צילומים: צביה ויצמן כספי
שמש בגבעון דום/ צביה ויצמן כספי
לטיול יצאנו מסלול טרשים מהול ביין.
עמק האלה וחירבת קאייפה. שטח חקלאות ומיתולוגיה תנכ"ית.
טיול מבוגרים. כמו ילדים. מתיישבים במיניבוס ומבקשים קודם את שקית ההפתעות משקה וחטיף שהובטח. עכשו ספרו לנו לאן…
הכיוון מזרחה לעמק האלה. השפלה. מסביר אריק המדריך. הוא מבין שעליו לגייס סבלנות לקבוצה. כולנו שיננו בעל פה פסוקי תנך הוא מצטט:
״שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון״ כותרת מנצחת לסרט מתח.
הפסוק על הנס המיקראי שהתרחש בקרב בין צבא יהושע בן נון ומלכי הדרום. כאילו שהשמש והירח פיצלו את המשמרת שלהם (לפי חז״ל)
כדי לאפשר את הקרב בתנאים אופטימליים. או שמא הקרב היה כה מהיר שנדמה שלא חלף יום. פרשנות אחרת אומרת כי השמש וגרמי השמיים עצרו מהלכם כדי למנוע חילול שבת. הרמבם טוען שהאור היה גדול במיוחד. האור הרוחני?!
האומנם יהושע הורה לאלוהים והוא נענה?!
לאלוהים הפתרונים
חורבת קאייפה, אתר ארכיאולוגי שבו התהלך דוד המלך ויש חוקרים שסבורים שסיפור דוד וגוליית התרחש ממש שם. לפי האוניברסיטה הירושלמית, זהו האתר שקשור בדוד המלך.
לחוקרים מתל אביב התפקיד של דוד המלך מתגמד וגם יש סברה שהוא חי בתקופה מאוחרת יותר. כלום לא השתנה צדוקים ופרושים ליברלים ורפובליקנים ימין ושמאל חילון מול הדתה.
לקרוא את התנ"ך ולבקר אותו. אסכולת ירושלים מול האסכולה התל אביבית. שהרי ״קנאת סופרים תרבה חוכמה״.
אנחנו בשפלת יהודה. בשיפולי הרי ירושלים
באזור סלע קרתוני רך שלא שומר מיים. מעליו מתפתח סלע קשה. משמע כל האזור פה הוא ללא מעיינות. בעת הקדומה חפרו בור ואגרו מיים. כדי לאפשר חיים באזור. וגם הבארות איפשרו מערות מסתור. החי והצומח פה הוא חורש ים תיכוני שהאקלים מאפשר. העצים פה הם:אלון חרוב ואלה. שמואל טז׳: ישי - יחד שבטי ישראל
דוד מגיע לכאן במצוות אביו ״ויבוא דוד המעגלה״ הוא מגיע למחנה עגול. והחייל היוצא במערכה, מכיוון ההוא הפלשיתים יוצא דוד למערכה
הנה חומת הסוגריים:
קרב דוד וגוליית
ויקומו אנשי ישראל ויהודה ויריעו עד שערי גיא ועקרון דרך ״שעריים״ - כלומר 2 שעריים.
מימצא חשוב שהתגלה כאל בחירבת קאייפה גלעיני זיתים - פחמן אורגני . מתוארכים לשנת 1000 לפני הספירה. מסביר המדריך.
5 קילומטרים של שביל סבוך אבנים וקוצים בלי ספסל למנוחה, בלי צל ובלי מיים.
עמק האלה שם התרחש הקרב בין דוד וגוליית נקרא כך בשל עצי האלה הפורחים במקום.
תהליך הסוקסציה באדמה מתחיל בשיחים קטנים ומתקדם לחורש שהופך ליער.
אנחנו מטפסים לגובה 320 מטר מעל פני הים ויורדים ״ליקב יפו״.
אזור כולו משופע ביקבים. הטעמים משתנים בהתאם לתנאי האקלים. אולי זה אותו היין מימי הנביאים, שפלת יהודה וההרים מועילים לענבים בכלל ובעיקר ללבנים.
אתנחתא. אחרי המאמץ הנה הגביע הקדוש
טעימות וסדנא להכרת היין.
יין לבן סוביניון לפתיח, מסביר סטפן. את הלבנים בוצרים מוקדם. החומציות גבוהה בענב כך היין חמצמץ ופרשי. הענבים מגיעים לייקב ומתסיסים את הענבים ב14-15 מעלות תסיסה קרה במיכלי נירוסטה. הצבע צהבהב ושקוף.
יין סובאג׳ מסוביון בלנש
קברנה סוביניון יין אדום
משפלת יהודה וממערב (ומהגליל העליון). התהליך של מיצוי הטעם ליין האדום ארוך יותר. כדי להוסיף הקשיחות, מתסיסים את התירוש ביחד עם הקליפות וזאת כדי למצות את הצבע
״בלאנש דה נואר״ כשמו לבן מאדום
ענבים אדומים מכניסים ל״פראס״ לדחוס את התירוש ולסחוט את הנוזל מהענב
הרוזה מקבל סינון סטרילי (0.45) מיקרון
גם חיידקים לא מגיעים לשם… מסביר היינן.
יין אדום דורש תסיסה שניה. לכן עושים סינון ליין
מועכים מכניסים לנירוסטה. 3 שבועות תוסס.
כל יום מקבל 4 ערבובים כל יום כדי למנוע נוזל עומד על כ14% אלכוהול. הקליפות והגרעינים יוצרים את העפיצות (מילה פלצנית. אונומטופאית) ענבים אדומים מגיעים עם מתיקות. כל התירוש הולך לסחיטה ואז מתחיל תהליך העישון בחביות עץ לתסיסה שניה לחודש נוסף. התסיסה השניה מביאה תוצאות של גוף וקצת כובד. מרקם סמיך.
מיישנים את היינות ל12 חודשים. לכן מצויין על המדבקות ״בציר 2020…״
שלמה המלך אמר ״יין יישמח לבב אנוש״. וכדי להגיע למעמד יוקרתי זה נדרשים כאמור משאבים וזמן ותהליך מורכב ומופלא הופך אותו ליוקרתי. את בציר 2021 משווקים השנה ב2023
יש פה יצירה שהיא כמו יצירת אומנות. לכל יין יש מכלול והיא דומה ושונה. ובנוסף - היין מגייס את כל החושים שלנו. טעימת היין יש בה צבע וריח וטעם וכך ההנאה מלאה ומשמח
הצבע ב30 מעלות סגול האור עובר דרכו וכך ברור שהוא לא מאוד כבד. מדגיש סטפן היינן.
הרוזה שרדונה. קברנה. סירה. ניתן להם
משמות הענבים. ליין קוראים על שם הענב או על שם האזור בו גודל. זה העולם הישן…
העולם החדש נותן את השם של הבעלים
כמו כל דבר היום. כל אחד רוצה להיכתב ולהיזכר. הצניעות מתביישת והאגו כובש כל תחום.
יין רוזה זה לא ערבוב של אדום ולבן כמו שחושבים. את הרוזה עושים מענב אדום שהצבע בא רק מהקליפה. וכדי לייצר את התירוש, משאירים את הקליפות לזמן קצר, די בכמה שעת, במיכל. כדי שהצבע יהיה בהיר. היינות הלבנים והרוזה מתיישנים בנירוסטה. טעמי חביות העץ יסתירו את טעמי הפרי ויספגו את סוג העץ ממנו עשויה החבית.
יין רוזה סובאז׳ - כלומר פרא
ביקור שלישי ביקב ילמד אותי לזהות בגלגל הצבעים איזה זן ואיזה תהליך הוא עבר.
אם כן התהלך פה דוד אולי השקה את גוליית בסובאז׳ בשנתו. ואולי השמש נעמדה דום
לצבוע את העלים הקטנים בעצים ולשפוך אור ורוד על האבנים הקדמוניות.
כך או כך האדמה השטופה באור מטפחת יקבים בצבעים עזים של זריחה ושקיעה. אנו יורדים לנחל אכזב, המדריך נרגש ״פה טבל רגליו דוד המלך אחרי הקרב עם גוליית…״ אני מוצאת מטבע חלוד. לך תדע אולי נפל מכיסו כשניסה להגיע ל״גזלן״ לקנות פחית בחום הזה…
עכשו הערב נוטה ואנו בדרך חזרה. מותשים מהצעידה בדרכי עפר ואני מנצלת את הזמן לשלוח מייל לרשות הגנים שיציבו אי פה אי שם במסע הטרשים הקשוח הזה ספסלים למנוחה, ומים וצלונים המתמזגים בטבע הבראשיתי. לאפשר לדוד לנוח שם מידי פעם כשהוא מתחפש לגיבור ובא לספר למטיילים על מעלליו.
