שיר:
גֵּ'ק בְּנִי/ רודיארד קיפלינג מאנגלית צור ארליך
"יֵשׁ יְדִיעוֹת עַל בְּנִי, עַל גֵּ'ק?"
– לֹא בַּגֵּאוּת הַזֹּאת.
"מָתַי הוּא יָשׁוּב וְאוֹתוֹ אֲנַשֵּׁק?"
– לֹא בָּרוּחַ הַזֹּאת הַנּוֹשֶׁבֶת עַזּוֹת, לֹא בַּגֵּאוּת הַזֹּאת.
"אוּלַי לְפָחוֹת יֵשׁ שְׁמוּעוֹת שֶׁיָּצְאוּ?"
– לֹא בַּגֵּאוּת הַזֹּאת.
כִּי מַה שֶׁשָּׁקַע כַּנִּרְאֶה לֹא יָצוּף,
לֹא בָּרוּחַ הַזֹּאת הַנּוֹשֶׁבֶת עַזּוֹת, לֹא בַּגֵּאוּת הַזֹּאת.
"הֲיֵשׁ נֶחָמָה שֶׁעֵינִי תֶחֱזֶה?"
– לֹא בַּגֵּאוּת הַזֹּאת,
לֹא בְּאַחֶרֶת,
אַךְ דְּעִי שֶׁהַנַּעַר הַזֶּה לֹא אִכְזֵב –
אֲפִילוּ בְּרוּחַ נוֹשֶׁבֶת עַזּוֹת וּבַגֵּאוּת הַזֹּאת.
זִכְרִי נָא, לָכֵן, אֶת רֹאשֵׁךְ לְהָרִים
בַּגֵּאוּת הָאַחֶרֶת
כְּמוֹ גַּם בְּזֹאת,
שֶׁכֵּן הוּא הָיָה הַבֵּן שֶׁהָרִית
וְיָלַדְתְּ לָרוּחַ הַזֹּאת הַנּוֹשֶׁבֶת וְלַגֵּאוּת הַזֹּאת.
My Boy Jack, 1916
קיפלינג כתב שיר זה בשנה שלאחר נפילת בנו ג'ון, אך ככל הנראה לא עליו; לא רק שג'ון קיפלינג לא כונה ג'ק, ג'ק היה שמו של הכלב המשפחתי. על פי גרסה רווחת, מקור ההשראה לשיר הוא סיפורו של ג'ק קורנוול, הצעיר במקבלי צלב ויקטוריה: נער בן 16 שנשאר על משמרתו בספינה במהלך קרב יוטלנד בין ציי גרמניה ובריטניה, עד שנהרג.
התרגום מופיע בספר 'רודיארד קיפלינג | מבחר שירים' בתרגום צור ארליך בהוצאת דחק.