהם היו בשליחות). לוודי אלן כנראה יש געגוע לניו יורק ולכן המפגש הקודם של שניהם כפריסאים, מתרחש בניו יורק. אליין, סופר או משורר בהתהוות. הוא מעדיף לכתוב בכתב יד (מה שיועיל לפענוח בהמשך) וחסר את הסאונד אפקט של הקלדה שהפך להמוני. וטוב שכך. הוא כוודי אלן, אוהב ללכת בגשם ומעדיף לנגוס סנדוויץ על ספסל בפארק הפסטורלי במקום לאנצ׳ במסעדה טרנדית.
הלוקיישנים יפיפיים. הצילומים נהדרים חלקם בלונג שוט נדיב כדי להביא את כל החמדה. הבתים ברובעים המפוארים של עיר האורות, חצרות מטופחות, מדרגות מובילות לגלריה דלתות עץ כחולות ודירתו של אליין, מעין עליית גג מודרנית, שיוצר בעל נפש עמוקה יעדיף לשכור. אליין הוא מאהב קלאסי לפי וודי אלן. הצצה לדירתו מדיפה ניחוח פריסאי מימים עברו. זה המקום ליצור. שם עושים אהבה. חף מכל סממן של אגו ועושר. חינני ואפוף קסם דוקא בדירה הקטנה אפשר לממש אהבת אמת, להכין פסטה ולשתות יין ולקרוא שירה כשמהחלון הצרפתי מתגנבת צמרתו של עץ ושמיים סגולים. פס הקול לכל אורך הסרט מתנגנת מוסיקת ג׳ז. לכל שיר משמעות. דמויות המשנה ממלאות תפקיד חשוב. התסריט אמין
פאני הצעירה ובעלה המבוגר ממנה, איש העסקים מצליח ממובילי החברה הגבוהה בפריס. משקיעים מרצם בעבודה לרוב מחוץ לבית, נפגשים בעיקר בערב. מבלים במסיבות, בתערוכות ובהשקות. מידי זמן נוסעים לסופשבוע בכפר.
כשפאני נשאלת מה עושה בעלה היא משיבה, ״הוא מעשיר עשירים. דואג שהעשירים יהיו עשירים יותר״.
לז׳אן, בעלה יש חברים מהמעד הגבוה והוא דואג לפנק אותם. בארוחות צייד בבית הקיץ בכפר. היוא חייב לרצות את חבריו האלטיסטיים, הוא לא נולד ככזה, אלא עשה את הונו ומעמדו בדרכו. לכן לא יוותר על מה שהשיג. כולל אישתו הנאה. הוא אוהב אותה וקנאי לה. אהבתו לה רכושנית חומרנית. היא מגלמת צעירה תמימה ובעלת אידיאליים. הוא רואה בה אקססוריס נאה להתהדר בו במפגשים חברתיים. יש ברקע צל. הוא יודע להתנהל גם בשפת רחוב.
לאורחיו הוא מציג את הצעצוע החדש שרכש לעצמו, רכבת חשמלית, כאילו היא סמל מחסור בעברו. נרמז גם שהיה נער שסבל מעוני ומהתעמרות.
יש בו בז׳אן אלמנטים נרקסיסטיים.
אהבת אמת נרקמת ואהבה לכאורה נפרמת.
סצינות הנסיעה בשבילים הכפריים ביער העד הסמוך לבית הנופש, יותר מרמז דק שמשהו שם יתרחש בהמשך.
ראשי איילים וקולות ירי, יער עד וציור אומנות של קראווג׳ו מובילים את הצופה למחשבות על פשע.
עניין של מזל, או גזירת גורל.
כל הרגשות על מגש אהבה שנאה קנאה נקמה.
וודי אלן זורע רמזים שצומחים לעצים ומקוה שיסתירו את מזימתו. האומנם ז׳אן אתה יכול לשלוט בכל? גם במזל? בלי ספויילרים…!
ואולי שירת הברבור של וודי אלן יהיה תסריט שנכתב בימים אלא ושיצולם סופסופ בירושלים הקוסמופוליטית.כל הסימבוליקה שמביאה בירתנו ומורכבותו הנפשית של הבמאי המוכשר.
בימוי: וודי אלן 93 דקות
משחק: לו דה לאז', נילס שניידר
