מע


צילום: עמי ורדי

על הטוליפ החיים והיצירה האישית ומשמעות הקיום עם אווה אריאלה לינדברג/ ראובן שבת



האמנית והיוצרת אווה אריאלה לינדברג מציגה במרכז הבמה בגני תקווה, תערוכה ייחודית מאוד, המבטאת את הקשר האישי שלה לפרח הצבעוני הידוע, וסביבו היא יצרה עולם שלם, קסום, נאצל, של דימויים ומשמעיות רבות עומק.


 אריאלה נולדה בשטוקהולם. הייתה ילדה מלאת פעילות לדבריה-"אהבתי לשחק ולהיות בטבע, לקטוף פרחים, לצייר ולבנות דברים. השתוקקתי  לחקור את העולם, לרכוב על אופניים, לנגן מוזיקה, לרקוד, לקטוף אוכמניות, לעשות סקי. כל הדברים הללו נטמעו בקרבי באופן כולל לאהבת חיים, אלוהים, טבע ואדם, ועד היום זה כך."

 

מה בעצם מבטאת האמנות לגבייך?


אמנות תמיד הייתה הדרך עבורי לבטא את עצמי. כשנולדתי ,אמא שלי אמרה שהידיים שלי עלו לעבר הפנים שלי, והבטתי בה בסקרנות. אז היא קראה לי "אנדן או האנדן", שפירושו 'הנשמה והידיים'.

אז עם הידיים שלי התמזל מזלי לבטא את כל חיי. את ציור השמן הראשון שלי

ציירתי בגיל 12.

 

אחותי היקרה מרים פליציה,נפטרה כשהייתי בת 15 ואחת הדרכים להתמודד עם הצער הרב שמותה גרם לי, הייתה לשבת ולצייר. עשיתי אלפי סקיצות, כי זו הייתה הדרך שלי להתמודד ולעבד לעצמי ולסביבה ,אובדן כה גדול. מאוחר יותר כשגדלתי, בחרתי ללמוד אמנויות. למדתי  בבצלאל בירושלים, דרמה תרפיה ב-CIIS בסן פרנסיסקו ואמנויות באוניברסיטת ברקלי בלוס אנג'לס.

 

המדיה  של ביטוי באמצעות  ציורי שמן וסגנון מעורב היו לגביי  כלי נהדר   לבטא יופי כמו גם לחלוק את מכאובי החיים.

 

במה עוסקת התערוכה הנוכחית?


תערוכת האמנות הנוכחית שלי, במרכז הבמה, בגני תקווה,  מציגה גם מוטיבים  שונים של פרחי הצבעוני וגם דמויות שיש בהם אלמנטים של אש ולהבה. כתבתי על כך גם ספר  בשם .Tulip Love כשגרתי בקליפורניה, שם היה לי מרכז ריפוי. כשגיליתי את מערכת הריפוי החדשה הזו,  הכוללת ביטוי אמנותי ושם תוך כדי עבודה עם צוות של מרפאים, נוצרה השראה ליצירות חדשות. חלקם היו יצורים הדומים ללהבות אש.במהלך  מגפת הקורונה  הייתי בשוודיה ואז, הדמויות האלה צצו יותר ויותר בתכיפות.

 

בספר ישנם  גם מעבודות טוליפ ארט,  המשולבות בהסברים לגבי היצירות באופן טקסטואלי מפורט ככל שניתן.

 

השילוב של טוליפ ונורות טוליפ עם צורת דמויות הלהבה, מציגים צורות גיאומטריות עם היבט של קדושה ומשולבות  לצורתן של פקעות עם פרי הקסם שלהן לצמיחה, עם עלי הכותרת שנראים כלהבה הבוקעת מהצבעונים והאותיות העבריות."

 

כיצד את רואה את מהות הביטוי האמנותי ביחס לאמונה, לטבע, לאמונה בכללותה?


"האמנות שלי הקשורה במקרה זה לעניין ציורי הצבעונים/ טוליפ, היא קישור ישיר להבנת המשיכה הקסומה של הטבע, עם הייצוג המלכותי  שלו והאופן שבו הוא מרומם את עצמו כלפי מעלה, ביופי ובתהילה כאחד. אחת הסיבות שבגללן כתבתי את הספר Tulip Love הייתה כדי ללמד איך אנחנו, בני האדם, יכולים גם ללמוד כיצד  להיות בהרמוניה אפשרית עם יופי, כמו פרחים."

 

כאשר אנו מסתכלים על פרח, לעתים קרובות אנו מתפרצים ואומרים "וואו, כמה יפה", אך האם אנו עושים זאת  בעבור עצמנו או גם לאחרים? אנחנו גם עדינים ויפים, לעתים קרובות מאוד עדינים מבפנים, אבל לעתים קרובות אנחנו  מסווים את הפרסונות שלנו באומץ  חיצוני מסוים ובאגואיזם. יש כל כך הרבה מאפיינים יפים חבויים בנו בני האדם שצריך לכבד ולשתף אותם.

 

למרבה הצער, אנחנו כחברה נטשנו את אמא אדמה וסביבתה העדינה, על ידי זיהום והזנחה של מחזורי ההתחדשות הטבעיים שלה, על ידי בנייה יותר מדי וללא מיחזור או קומפוסטציה. אז על ידי צפייה באמנות, מלאה בהנאה של הטבע, נוצרת בכל זאת  והיא להזכיר לנו את היופי שביצירותיו של אלוהים.

 

מי הם שלושת הציירים המוערכים ביותר בעינייך ומדוע?

האמן השוודי קרל לרסון שפעל במאה ה19.

"מדולארנה, במרכז שבדיה, חמש שעות משטוקולהם,שם גרו סבי וסבתי השוודים יחד איתם  בילינו קייצים רבים בסוג כזה של טבע אידילי. כל חיי, יש לי רצון להיות הבעלים של סטודיו אחד גדול כמו שהוא שהיה: צייר  ארט נבו. אני התרשמתי  מהאספקטים האוניברסלים אצלו כמו בהולנד, צרפת או סקגן בדנמרק. לקארל לרסון, היה בית נפלא כל כך עם אשתו האהובה וילדיו. האמנות שלו חולקת את הקסם והחיים הקבועים שהיו להם. הרמוניה.

 

האמן הרוסי ואסילי קנדינסקי 

אני אוהבת מאוד  את עבודת האמנות שלו מכיוון שהיא מזכירה לי את אמנות המימד החמישי שלי, עבודתו דינמית וזורמת חופשית ומלאה בתנועה ובביטויים צבעוניים, צורות ושובבות. יש הרבה מרחב מעמיק בציוריו והרבה "חשיבה מחוץ לקופסה".

 

רמברנדט ואן ריין

אני אוהבת  את הפורטרטים שלו בציורי השמן, בבדים, בקיפולים ובהבעות הפנים. אמנים אמיתיים בעיני הם כאלה  כשאפשר לעמוד זמן רב מול הקנבסים שלהם וללמוד וליהנות מהמומחיות האמנותית שלהם."

 

 

אם היית נקלעת למשך שנה לבקתה בודדה בהרים איזה ציורים עולמיים היית בוחרת לקחת איתך ומדוע?


"בריאת אדם מאת מיכלאנג'לו. שמן על בד

התבוננות ביצירת המופת הזו תיתן לי זמן לחשוב על סיפור הבריאה, מדוע הקב"ה  ברא אותנו, בני האדם.

 

קלוד מונה, מאדאם מונה ובנה, 1875, שמן על בד

תמימות הילדות  והנשיות העדינה המתוארת בטבע נותנת לי תחושת רוגע ושמחה

 

יצירות האמנות של ברוך נחשון שאני כל כך אוהבת .


קשה לבחור אחד, אבל אני אוהבת את אלה שבהם הוא מציג את בית המקדש עם תמונות בצורת טוליפ."

טואול - בניית אתרים