מסה:
מציאות מנופחת- אמת מסוג אחר/ ד"ר נורית יעקבס צדרבוים
פרנדדו בוטרו – לזכרו – על האמן ויצירתו
"הקולומביאני ביותר מכל הציירים הקולומביאניים" כך הגדיר את עצמו הצייר והפסל הקולומביאני בגיל צעיר. ועתה הלך לעולמו בגיל 91, מי שבאמת היה אמן קולומביאני גדול, חשוב וייחודי. בנו חואן קרלוס כתב בביוגרפיה עליו ( 2010) "פרננדו בוטרו יצר סגנון ייחודי, מקורי וניתן לזיהוי בקלות".
בוטרו הוא אכן אחד האמנים המוכרים והנערצים ביותר באמריקה הלטינית. עבודותיו נודעו באשר לסגנונו הייחודי המתאר דמויות בצורה נפחית ומוגזמת. הוא עסק בתחומי הציור הרישום והפיסול. זכה בחייו להערכה בינלאומית על גישתו הייחודית אשר נושאת עמה גם אמירה. בוטרו נטה לומר על עבודתו "מה שמעניין אותי זה הנפח, הצורה" ומתוך נקודת מבט זו יצר ופיתח את כתב היד שהפך להיות החותם האישי שלו. מכאן הוא גם טען ואמר "אמן נמשך לסוגים מסויימים של צורה מבלי לדעת מדוע. אתה נוקט עמדה באופן אינטואיטיבי; רק מאוחר יותר אתה מנסה לנמק או אפילו להצדיק אותה". עם זאת כאשר נשאל באשר לנשים הגדולות, העגולות, השמנות הוא הסביר "אני לא מצייר נשים שמנות, אני מצייר נשים מונומנטליות, אבל הן לא שמנות. חושניות מאוד חשובה לי, וחושניות קשה לצייר כשיש לך רק עור ועצמות".
מספר היבטים חשובים ומעניינים במיוחד על האיש ויצירתו, על דרכו הייחודית באמנות. סגנון החתימה האישי שלו היה 'בוטריסמו'. בוטרו יצר דמויות ואנשים שמנמנים וניפחיים בצורה מוגזמת, אלה לא נועדו כדי לייצג משקל פיזי, אלא כדי להדגיש נפח וחושניות. "אני משמין אותם בכוונה כדי לתת דגש לחושניות של העור" (בוטרו).
בין עבודותיו ניתן למצוא נושאים שונים. נושא עבודותיו משתנה וכולל את חיי היום יום בקולומביה; טבע דומם, נופים ואירועים היסטוריים. בנוסף נהג האמן לפרש יצירות מפורסמות של אמנים אחרים ונתן להם טוויסט המזוהה עם סגנונו שלו בחתימת 'בוטריסמו'. בוטרו מסביר "ההשראה לעבודה שלי מגיעה מהחיים שלי וממה שאני רואה, זה הכל"
חלק גודל מעבודותיו מספקות מבט ביקורתי על החברה, ובמיוחד בקולומביה, הוא מתאר את האלימות של קרטלי הסמים, את ההתעללויות של הכנסייה ואת המאבקים הקולומביאניים היומיומיים. יצר מספר רב של פסלים ציבוריים, פסלי ברונזה אשר רבים מהם מוצגים בערים ברחבי העולם. יצירות אלה זוכות לתשומת לב רבה ומשמעותית בשל גודלן והסגנון האופייני שלו בה המציאות מקבלת נפח. בוטרו יוצר מתוך המציאות שאותה הוא חווה ורואה מציאות חזותית חדשה.
ניתן לראות מספר נקודות משמעויות ביצירתו הכוללת. נפח וחושניות – כפי שנאמר קודם לכן, הפרופורציות המנופחות של פסליו מדגישות את משחקי האור והצל על פני משטחים מעוגלים ומעניקים להם איכות מוחשית וחושנית. אוניברסליות – הדמויות המוגזמות של בוטרו מופשטות מסמנים אתניים או תרבותיים ספציפיים. במובן זה ניתן לראות אותם כאנשים אוניברסליים, מתעלים מעל פרטיות והופכים להיות ארכיטיפיים. כבוד ומונומנטליות – אנו נאמר שלמרות הפרופורציות המוגזמות של הדמויות המצוירות והמפוסלות, הן חדורות לרוב בתחושות של כבוד וכוח משיכה. את זאת ניתן לראות בתיאוריו את האנשים הרגילים, דמויות היסטוריות ואפילו חיות. גודלם ומוצקותם של הפסלים הציבוריים מוסיפים מאוד לתחושת המונומנטליות הזו. הומור ואירוניה – אמנם הדמויות שלו מפוארות ולעתים קרובות רציניות, אבל יש גם הומור בבסיס הצורות המוגזמות שלהן. מסורות ומודרניות – בעוד שהסגנון של בוטרו מודרני באופן מובהק, המונומנטליות והמוצקות של הפסלים שלו, מעוררים לעתים קרובות זכרון וקשר לפסלים עתיקים או קלאסיים. כך הוא מייצר גישור מרתק בין ישן לחדש דבר אשר מוסיף עוד רובד של עומק ליצירתו.
בוטרו מוגדר ומוכר כאמן ניאו פיגורטיבי, אך כאמור סגנונו האמנותי הוא ייחודי ועל כן לא ניתן לסווג אותו אך ורק בתוך זרם או תנועה אמנותית אחת. אפשר לקשר אותו לכמה מקורות והקשרים היסטוריים.
בהקשר של ניאו פיגרטיבי – בתקופה שבה אקספרסיוניזם מופשט וצורות אמנות לא ייצוגיות אחרות צברו מעמד בסצנת האמנות העולמית, בוטרו היה בין אותם אמנים שביקרו מחדש והחיו את האמנות הפיגורטיבית. תנועה זו צמחה כתנועת נגד להפשטה באמצע המאה ה- 20, חזרתו של בוטרו לדמות האדם, אם כי באופן ייחודי ומסוגנן, מציבה אותו ואת כלל יצירתו בתוך הקשר זה.
עם זאת ניתן לקשור את סגנונו גם למסורת הפיגורטיבית באמריקה הלטינית. לאמריקה הלטינית יש היסטוריה עשירה של אמנות פיגורטיבית, השואבת השראה מהתרבויות וההיסטוריה המגוונות שלה. ניתן למקום את בוטרו גם שם, אם כי סגנונו הייחודי מייחד ומבדיל אותו. בוטרו גם מתקשר למודרניזם בהקשר הרחב יותר של אמנות המאה ה- 20. שכן ההתמקדות שלו בצורה, בצבע, בשטיחות הדימוי משייכים אותן גם לזרם זה. ניתן לקשר את בוטרו גם לריאליזם הקסום - מונח זה מקושר יותר לספרות, ובמיוחד לסופרים לטיניים כמו למשל גראסיה מרקס, אך הוא מיושם גם על אמנות חזותית. ריאליזם קסום כולל הצגת אירועים פנטסטיים בנימה או בהקשר מציאותי. אומנותו של בוטרו יחד עם הפרופורציות המוגזמות ותרחישים דמויי חלום, יכולים בהחלט לעורר תחושה של ריאליזם קסום. סגנון נוסף שגם אליו עבודתו יכולה להשתייך הוא הריאליזם החברתי –זו תנועה אמנותית המתמקדמת בסוגיות חברתיות ובחיי היום יום. ניתן לראות זאת ביצירותיו אשר עוסקות במחאה ונוגעות באלימות ובמאבקים בחברה הקולומביאנית.
לבוטרו האמן והאדם הייתה השפעה גדולה מעבר ליצירות שלו. הוא תמך וקידם אמנים אחרים באמריקה הלטינית, תרום סכומי כסף משמעותיים ויצירות אמנות רבות למוזיאונים בקולומביה, ובכך ניסה לסייע להגביר את הפרופיל התרבותי של המדינה.
בוטרו הותיר מורשת תרבותית, ניתן כיום לראות את השפעתו בדור חדש של אמנים אשר שואבים השראה מסגנונו הנועז וממחויבותו לתאר את המציאות של החיים באמריקה הלטינית. כמו כן חשוב לציין שבעוד שעבודתו יכול להיות קשורה או שיש לה הקבלה לתנועות שהוזכרו למעלה, הסגנון שלו נשאר ייחודי, משלו, והוא בהחלט חצב נישה ייחודית בנוף הרחב של תולדות האמנות וזה מה שהפך את סגנון ה "בוטריסמו" שלו לזיהוי מידי ברחבי העולם.
להלן כמה מיצירותיו המפורסמות והחשובות.
היצירה " לה פמיליה" (המשפחה ) ו Una familia – זהו ייצוג של משפחה עשירה. ציור זה מהדהד את הסגנון האופייני של בוטרו, של צורות מוגזמות והוא מהווה עדות לחשיבות המשפחה בתרבות הלטינית.
"La muerte de Pablo Escobar" '(מותו של פבלו אסקובר') – יצירה זו היא אחת הפרשנויות של בוטרו על החברה הקולומביאנית, הממחישה את מותו האלים של ברון הסמים הידוע לשמצה פבלו אסקובר
מונה ליזה בת 12 – זה האופן המיוחד, המחווה של בוטרו ל'מונה ליזה המפורסמת מאת לאונרדו דה וינצ'י. בוטרו מדמיין אותה כילדה בת שתיים עשר, בציור היא מעובדת בסגנון החתימה שלו 'בוטריסמו'
el caballo (הסוס ) – הסוס של בוטרו, כמו גם שאר החיות אשר פיסל, בדיוק כמו דמויות האדם שלו, מוצגות בנפש מוגזם.
"Naturaleza muerta con sopa verde – (טבע דומם עם מרק ירוק). ציורי הטבע הדומם של בורטו חושניים ומעוררים כמו הדמויות שלו. בציור זה נוכל לראות דוגמא לגישתו לחפצים יומיומיים.
סדרת אבו גרייב – בוטרו שהיה נרגש עמוקות מהאירועים ומהתמונות שלאחר ההתעלוות באסירים במהלך מלחמת עיראק בכלא אבו גרייב, יצר סדרה של ציורים כדי ללכוד את הייסורים, הדה הומניזציה והאכזריות. יצירות אלה עומדות כפרשנות חברתית נוקבת על זוועות המלחמה וניצול הכוח לרעה. על סדרה זו אמר האמן " לי כאמן יש את הזכות לצלם את התמונות האלה כי הן הופצו על ידי העיתונות. לא יכולתי להפוך את הטרגדיה הזאת למפחידה יותר ממה שהיא. לאמנות יש אחריות מסויימת. אתה יכול להפוך לגלוי לעולם דברים מסויימים שהאנשים לא היו רואים אחרת".
