על גבורת פורטונה עם מי-טל ציון סולמה מלמד / נתנאל סמריק

 

 

הספר החדש שפותח תיבת פנדורה בעולמות פילוסופיים ותרבותיים שהפכו לטאבו.

פורטונה, הדמות הראשית בספר החדש התייאשה מלחפש זוגיות ופנתה לתרומת זרע.

ליל הסדר הופך לחוויה במימד שלא הכרנו. שאלת קיום ברית המילה מעוררת שאלות נוקבות.

באולפן קונטנטו נאו, בהובלת נתנאל סמריק, בחרה להוציא לאור את סיפורה, כותבת הספר השני מבין חמישה ספריה הנמצאים בתהליכי יציאה לאור, מי-טל ציון סולמה מלמד.

 

 

ש: ״יום של חגיגה בתוך מסע היציאה לאור שלך, עם הלידה של הבייבי, ממש כמו אמא קנגרו שאוחזת את הספר החדש. אם היית בוחרת רגע אחד בחיים שלך שהוא הרגע הכי מטלטל בחיים שלך, מה הוא הרגע הזה?״

 

ת: ״אני מאמינה שכשהפכתי לאמא. כל התהליך מרגע הגילוי שהייתי בהריון ועד לעצם היום הזה. להיות אמא זה פרויקט שלא הייתי האמת כל כך משוכנעת שאני הולכת אליו אבל מהרגע שנקבעה עובדה אז אני אמא. טוטאלית. מאוד.״

 

ש: ״תמונה אחת שככה טלטלה את לבך?״

 

ת: ״להחזיק את התינוקות שלי, כל פעם זה היה תמונה אחת אבל זה אותו רגע מיידי כזה שפתאום אני הופכת להיות אמא לאחד, לשניים ואחר כך לשלושה. להכיל את זה. להבין את זה. זה היה הקטע הקשה.״

 

ש: ״ספרי לי על הפעם הראשונה שהבנת את זה, שהכלת את זה, שנשאת את הבייבי?״

 

ת: ״כשנשאתי את התינוקת זו הייתה בת. זה היה הכל וכלום בבת-אחת. זאת אומרת שיש לי ילדה בידיים, היא שלי, אבל אני לא יודעת עליה שום דבר. אני לא יודעת עליי שום דבר. אני צריכה בתור המבוגר האחראי לדעת בשביל שתינו מה עכשיו. ואין דרך חזרה. no regrets. וזה היה מאוד מטלטל. מאוד עוצמתי.״

 

 

ת: ״בסוף השבוע האחרון היינו בלונה-פארק, הילדים שלי רצו, אני ממש לא מהטיפוסים של לונה-פארק אבל עליתי עם כל אחד מהם על המתקנים שהם בחרו ולא כולם עלו לכל המתקנים חוץ ממני. וידעתי שזה חשוב להם שאני אהיה שם.״

 

ש: ״כמה זה מפחיד מאחד עד עשר הטוטאליות הזאת בלונה פארק הזה של החיים?״

 

ת: ״זה לא מפחיד. להפך. בוא נגיד שהם גם ישנים איתי. הם ישנו איתי עד גיל מסוים ואחרי כל הפסיכולוגים שבאו אליי בטענות אני הוכחתי להם בדיוק את ההפך וזה כל כך משחרר אותי, הידיעה שאני נמצאת שם לתת את היד הזאת, לתת את המבט, את החיוך, את החיזוק, זה הרבה יותר מפחיד אותי שהם ילכו לבד. הטוטאליות שלי שם בעניין של לתת להם את הביטחון שאח״כ הם יוכלו לעשות את זה לבד.״

 

 

ש: ״וזה בא לידי ביטוי גם בלישון איתם וגם בהנקה?״

 

ת: ״כן, ברגע שהם יצאו מהבטן שלי אני מאמינה שהם צריכים את הקרבה שלי כדי להרגיש אותי. אני צריכה את הקרבה שלהם כדי להרגיש אותם, אם השמיכה נפלה, אם הם קופצים פתאום מתוך חלום, אם קר להם או חם להם או שמשהו קורה, אני שם להניח יד. אני לא צריכה לשמוע את הבכי, מספיק קפיצה אחת של יד, אני מניחה את היד עליהם והם חוזרים לשינה עמוקה. זה מרגיע אותי, וזה מרגיע אותם. כל החיים שלהם אני נמצאת שם עד שהם אומרים לי ׳אמא, הכל בסדר, אני יכול לבד׳ וזה מה שאני צריכה. ברגע שהם אומרים לי את זה, אני יודעת שזהו עברנו שלב. וכל אחד מהם בגיל 12 מוצא את הסיבה שלו לעבור למיטה שלו ואח״כ לחדר אחר, וזה מעולה בעיניי.״

 

ש: ״את אומרת מעולה כי יש גם משהו שסוגר לך מעגל בתור אמא?״

 

ת: ״בתור ילדה.״

 

ש: ״למה הכוונה?״

 

ת: ״שהלוואי ולי הייתה האפשרות שמישהו יעשה עבורי את מה שאני עושה עבור הילדים שלי, בעיניי זה תיקון.״

 

 

ש: ״תיקון היכן?״

 

ת: ״בזה שאני הייתי זקוקה בתור תינוקת וילדה ליד הזאת שתהיה מונחת עליי. ליכולת הזאת להיות קרובה לגוף ולא להיות לבד. זה העניין.״

 

ש: ״וכשהיית צריכה את זה בתור ילדה קטנה, מה חווית?״

 

ת: ״הייתי מזדחלת למיטה של ההורים וזה לא התקבל בצורה הטובה. זה נתפס כמשהו שהוא 'לא בסדר'. הרבה מאוד פסיכולוגים מתנגדים למהלך הזה. אם הילד מגיע, אתה נותן לו חיבוק ולוקח אותו חזרה למיטה. ילד נולד מתוך גוף והוא צריך גוף לידו. זה לא הגיוני ששני אנשים מבוגרים ישנים ביחד ותינוק צעיר ישן לבד בחדר. בעיניי זה נראה קצת אבסורדי וזו התפיסה שלי. אני רואה לפי הילדים שלי ולפי איך שהם מתנהלים בעולם, שהדרך שלי היא לא טעות.״

 

ש: ״מתוך הבייבי הזה, שכמו אמא קנגורו את אוחזת אותו בתוך דש שמלתך, ספרי איך גידלת את הדמויות.״

 

ת: ״פורטונה זה השם של הסבתא שלי. כל אחת מהדמויות יש לה משהו ממני. אם זו חוויה, אם זה חלק מהשם, אם אלו תכונות או דעות שלי. יש פה גם דעות סותרות כמובן כדי ליצור עניין אבל לכל אחת מהדמויות יש משהו ממני שמצאתי לנכון להפגיש ולעשות מזה סיפור שלם.״

 

ש: ״קחי אותי לתוך תמונה אחת שהיית רוצה שהקהל בארץ או הקהל הבינ״ל ייקח אותה לתוך הלב שלו, מתוך הספר החדש שנולד.״

 

ת: ״יש הרבה מאוד תמונות אבל אחת החשובות בעיניי זאת התמונה של חגיגת ליל הסדר. ליל הסדר ערוך בתור ליל סדר שיש בכל מקום אבל הפרשנויות שהדמויות נותנות לחלקים השונים שבהגדה וההסברים ובכלל כל המערך שם הוא קצת שונה, כלומר הם מתחילים עם השירים ואז ממשיכים להצגה שהילדים שם עושים, ויש מקום לכל אחד בשולחן ולא רק אב הסדר או שלא רק קוראים את ההגדה ואוכלים וזהו. יש שם ערב 'ליל שימורים' שלם שאני מאוד מאוד מאחלת לכל אדם שחוגג את ליל הסדר לחוות את ליל הסדר בצורה כזאת ויש שם בסיפור הרבה מאוד רעיונות איך אפשר לעשות את זה.״

 

ש: ״תני לי רעיון אחד שאת מרגישה שנולד מתוך הכתיבה, היצירה, ומתוך אלפי שעות שאת ככה התחבטת בתוכם לבין מישהו שיכול לקחת ולאמץ אותו בעשיית סדר בחיים שלו.״

 

ת: ״לקרוא את ליל הסדר ולעשות אחד לאחד. יש שם פירוט שלם איך הם מסדרים את השולחנות – הילדים יש להם שולחן בנפרד, למבוגרים יש שולחן בנפרד, לובשים בגדים נוחים ולא חגיגיים או מהודרים מדי, לכל אחד יש מטלה סביב השולחן ויש קטעי קריאה וקטעי פרשנות שהם יכולים להעלות תוך כדי ההגדה. אחרי הסיום של הארוחה הם יוצאים לחצר, במקרה שלהם יש להם חצר, וממשיכים את הדיונים על נושאי הפסח ולאט לאט עוברים לשירים משלהם. זה משהו שהוא אווירה משפחתית, זה נעשה במסגרת מאוד משפחתית, אבל מאוד מאוד קלילה, אין שם את המטען הרגשי של מי בא עם מי, מי יושב עם מי ומי הביא סלט כזה או אחר. זו אווירה שאני מייחלת שתהיה בשולחן של כל אדם בליל הסדר כי באמת שמח שם. המשמעות העיקרית שניתנת למשל למצות זה מצה משמע מציאות. כשחותכים את המצה לשניים זה בעצם הצורך בזוגיות, כלומר שני חצאים שצריכים למצוא אחד את השני ואתה בוחר את המציאות שאתה רוצה שתתאים לך בחיבור הזה של שני החצאים של האפיקומן כדי להפוך לשלם.״

 

ש: ״זה מדהים כי באיזשהו מקום בדיוק בתמונה הזאת התחברו שני העולמות – הרגע המטלטל בחיים שהוא מיזוג בין זוגיות הורית, רגעי הלידה, הרגע שאת בתור ילדה שבאת למצוא את החצי השני של המצה שלך, עם ההורים שלך, ולפעמים מצאת את עצמך מוחזרת כלאחר כבוד אל חדרך שלך כשחיפשת את האפיקומן הרגשי, ועכשיו ליל הסדר כשאת באה ואומרת המצה היא המציאות המיוחלת על ידי האנשים שבאים לסעוד ולמצוא עוד פיסות מעבר לפירורים שנושרים.״

 

ת: ״למרות הפירורים שנושרים, עדיין, שתהיה מרב ההתאמה בין שני החצאים וזה מה שמעיד על השלמה אחד של השני.״

 

ש: ״כמי שכותבת ספר אחד, יש כמה וכמה ספרים שככה לקראת סיום המפגש שלנו אני אבקש שתניחי אותם, כי הם גם הילדים שלך, כל אחד בתהליך התהוות שלו. הספר הראשון שנולד?״

 

ת: ״׳אחד/ת ממיליון׳, והוא יצא לפני הספר ׳פורטונה׳. הוא גם מדבר על זוגיות בגילאים יותר צעירים שזוג צעיר נפגש והם מבינים שזה לא הזמן הנכון בשבילם אבל הם כנראה כן נועדו אחד לשני וכל אחד יוצא למסע אישי משלו עד שהם נפגשים באקראי אחרי כמה שנים שהם לא היו בקשר והם מבינים שנועדו להיות ביחד. ויש את מערכות היחסים שלהם, ההשתקפויות של זוגיות בכל מיני צדדים דרך קרובי המשפחה שלהם, כל אחד עם הסיפור שלו.״

 

ש: ״וגם נמצאים ילדים נוספים בתהליכי הריון מתקדמים. תני לנו הצצה אל חדר הלידה העתידי והקרב?״

 

ת: ״יש את ׳מזכרת משלמה׳ על שלמה המלך ומלכת שבא מפיו של שלמה המלך שמספר שבעצם יש להם ילד משותף בשם מנאליק . כל הספר נאמן מאוד לכתובים, עם תוספות רגשיות שאני הוספתי ושוב זה מבוסס לגמרי על כתובים של התנ״ך ושל הספרים החיצוניים ומדרשים שמצאתי. יש את הספר שאחריו שנקרא ׳כוכבות בזכות עצמן׳ שאלו נשות התנ״ך, חלקן המוכרות וחלקן הפחות מוכרות, כמו אשת נוח, אשת יוסף, אשת לוט, והגר ושרה, ורחל ולאה. השתדלתי למצוא כמה שיותר, יש 18 דמויות.״

 

 

ש: ״מה היחוד של הספר מבחינתך? כולן את גם?״

 

ת: ״במקרה הזה הן פשוט מספרות את סיפור חייהן מול המלאכיות שמקבלות אותן לאחר מותן. אנחנו יודעים מהמקרא במקרה הטוב אולי משפט אחד או כמה מילים על כל אחת מהדמויות, גם מהדמויות היותר מפורסמות כמו שרה והגר, אנחנו יודעים מעט מאוד על החיים הפרטיים שלהם ויצרתי להם חיים שלמים מרגע הולדתן עד רגע מותן בהִיתָּמְכוּת בסיפור המקראי האמיתי אבל יש להם חיים ולחלקם אפילו לא היו שמות. במקרא לא יודעים איך קוראים לאשת נוח ולאשת לוט. יש שם עדות  לברוריה התנאית ואשת רבי עקיבא רחל ואפילו מרים המגדלית( מריה מגדלנה ) זוגתו של ישוע. והבייבי האחרון ׳השם הוא משה׳ והוא מדבר על תקשורת של אישה בת זמננו למשה רבינו שמועיד אותה לדבר בשמו, שהגיע הזמן שפה נשי ידבר את החזון והנבואה שהוא הגיש לעם ישראל ולעולם כולו עם הפרשנויות שהיא מספרת לו לאן הגיעו הדברים שהוא כתב והוא מספר לה מה הייתה הכוונה שלו מלכתחילה ובתקווה שזה ייתן אור על הרבה מאוד דברים שנמצאים במין בלבול היום, חוסר הבנה ובטח רחוק מלהיות בקונצנזוס.״

 

ש: ״בתוך התמונה המיוחדת שאנחנו עושים היום, כרגיל בסיום של מפגש וראיון, משפט של תובנה שלך שהוא רלוונטי מתוך הפרק הזה והרגע המטלטל והספר הקסום שהוא על שמה של סבתא?״

 

ת: ״אני חושבת שמה שהנחה אותי במהלך כתיבת כל הספרים זה ליצור איזשהי אחדות, איזשהו חיבור, שיכול להתאים לכל האנשים בעולם לראות את הצד האנושי, לראות את הקושי מול הפתרון וההנחיה הזאת גם בתוך אמא, כשאני מעבירה את הידע שלי בתוך הספרים – אני רוצה ליצור את הבהירות הזאת כי זה מה שמאפשר בעצם חיבור. שיש בהירות יש חיבור.״

הצצה אל מאחורי הקלעים של הצילומים באולפן:

 

ש: ״איך את מרגישה בתוך הריאיון, בתוך האולפן, בתוך השיחה על הספר הקסום הזה שרק נולד?״

 

ת: ״אני מרגישה מצד אחד מבוכה כי מה שכתבתי בספר הוא אולי הרבה מאוד אני אבל ברגע שהפנים שלי נישאות מעל הספר זה הופך את כל להרבה יותר אישי ומצד שני אני מאוד רוצה שהידע הזה ייצא מרשותי לנחלת הכלל, בין אם אנשים יראו את זה כמשהו טוב, נושא לדיון או חוסר הסכמה, אני רוצה שהידע הזה כבר ייצא.״

 

ש: ״את מרגישה שהצלחת לבטא את עצמך כמו שרצית בתוך המפגש הזה באולפן?״

 

ת: ״זה היה קצר, אני מקווה שזה ייתן אור וימשוך סקרנים לראות על מה מדובר.״